פני צלקת

אייבורי

New member
פני צלקת

לפני כמה ימים קמתי אפוף זיעה קרה, בעצם לא הייתי בטוח אם אני ישן או ער בחדר הקטן יש מראה גדולה, מראת ענק שמראה את הכל, הסתכלתי מהצד על המראה היא הייתה מלאת קיסמי אבק קטנים שנחתו והעכירו את הדמות שמסתכלת במראה. ניסיתי לראות אם האבק נראה גם מקדימה, כלומר למה רואים אבק רק מהצד? עמדתי שם בתוך המראה, צלקת בדידות עיטרה את לחיי, צלקת ורודה שהולכת מקו הרקה אל מציאות הלסת. דווקא צלקת יפה חשבתי לעצמי, זכר לקרב אבוד. היה לי לפתע חם והורדתי חולצה, ראיתי שני חורי יציאה של כדורי אהבה שירו בי בגב. יפה, אפילו מאד סקסי, הכי אני אוהב את הצלקת שהשאירה בי זאת שדקרה מקדימה היא הוציאה מתוכי את הלב ואכלה אותו מול עיני. כנראה כדאי להתמקד בנשים שלא אוכלות לבבות. לרגע הייתי מודאג הורדתי את המכנסים במהירות הבזק, לפחות אף אחת לא הצליחה לצלק את הזיקפה. היא תמיד עומדת שם מוכנה לפעולה. כל פעם שמישהי מצלקת אותי, אני מזיין אותה בתמורה. אבל לא סתם מזיין אותה, אני חודר לה מתחת לעור, שורף אותה בלהט תשוקה. שכל עורה חידודים חידודים, שהיא כולה בוערת בכאב, אז אני חודר לאט. זה לא באמת זין שעומד כלכך יפה. זה זין שכובש ומחזיר סדרי עולם. הסתכלתי שוב במראה, גאה בגל צלקת וצלקת, מגדולה עד קטנה מזאת שהחלימה ועד זאת שעדיין מדממת. ואז ראיתי אותך שם בפינה בתוך המראה מתחבאת מאחורי וילון האבק. צחקתי בקול רם וכיביתי את האור.
 
"חודר לה מתחת לעור, שורף אותה בלהט תשוקה"

אומן ! ויפות הן הצלקות שמשאירות עלינו האהבות .
 

bugbuster

New member
צלקות אהבה."

ביטוי טעון. מזכיר שהביטוי באנגלית להתאהבות הוא <נפילה.>
 
מעניין ,

" נופלים " בהתאהבות . האם כי מפילים את כל החומות ? או שנותנים לעצמנו ליפול , לוותר על השליטה , להכנע לאהבה .
 

bugbuster

New member
וויתור ההגנות קוסם לי

"בבטן" אני מרגיש שהכוונה אולי לכך. אוי, הנפילהההה וואקום וכוח ומשיכה ועדיין את ברחיפה.
 

golaus

New member
צלקות

אלו לא צלקות של אהבה אלו צלקות של מלחמה. הרבה מבלבלים בינהן. כי אהבה כואבת לפעמים. אבל מאהבה, לא מתים, ולא נחלשים, ולא מדממים. מאהבה, מתחזקים. ובמלחמות נחלשים לאט דועכים עם השנים. ואתה, כמו חייל שסובל מהלם קרב ומנקה את האקדח כל לילה לפני השינה. אתה מצחצח את כלי זינך מוכן תמיד למלחמה לקרב הבא. לא סיפרו לך שיש מלחמות שאתה נלחם בעצמך, ואתה המנצח והמפסיד?
 

אייבורי

New member
חולק על דעתך

אהבה ומלחמה תמיד היו שזורים יחדיו כמו עונג וכאב, שני צדדים של אותו מטבע בזמן האהבה מתחזקים ובזמן הצילוק מתחשלים, קורסים ומתאוששים לאהבה חדשה. בכל מקרה אני מוכן תמיד למלחמה, כמו כל מהפכן אני מודע שכוח ומלחמה הם כלים להשגת שינוי. המחשבה הפצפיסטית כי שינוי ניתן להשגה בלי כוח לא הוכחה מעולם. כנראה ראשי צרפתים ערופים עשו מה שלא עשתה שום אהבה. לכל כוח בטבע איזון משלו, ואני נושא עימי בצער ובגאון את צלקות העבר.
 

bugbuster

New member
../images/Emo177.gif הרבה יותר מתומך בדעתך

סקס יש בו מאבק. באבולוציה ובסוצויולגיה מדובר על <מאבק המינים,> ישנה חיה כזו. בפשטנות, האורגניזם "אגואיסטי" טהור, מדוע לכל השדים והרוחות יחלוק במשהו עם נוסף? "אגואיסט" כמותו? (להזכיר לנו אמבה היא חד זוויגית ואין לה בעיות זוגיות.) במציאות האנושית בג'ונגל החיים הגלוי לכל, תופעת ההתעללות המינית המלווה כמעט מיידית מופעי אלימות, במיוחד אונס נשים, למשל ביקוע הרות בימי דויד והמיקרא, כשמישרעת הדוגמאות עד בוסניה ועד ביכלל רחבה רחבה, מדברת בעד עצמה.
בקונטקסט הזה, הגרוי מיחסי שולט נשלט לסוגיו מסקרן מאוד למקורו.
 

golaus

New member
אז נתווכח

מאחר והדיון הזה נעשה פילוסופי משהו, הרשה לי לצאת מן הפרט אל הכלל. אני לא מתייחסת כרגע אליך ספציפית, אלא אל טענות שהעלת. "מלחמה היא המשכה של הדיפלומטיה באמצעים אחרים." זה לא אני אמרתי, זה אמר קלאוזביץ, פילוסוף והוגה דעות. אבל זה אומר שקודם נוסתה דיפלומטיה באמצעים אחרים. מי שמצחצח את כלי זינו כל לילה, מתכונן כל הזמן למלחמה, בעיניו כולם (או כולן) האוייב. יש סיבה שמהפכנים לא מצליחים להחזיק מעמד כמנהיגים לאורך זמן, והם נוקטים באמצעים של דיקטטורה. כי הם לא מבינים מתי להוריד את האצבע מהדק, או מהגליוטינה, או מחבל התליה. ואם כבר דיברת על המהפכה הצרפתית, אל תתעלם מהעובדות. גם לאחר שנפל השילטון המלוכני, המשיכו המהפכנים להטביע את צרפת בדם. כתוצאה מכך נפוליאון תפס את השילטון, ואחרי תבוסתו חזרו, ראה איזה פלא, הבורבונים. וחלפו עוד הרבה שנים עד שהעם הצרפתי היה חופשי באמת. ואני תוהה, אילו השכילו המהפכנים של המהפכה הצרפתית להיות קצת פחות פרונואידים, כמה חיים היו ניצלים? המהפכה האמריקאית היא המהפכה היחידה, שלאחריה ידעו המהפכנים (וושינגטון, קיינס ואחרים) להשכין שלום. הם הצליחו להקים מדינה שמושתתת קודם כל על דיפלומטיה, ורק אחר כך על כח. הם בעיני, אמיצים הרבה יותר בצה גווארה, קסטרו, קארל מרכס, רובספייר ועוד ועוד. אני לא מתפעלת מצלקות של קרב (לא כאלו שנולדו במלחמה ולא כאלו שנולדו באהבה). אני מתפעלת ממי שיודע מתי להלחם ומתי לא. ולך באגי, רק אומר שכשסקס הופך למאבק, מאבק אמיתי (ולא משחק מיני) נולדות המיפלצות.
 

bugbuster

New member
גולאוס יקירה, קלואוזביץ?

יופי של דיון אבל ראוי לדייק מעט. נכון זה פורום, טיפה יותר מצ'אט מוגבר, ובכל זאת, להגינות. קלואוזביץ כפילוסוף? קלואוזוביץ דן במלחמה. קלואזביץ לא הכיר להערכתי את הוויכוח שאיננו בעיסוקי המלחמה כמלחמה דהיינו ההעמדה ביו תורשה לסביבה, שהיא עיקר העיקרים היום בבחינת מה מניע את היצור האנושי בהתנהגותו. הסיבה לא המסובב. וגם לו כך, הראי לי התייחסות קלואוזבוינית הדנה בשאלה לא <איך> נלחמים ומה היא המלחמה,(או הדיפלומטיה,) אלא <מדוע> בעל החיים המכונה הומו סאפייאינאס הינו יצור לוחמני. לוחמני בהשוואה לא ניתנת לשיעור כמעט בממלכת החי. אני טועה? האריה המחסל את צאצאי זה שהדיח (הרג גורים מזוויע לצפיה,) על מנת שהנקבות תתיחמנה ותופרינה עכשיו ממנו בתורו עד שיודח, הוא "רוצח?" הוא מכניס אנטילופה לשם שעשוע לקולסיאום הומה אדם ומריע לדם? זירת שוורים? זירת איגרוף? סירטי סנאף? (מחק את המיותר.) למירב יכל היה קלואזביץ לנתח את תכסיסי הצייד לקט יוצא הסוואנה ההומו סאפייאנאסי לאחר שכישוריו כבר השתכללו בשימוש כלים ותכסיסים כאשר כלים הם בהתפתחות טכנית טכנולוגית מנתז צור בכף היד, (כבר לא כף יד חשופה,) לחיבורו לקת גרזן, מקל והרחקת טווח המגע, להפיכתו לחנית, לכידון מוטל, כלומר הגדלת ציר המרחק בין תוקף ניתקף, עיין קשת, כדור, טיל, לווין בחלל - כולם על ווקטור המרחק. וכך באנלוגיה הזו טכססים ואסטרטגיות, כולל מניפולציות רגשיות של עורמה והונאה. בכך עוסק קלואוזביץ למיטב בורותי. כל הללו אינם גורם. כל הללו הינם מסובב. כולל הטכניקה להשגת מטרות בין בקרב ובין בדיפלומטיה. (אמירתו המצוטטת ביותר של קלוזוביץ.) השאלה היא הלוחמנות שבנו. לא כיצד אנו נלחמים. גברים כנשים מהיכן. הגבר לוחם? והאישה מקבלתו ככזה. [בפשטנות כמובן, אם לא זו שעיצבה אותו באבולציית ברירה קשה (עקרון ההכבדה?)(זנב הטווס?) ועוד ועוד שתיקצר יריעת הודעה בפורמט פורמיסטי מהכיל,] ראיית יחסי המין כמאבק איננו אומר בקלישאיות צבעי הסוואה על הפנים, סכינים בין השנייים., ניצרות רימון שלופות, או שדי הגרמניות החשופים בסטלגים הפורנוגרפיים וממשיכיהם.
מאבקים ישנם. זו דיכוטמיה בין הזוויגים, ותיקצר היריעה. אני ממליץ תמיד על סיפרון מבוא, <האובולוציה של האהבה> לעדה למפרט בהוצאת משהב"ט כפתיח לכר נרחב ומרתק. כך לעניין מלחמות.
סקס ואלימות? להראות מעט מורכבות. אולי נהפוך הוא? אולי הקלישאה הנכונה היא <מאייק לאוו נוט ווואר,> כלומר הוא בין היתר בפנים מסויימים שלו מנגנון פורק לוחמנות. עיין התנהגות השימפנזה הגמדי <הבונובו> או קיי ולו כן? באיזה כימות? מינון? כלומר תיקצר היריעה ולא יהיה בה לסתור את אינוסי הנשים כמעט וודאית בכל תופעת אלימות רחבה. שוב, החיפוש חייב להיתמקד במקור. במחולל. והבעיה מה ביצה ומה תרנגולת כמובן ואין בדברים סתירה לנסות ולבודד את אותו מקור. סיבה.
לעניין מפלצות, המפלצת הגדולה ביותר בשדה הקרב (והדיפלומטיה,) התקבלה לחיק האשה האוהבת לעוד הריון והתפוצצויות <בייבי בומס> כך שאנא ניזהר בהכללות. אבל אם בהכללות גורפות אזי לצערי גולאוס יקירה, המיפלצת בכולנו יקירתי. וראוי שנזכיר זאת לעצמנו בכל רגע ורגע וכל שעה נתונה.
וכמובן לו נוכל להשתיקה במישגל חם, אחחחח הלוואי.
 

אייבורי

New member
התענגתי על התשובה שלך

אומרים שהמביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. בכל מקרה קלאוזיביץ טעה בעיני, מלחמה היא כלי בדיוק כמו הדיפלומטיה והיא יכולה להקדים או לאחר בהתאם לאמונה בתוצאות. אני מסכים כי הנטיה הטבעית של אנשים היא לא להלחם, זה מתיש פוצע ומעייף. לכן נוהגים קודם להשתמש בכלי הדיפלומטיה ככלי ראשון. מצד שני לעיתים קרובות הדיפלומטיה היא כלי שעלול להשחית וטשטש אותך. לא סתם התעקש צרציל לא לדבר עם השטן הגרמני, אולי כי ידע שדיפלומטיה במקרה הזה היא כלי שיעכיר את ראיית הצדק. בכלל בלי קשר לויכוח הנוכחי, אני מסתכל על שלטון האוליגרכיה הקיים בעולם תחת מסווה של דמוקרטיה ולפעמים אני תוהה האם יש קיום לדיקטטורה נאורה כמו בסין או ירדן שכנתנו. בכל אופן נרד לעולמם הפרטי של האנשים, אני מתפעל גם מאילו שיורדים מתי להלחם ולמתי לא במיוחד מתפעל מאילו שלחימתם חסרת פחד ובוחרים לוותר עליה בחיוך. אבל צלקות אהבה ישנות תמיד מזכירות לי שהיו גבהים ונפילות חיים ומוות בעבר. אולי אני רומנטיקן מזדקן אולי סתם טיפוס רגשני אבל צלקות אהבה מסקרנות אותי כי השפעתן קיימת תמיד גם שנדמה שהיא אינה קיימת.
 

golaus

New member
תודה

באגי, קלאוזביץ בהחלט היה הוגה דעות, גם אם תחום עיסוקו היה תיאוריה צבאית. ואין כל רע בלקחת רעיון מתחום אחד ולבחון אותו במקום אחר. קוראים לזה חשיבה אסוטציאטיבית. את כל שאר הטיעונים שלך לא הבנתי. הבנת הנקרא שלי לא משהו. אייבורי, סין אינה דמוקרטיה נאורה. העובדה שסין זנחה את הקומוניזם ואימצה קפיטליזם, לא הופכת אותה למקום טוב לגור בו. סין היא מקום איום ונורא בו מועטות הנשים שיכולות ללמוד, ילדים עובדים בבתי חרושת וילדות נמכרות לזנות. הממשל הסיני שכח את תפקידו העקרי של גוף מושל, לדאוג לקהילה אותה הוא מסדיר. תן לי בכל יום את הדמוקרטיה המבולגנת, חסרת הסדר וחסרת המבנה, על פני דיקטטורה מחושבת, מדוייקת ומסודרת. צרציל לא ניהל משא ומתן עם היטלר, כי קודמו ניהל ונכשל. צרציל הבין כי הגיע העת לאמצעים אחרים. דיפלומטיה שמגיעה ממקום כן, אינה משחיתה. דיפלומטיה כסוג של מניפולציה, בהחלט מסוכנת. בכל מקרה, אני מסכימה איתך שצלקות אכן מספרות סיפור על העבר. אני חושבת שהויכוח ביננו הוא איך הן משפיעות על העתיד.
 

אייבורי

New member
דווקא לא חושב שיש ביננו ויכוח פה

סין בהחלט דקטטורה ואין לי את הכלים לשפוט אותה. הממשל שם בוודאי דואג לאוכלוסיה, דמוקרטיות נוטות לשווק את עצמן טוב יותר. הטענות כי נשים נמכרות לזנות וילדים עובדים בבתי חרושת אולי נכונה ואולי לא, סין משנה את פניה בעשור האחרון. הקפיטליזים שהם אימצו משפיע יותר מכפי שהם יכולים לצפות. אבל אני בכל אופן מבין קטן במליארד סינים. בעניין מניפולציות דיפלומטיות, בעיני אנשים משתמשים כל הזמן במניפולציות, אני לא רואה במניפלוציה דבר בזוי או רע. בכל ההיסטוריה השתמשו בדיפלומטיה גם בתרגילי מניפלוציות מסוכנים כדבריך. מאחר ואין צד א יודע ללב צד ב, אין הוא יודע אם הדיפלומטיה שצד ב משתמש היא בתום לב וכנה או מניפולציה מסוכנת אנחנו חוזרים בעצם לעניין של אמון ואמונה. אני בטוח שהיו מלחמות שנפתחו עקב דיפלומטיה לא מספקת <קרי מלחמת עיראק האחרונה> או מחשבה כי הדיפלומטיה פה היא סוג של מניפולציה. את ואני יכולים להתווכח על ההשפעה העתידית של צלקות העבר שלנו כמו ברוב הויכוחים יש נטיה לראות את אותם הפרטים ולפרש אותם אחרת. אני מאמין שצלקות משנות אותנו ברמת העומק שגם החשיבה שלנו משתנה. צלקות לא גורמות לנו לאהוב פחות או להיות חסרי אמונה, הם רק מזכירות לנו להזהר ולא לפול במלכודות שנפלנו בהם. אישית אני אוהב אנשים מצולקים זה אומר שהם היו אמיצים מספיק להתאהב לנסות להתנסות אנשי טפלון ללא צלקות משאירים אותי אדיש, אולי הם נוחים לשימוש אבל משעממים נורא מעדיף מחבת סבתות כזה מלא שריטות עם עבר מפואר של בישול בייתי וגורמה בעיני.
 
כוס אמק.טוב?

יופי. (מודה מוחה בתוקף על הכתיבה היפה ודורשת יותר) תדליק את האור דרך אגב.החושך כבר כאן.
 
למעלה