פניה נואשת לעזרה
שלום רב, אני בן 28, לומד לתואר שני במנהל עסקים ומובטל. עבדתי בבנק גדול בארץ כבנקאי למשך שנתיים וסבלתי מדי יום, נאלצתי לעבוד במכירות, תחום שהוא ממני והלאה, והשכר היה זעום (כ 23 ש"ח לשעה!). ניסיתי למצוא עבודה בזמן עבודתי בבנק אך לשווא... הגעתי למסקנה שעדיף לי להתפטר על מנת להיות מסוגל לתמרן בין ראיונות מבלי להמציא תירוצים למקום העבודה וכן כדי להיות בעל זמן רב יותר בחיפוש. אני מובטל מזה חצי שנה, אני פשוט לא מצליח להתקבל לעבודה מסיבות מגוונות: (אני מחפש בתחום שוק ההון וכן גם בשיווק) 1. מכוני מיון: מעולם לא התאפיינתי בחשיבה מהירה מדי והתוצאות במבחנים הפסיכוטכניים בהתאם, לא נמוכות מדי אך גם לא גבוהות מדי ביחס למתחרים על משרה רלוונטית (למעט הראיון והדינמיקה הקבוצתית שבהם אני הרבה יותר טוב). 2. היעדר ניסיון: ידוע לי שאני לא מחדש כאן הרבה, אבל מעסיקים מסתכלים בראיון אך ורק על הניסיון שלך, אין להם רצון ואוזן קשבת למוטיבציה שלך, לתחומי העניין לאינטלקט, כן לאינטלקט כי מה לעשות, יש אנשים עם ניסיון שעולמותיהם צרים והם גם לא חכמים במיוחד... 3. "מאוד הרשמת אותנו בראיון אבל העדפנו לקדם מישהו בחברה" (זה קרה לי כבר שלוש פעמים) אז למה לעזאזל קראתם לי?!! אציין שאני בעל תואר בניהול וכן בתקשורת וכרגע אני לומד לתואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון כל עניין העבודה והקריירה אצלי, כך נדמה, הוא בור שאני לא יודע איך לצאת ממנו, זו סאגה שלא נגמרת ואני מבין בדיעבד שהעבודה בבנק ממש לא מרשימה אף אחד! נוצר מצב שטרם מצאתי לי את עבודתי הראשונה הרצינית בתחום כלשהו ונראה שאתחיל רק את הקריירה (אלוהים יודע באיזה גיל) ממש מאוחר. ניסיתי המון דברים: יועצי תעסוקה, קואצ'ינג, פסיכולוג התנהגותי, הכנה למבחני מיון וכו'. בזמן האחרון אפילו לא קוראים לי לראיון אחד ואני שולח כמויות של קורות חיים! ( נבדקו וקיבלתי פידבק חיובי) אין לי בעיה של דימוי עצמי, אני תופס את עצמי כאיכותי, אני מאוד רהוט בעל תחומי עניין רבים , רחב אופקים וכו. איך ניתן להתחיל בחברה "צעירה ודינמית" אם רוצים בה ניסיון של חמש שנים בתפקיד? האבסורד והציניות חוגגים, מעסיקים אפילו לא טורחים לחזור גם אם לא התקבלתי, ואני מיואש לחלוטין.
שלום רב, אני בן 28, לומד לתואר שני במנהל עסקים ומובטל. עבדתי בבנק גדול בארץ כבנקאי למשך שנתיים וסבלתי מדי יום, נאלצתי לעבוד במכירות, תחום שהוא ממני והלאה, והשכר היה זעום (כ 23 ש"ח לשעה!). ניסיתי למצוא עבודה בזמן עבודתי בבנק אך לשווא... הגעתי למסקנה שעדיף לי להתפטר על מנת להיות מסוגל לתמרן בין ראיונות מבלי להמציא תירוצים למקום העבודה וכן כדי להיות בעל זמן רב יותר בחיפוש. אני מובטל מזה חצי שנה, אני פשוט לא מצליח להתקבל לעבודה מסיבות מגוונות: (אני מחפש בתחום שוק ההון וכן גם בשיווק) 1. מכוני מיון: מעולם לא התאפיינתי בחשיבה מהירה מדי והתוצאות במבחנים הפסיכוטכניים בהתאם, לא נמוכות מדי אך גם לא גבוהות מדי ביחס למתחרים על משרה רלוונטית (למעט הראיון והדינמיקה הקבוצתית שבהם אני הרבה יותר טוב). 2. היעדר ניסיון: ידוע לי שאני לא מחדש כאן הרבה, אבל מעסיקים מסתכלים בראיון אך ורק על הניסיון שלך, אין להם רצון ואוזן קשבת למוטיבציה שלך, לתחומי העניין לאינטלקט, כן לאינטלקט כי מה לעשות, יש אנשים עם ניסיון שעולמותיהם צרים והם גם לא חכמים במיוחד... 3. "מאוד הרשמת אותנו בראיון אבל העדפנו לקדם מישהו בחברה" (זה קרה לי כבר שלוש פעמים) אז למה לעזאזל קראתם לי?!! אציין שאני בעל תואר בניהול וכן בתקשורת וכרגע אני לומד לתואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון כל עניין העבודה והקריירה אצלי, כך נדמה, הוא בור שאני לא יודע איך לצאת ממנו, זו סאגה שלא נגמרת ואני מבין בדיעבד שהעבודה בבנק ממש לא מרשימה אף אחד! נוצר מצב שטרם מצאתי לי את עבודתי הראשונה הרצינית בתחום כלשהו ונראה שאתחיל רק את הקריירה (אלוהים יודע באיזה גיל) ממש מאוחר. ניסיתי המון דברים: יועצי תעסוקה, קואצ'ינג, פסיכולוג התנהגותי, הכנה למבחני מיון וכו'. בזמן האחרון אפילו לא קוראים לי לראיון אחד ואני שולח כמויות של קורות חיים! ( נבדקו וקיבלתי פידבק חיובי) אין לי בעיה של דימוי עצמי, אני תופס את עצמי כאיכותי, אני מאוד רהוט בעל תחומי עניין רבים , רחב אופקים וכו. איך ניתן להתחיל בחברה "צעירה ודינמית" אם רוצים בה ניסיון של חמש שנים בתפקיד? האבסורד והציניות חוגגים, מעסיקים אפילו לא טורחים לחזור גם אם לא התקבלתי, ואני מיואש לחלוטין.