פנטסיה בתוך פנטסיה

פנטסיה בתוך פנטסיה

הוא קרא לי לבוא. אחרי פרידה קשה כל-כך, רצה שאבוא. עבר זמן מאז הפעם האחרונה שלא רציתי שייגע בי יותר. מגעו צרם לי, לא היה נכון. אז. כבר עמדתי בפתח ביתו. ניגשתי לפתוח את הדלת, אך זאתי הייתה פתוחה כבר, חורקת. נכנסתי לביתו. "גידי?" קראתי בלחש. הרגשתי נוכחות, אך לפני שהספקתי לפסק שפתיי כדי להוציא קול הוא תפס אותי מאחור ושם ידו על פי. "אני מכיר אותך, ידעתי שתרצי לצרוח עוד כשתרגישי מישהו לידך, לפני שנגעתי בך אפילו". האדרנלין זרם בי. חזי עלה וירד בקצב מסחרר. "כזאת מחושבת את, אה? כנראה שלזה לא ציפית." הוא שמט אותי. "את יכולה ללכת", אמר, ועלה לקומה השנייה. המחשבות שטפו אותי, לא רק בגלל ההלם. הוא נצמד אליי מאחורה, תפס אותי חזק וקרוב, כפי שנהג לעשות לפני שפתח את הרוכסן והפשיל ממני את המכנסיים, לפני שקרע ממני את החולצה, לפני שליקק את גבי לאורכו ודחף אליי את איברו בתאווה. צעדתי לעבר הדלת ועזבתי בטריקה נכלמת. עכשיו ידעתי שזה מה שרצה, השיג בדיוק את מטרתו. השיג את מחשבותיי, געגועיי, כמיהתי אליו. השיג פנטסיה שלעולם לא יאפשר לי לממש, פנטסיה שידע שתהא חרוטה בראשי לעד.
 

bugbuster

New member
כתיבה יפה

נוגעת. מה יש בו בכאב, או מה יש בה באכזבה שמדברת ככה.
 

razzrazz

New member
חתלתולונת....

אוי מה שהוא עשה, אני מזדהה איתך, אי אפשר להגיד את זה בצורה יותר טובה מכפי שהוזכר בתגובה, לקחו לך את השמנת ממש לפני שהספקת לטעום ממנה.... אחלה כתיבה,
רז
 
למעלה