פנטזיה

[שנפלד]

פנטזיה

לאחר 15 שנות נישואין וטיפולי יעוץ מקצועיים, אני עדיין מוצא את עצמי משווה (מקנא פור גוד סייק!!) את היחס שאני מקבל מאישתי (הפרגון/הרוך/האמפטיה/הרגישות/ והרשימה עוד ארוכה)
ליחס שמקבלים גברים אחרים (שאני פוגש בחיי היומיום) מהנשים שלהן.

אין דרך עצובה ומהנה כאחד לומר שיש לי פנטזיה, בא לי לנהל קשר אינטימי איכותי, קשר עם אישה טובה (לי) להנות מהרגשה של "מלך ליום אחד" ואם אפשר ליותר,
קשר עם אחת שבאמת תהיה ראויה לאהבה, לחום ולכל הנתינה שיש לי להציע, קשר ארגיש שאוכל לומר ביחס איליו, "בדיוק, אבל בדיוק כזה רציתי וליחס הזה בדיוק אני ראוי".

1. מה היחס שאני נותן אתם שואלים? ועוד איך נותן ובגדול, נותן את כל מה שאני מצפה לקבל אשר בין היתר נרשם למעלה בסוגריים.

2. למה שלא ניפרד? כיוון שאקט של גירושין הוא אופציה טובה בעיקר אם אתה אמיד ודומה שאין איזון ראוי בין חובות וזכויות של נשים וגברים.

מזדהים? סולדים? מכירים? כל התשובות נכונות ואף יותר?

 

[מ י ס ט ר גונס]

הבטחת הרבה דילמות

ובסוף מסתבר שפתרת לבד את כל הדילמות וכל מה שנשאר לך זה לבחור את המאהבת...

 

[סטנגה Joe]

מה שג'ונסי אומר

 

[שנפלד]

מרבה מאהבות מרבה דילמות, מיסטרגונס

 

[אמרלדה]

כן, גם אני הייתי במקום הזה של ההשוואה, ואולי אפילו קנאה. אבל

במקום הזה נמצא רק מי שאכפת לו, מי שעדיין אוהב.
ולא תצליח לשכנע אותי שהפתרון שלך הוא הנכון, בגלל שיקולים של זכויות גברים ונשים.
אנחנו התגרשנו כשלא היה לנו גרוש בבנק. היו קצת אובר, ודירה אחת במקום שקשה מאוד
למכור. פחדנו פחד מוות מהנושא הכלכלי, אבל התגרשנו. היום שנינו מאושרים, כל אחד עם בן/בת זוגו.
אתה יודע מתי מתגרשים? כשלא יכולים יותר. כשזה חונק, חנוק, כואב, בלתי נסבל. אם אתה שם, לך לך
לדרכך. אם אתה לא שם - הייתי הולכת לעוד מטפל ועוד מטפל, בשיטה אחרת. או שהייתי מזעזעת את המערכת
בהודעה על גירושין, ורואה איך היא תגיב.
אבל במקרה כזה יכול מאוד להיות שהיא תגיב בשמחה להתגרש, גם את זה צריך לקחת בחשבון.
מכל האופציות, באופציית החיים בשקר אני לא מאמינה.
לעומת זאת, אני כן מאמינה בכך שכל מאהבת הופכת, בסופו של דבר, לאישה. וכל אישה יכולה, בטיפול נכון,
לחזור ולהיות מאהבת.

 

[שנפלד]

אני מסכים מאוד מאוד עם כל התגובות,לגמרי, ולכן

טוב אמרתי שזאת פנטזיה...
שמח בשבילך שהגירושין הצליחו לך, מזכיר שיש אחרים שלא מצליח להם ומצבם עגום ביותר מטעמים כלכליים.
המצב הוא לא מחניק עם כאב בלתי נסבל כפי שתיארת, דיברתי על מצב שבו בני זוג שנשואים קרוב ל 15 שנה,
עם לא מעט ייעוצים על הדרך, אצל לא מעט מטפלים ולתקופות ממושכות, אחד המגיבים כאן ציין שהחיים קצרים...
וכמו שאמרתי, מגיע לי יותר (גם לה!) פשוט היחס שאני מקבל מאישתי אינו בהלימה עם היחס שהיא מקבלת ממני,
זה תמיד טענות מפה וצפונה, מרירות על כמה זה לא בסדר, ופה לא בסדר ושם לא בסדר, ואתה ואתה ואתה...
זה לנסות למלא מיים בשקית עם חור גדול שלעולם תהיה בו הרגשת חוסר.

מצד שני, במכלול הסיכונים שניתן לצפות מהליך של גירושין, אני ממש לא בטוח, לאור הדברים שפירטתי,
שצעד של גירושין הוא אינו צעד טיפשי.

מדי פעם מישהו מאיתנו צועק גוועלט, גירושין! אבל זה לא מתקדם משם.
אני מסכים איתך שטיפול נכון יכול לסייע, אבל עובדה שבמקרה שלנו זה לא צלח.
כנראה שזה מאוד תלוי גם במטופלים וב DNA הזוגי שלהם.

להגיד חיים בשקר זה לא לראות את העולם בצבעים של שחור ולבן, והעולם אינו כזה.
כלומר, אני מסכים שרומן מהצד הוא בוודאי לא הפתרון האולטימטיבי, נהפוך הוא.
מצד שני, באין פתרון אחר ו/או בהינתן פתרון רע יותר, צריך למצוא דרכים שיעשו אותך מאושר.
לכולנו מגיע להרגיש מסופקים רגשית וכו',

אז מה את אומרת לי בעצם, אנשים שטיפולים זוגיים לא שיפר את מצבם, ואשר סבורים שצעד של גירושין יוביל אותם לאבד את המכנסיים והתחתונים, נגזר דינם ולא מגיע להם מפלט?

לנהל רומן מהצד זה לחיות בשקר, אבל עם מטרה, לקבל בחוץ דברים שבבית לעולם לא תקבל, לקבל קצת אושר/סיפוק.

 

[אמרלדה]

ובכן...

כן, אנחנו היום מהללים את האושר האישי יותר מכל דבר,
ובטח יותר מערכים מסורתיים של משפחה ושלמות המשפחה.
אבל זה בסדר, אתה לא לבד בזה. זה חלק מתהליך החילון
והמודרנה שקורה בעולם. כולנו חלק מזה. ויש לזה מחיר.
אני עדיין חושבת שיש פתרונות שלא ניסיתם, וצריך לנסות אותם
לפני שמרימים ידיים. לפחות, אני מקווה שאתה ואני חושבים אותו
דבר: שמאהבת זה סוג של הרמת ידיים.
למשל, אני הייתי מציעה לכם ללכת לטיפול בשיטת האימאגו אצל מטפל מוסמך וראוי.
האם ניסיתם?
אימאגו היא שיטה שבבסיסה התיאוריה של ד"ר הנדריקס (סליחה, מריוס, שגנבתי קצת), שכל זוג
מגיע לשלב של מאבק כוח מתישהו. ויש דרך להילחם במאבקי הכוח, להתגבר עליהם
וללמוד לחיות בלעדיהם. לפי מה שאתה כותב על אשתך, היא בוודאי נתקעה בשלב מאבק הכוח.
וכמו כל ריקוד, גם לזה צריך שניים.
ברור לגמרי שדברים מוקדמים בילדותה, בבית שהיא גדלה בו, בהתנהגות של הוריה,
לא מאפשרים לה לנסות אופציות אחרות כי היא לא מכירה אותן. אבל, אתה זה שיכול לעזור לה להרפא,
אם אתה תדע איך. אמנם, אין זה מתפקידך לעשות לה תיקון, אבל זוגיות טובה תביא אצלה לתיקון.
נסו את זה. זה בהחלט יכול לעזור. יש בזה דרכים, וכללים, ושיטות, וממש כמו מתמטיקה - אחד ועוד אחד
בדרך כלל יוצרים שניים.
ואני שואלת: איפה היא בכל העסק? אוקי, היא תקועה, היא צועקת מדי פעם: גוועלד, גירושין, היא תקועה
במאבק כוח, והיא כבר "היתה אתו בטיפולים אבל כלום לא עוזר" מה היא מוכנה לעשות היום בשביל מדינה?
האם נראה לך שהצעקה על גירושין היא באמת רק מן הפה ולחוץ?
האם שניכם תהיו מוכנים לנסות משהו אחר, לנסות שוב?

 

[שנפלד]

בואנה גמרת אותי עכשיו...

הברור לי (לך) לגמרי הזה של הדברים שחוותה בבית, בילדותה, עם ההורים.
למרות שלא הייתי שם,אלו בדיוק הניתוחים שעשיתי ביני לבין עצמי לאורך שנים ארוכות
לקח לי כמה שנים טובות לקבל את התובנה שנתת כאן תוך 2 דקות.
&nbsp
** תקשיבי תקשיבי....
&nbsp
אין סיכוי, גם לא הקלוש שבקלושים שהיא תבין "שהדברים" שהביאה אתה מהבית הם כנראה אחד המוקשים הגדולים בזוגיות שלנו.
&nbsp
אני יכול לבחור להגיד את זה ובד בבד לבחור באיזה צד של הפנים לקבל ממנה את הכאפה.
&nbsp
מתהליכי הייעוץ שהיינו בהם, התרשמתי שיש מאמץ מאוד גדול ושיטתי מצד המטפל/ת ליצור כביכול חלוקה מאוזנת
בין החלק שלי באחריות למצב הזוגי לחלק שלה באחריות למצב הזוגי, וזה חבל מאוד, דומה כי יש חשש מצד
המטפל/ת לשים את האצבע (באומץ!!) על המקור האמיתי לבעיה, והיינו אצל 5 מטפלים.
&nbsp
כן, אני מחפש את המטפלת האחת הזאת שתאמר לה באומץ וביושר:
&nbsp
שמעי, הייתי זבוב על הקיר אצלכם בבית בשנה האחרונה

ראיתי ושמעתי הכל, וחביבתי, יש לי רק דבר אחד לומר לך:
&nbsp
אני מאחלת לבת שלי ולכל הבנות של החברות שלי בן זוג כמו בעלך, ולך אני אומרת בואי אליי לכמה שיחות.
&nbsp
את רואה, התחלתי בפנטזיה וסיימתי בפנטזיה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[שנפלד]

בסדר,ברור שיש עבודה קשה, חקר עצמך, הפנמה והפקת לקחים, אבל...

מכאן ועד למצוא פרטנר מתאים לחיים יש מרחק.
במערכת אילוצים כמו זו שתיארתי פועלים לפעמים לפי האילוצים והנסיבות לא מתוך הבנה שזה הדבר הנכון
אלא מבעיקר משום שזה מה שמאתה יכול לאפשר לעצמך.
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

אז אולי הבעיה היא שאתה "יותר מידי טוב"

מכיר את זה, שיש ילדים שמחפשים כל הזמן איך להוציא ממך עוד קצת, מה שנקרא - בוחנים את הגבולות שלך?
אז אולי ככה גם אישתך - למה לה להיות מרוצה ממה שאתה נותן, אם היא יודעת שעם קצת פרצופים, קיטורים ומניפולציות היא תוכל להשיג קצת יותר?
אז אתה יודע איך מטפלים בזה (חוץ מאשר להיפרד וללכת לחיות עם מישהי שלא עוסקת בשאיבה, כי את זה אמרת שאתה לא יכול לעשות)? בנחישות וברגישות!
לקבוע מה הגבולות שלך ועם הרבה אורך רוח, לעמוד בהם: כשאתה זוכה ליחס שאתה מרגיש שלא מכבד את המאמץ שעשית, אתה פשוט אומר "אני לא מוכן לקבל ממך יחס כזה" - ובאותו הרגע, לא מתווכח, אלא הולך לחדר אחר/יוצא מהבית, לא יודעת מה. וככה בכל פעם שאתה מקבל יחס רע.
או שיעבוד או שלא. בכל אופן, אולי מה שחסר לאישתך זה גבר שיודע מה הוא שווה ומה מגיע לו ומתנהל בקור רוח ובלי לפחד מהתגובה שלה... מה לעשות, ככה זה ביצ'יות... ולפי הסיפור שלך מה שיש לך בבית זה שילוב של ביצ'ית פולנייה שזה הזן הכי גרוע (תגיד, למה בכלל התחתנת איתה?).

 

[שנפלד]

חובטת, עושה שכל מה שאת אומרת...

ושלא יובן שאני יותר מדי טוב, יש לי את השטיקים שלי כמו כל אחד אחר, אבל שוב הכל יחסי בחיים,
יחסית אליה זה אפילו מתקרב להיות קרוב, מה להגיד לך , אין לי מילה אחרת לומר עליה מלבד כלפתה.
ואני מרגיש שזה כל-כך נכון מה שאמרה כאן אמרלדה,
אלה דברים שיונקים בבית, דברים שאת רואה כילדה איך אמא מתנהגת עם אבא ולהיפך "ומעבירה את זה הלאה".
ונדמה לי ש "המעבירה את זה הלאה" בא לידי ביטוי, ולעיתים קרובות, גם בהתנהגות נוקשה מדי כלפי הילדים,
בהתנהגות נוקשה יותר כלפי הבת שלי ונוקשה הרבה פחות כלפי הבן שלי.
ולכן קשה לי להאמין שמי שיונק את זה בבית ישנה את התנהגותו על ידי זה שבן זוגו יציב לו גבולות, זאת הטיפוס.
לא בגלל שהיא אדם רע, זה הבן האדם לו אני נשוי, ומבלי לסתור את הדברים שכתבתי, יש לה ימים מסוימים שהיא יכולה להיות ממש מפתיעה בהתנהגותה אלי.
&nbsp
&nbsp
**** אתה מבין את זה מר זכריה

, דיברתי בכנות על בעיה אישית, דיברתי על פנזטיה שנובעת ממצוקה ובאה ממקום אמיתי.
אני לא מחפש טלפונים, אז אם יורשה לי, אנא רד מגישת הדחקות ואמץ גישה מכבדת וחיובית יותר כלפי משתתפי הפורום.
&nbsp
מאחל יום מעולה לכולם.
תודה
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

כל אחד מקבל בחיים את מה שמגיע לו

 

[אמרלדה]

אני עם החובטת בעניין זה

זה מה שאתה מאמין שאתה יכול לאפשר לעצמך.
זה המקסימום שאתה מאמין שאתה יכול להשיג.
אני מאמינה ב"מגיע לי יותר מזה".
את עצמך ואת חוט השדרה שלך אתה צריך לחזק. קודם כל, מולה.
בהחלט נשמע שהגיע הזמן לטיפול פרטני שלך עם עצמך, לבד. אופציה לא פחות טובה
מהאימאגו, במקרה זה.
&nbsp

 

[אמרלדה]

לגבי עצמי: הצלחה בפרק ב' היא ממש לא עניין

מובן מאליו, והיא גם לא תלויית מזל, בניגוד למה שרמזת.
אצלי זו היתה עבודה קשה של ארבע שנים לבד, תוך חיפוש
הבעיות, השגיאות, הנפילות, החוזקות, היכולות והחלומות.
רק אחרי שאתה בונה לעצמך עמוד שידרה חדש וחזק וזהות
עצמית טובה וחזקה יותר מזו הקודמת, אתה בנוי למצוא ולתחזק
זוגיות טובה.
ואם יורשה לי - מאהבת זו לא בניה של עמוד שדרה חזק. זה סוג
של בריחה. חיזוק עמוד השדרה שלך יביא אותך תמיד להחלטות
נכונות וטובות בשבילך. אפשר להתחיל אותו מהיום, לא צריך לחכות
לפרידה וגירושין.

 

[מפלצת או ילדה]

בטח מזדהים. גם אני בדעה שמגיע לי יותר. אבל השאלה היא תמיד כמה צריך לשלם עבור היותר הזה

.
ולא רק במונחים של פירוק הקשר או חשבון בנק משותף.

אני בדעה שמערכות תמיד שואפות להתאזן, ועל כן אם היא נותנת פחות, לא יהיה זה מאוד מפתיע אם היא מאזנת את האאוטפוט שלה למצב התקבולים

.
בקיצור, לך תעשה דאבל צ'ק מול סעיף 1

 

[נוסעת27]

נשמע שכבר החלטת שלא טוב לך

אני לא מאמינה ב"להישאר מסיבות כלכליות". זה שיקול נכון ואמיתי אבל פשוט לא שווה חיים של סבל. החיים קצרים מדיי.
לא עדיף להיות עם מישהיא שתאהב ותעריך כמו שאתה רוצה, אבל שלא תהיה בסוד?
אם אתה לא אוהב עוד את אשתך, וזה לא משבר שיחלוף, ואין מה לתקן. אז יאללה, סע לדרך חדשה.

 

[שנפלד]

נוסעת 27, תודה על העצה, שימי לב לכך

את אינך מאמינה ב להישאר מסיבות כלכליות, סקרן לשמוע מאילו סיבות (נסיבות) תיאלצי כן להישאר

 

[נוסעת27]

אני לא מאמינה בשום סיבה ש"מאלצת"

יש מליון סיבות ש"מאלצות" ואם נחפש מתחת לכל אבן נמצא עוד כמה. בסוף אתה צריך להחליט אם אתה לוקח אחריות על החיים שלך. אנשים נשארים מכל מני סיבות- ילדים (קצת העמדת פנים שילדים לא מבחינים ביחסים בין הוריהם. גירושים יהיו קשים להם, אבל גם לגדול בבית שהוריהם לא סובלים אחד את השני לא יסביר פנים לאיכות חייהם). יש אנשים שפוחדים לאבד את היציבות, או נשארים מתוך הרגל. אז הם הם ימשיכו להיות אומללים ופחדנים. כי זה מה יש.
אני יכולה לתת לך עוד מליון אילוצים, ויחד איתם עוד מליון פתרונות. אם רוצים לעזוב אז עוזבים.
לא נשמע לי שאתה רוצה לעזוב באמת, או שלפחות אין לך אומץ. לכן מאהבת זה תמיד פיתרון קל (או לפחות ככה נדמה לך). למתמידים בפורום זה כבר מוכר שפעם בכמה זמן צץ גבר "אומלל" שיוצא בהצהרות על כמה שהוא גבר מדהים המתוסכל מול אשתו הקרה וכמה הוא זקוק למישהי לפנק...ואז מקווה שאולי יקפצו כמה נואשות על המציאה. כמה שידוע לי זה לא ממש עבד עד עכשיו, אבל מי יודע... בהצלחה עם זה

 

[שנפלד]

לא כל הפוחד פחדן

ה "אומללים ופחדנים" שלך נשמע רע, יכולת להתאמץ קצת יותר

&nbsp
יש חששות וזה טבעי, אנשים פוחדים/חוששים מכל מיני דברים, איש וסיבותיו,
אם את מסיקה שחשש מצעד של עזיבה מעיד על חוסר אומץ, אז אני כנראה לא אמיץ או שאת כנראה טועה - הנכון מבין השניים!!
בעוד שלהיות אומלל זאת בחירה - להתמודד עם קושי זאת החלטה לרב רציונאלית ומודעת.
השאלה המרכזית היא כמה משמעותי הוא הקושי הזה ואם הוא בר השגה.
&nbsp
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

גירושים עולים כסף, אבל גם מאהבת זה לא בחינם...

גם אם אנחנו רק דרג ב' (ולפעמים גם נראות ככה) יש לנו סטנדרטים... אם אנחנו כבר טורחות לחפש מאהב, אז נחפש אחד שמשקיע קצת יותר מהחוקי: שהצימר יהיה נחמד ולא איזה חור מעופש, שידאג לנו לאיזה יין טוב וכיבוד קל... (לא שוקולד פרה...), לפעמים בשביל הדיסקרטיות תצטרך לארגן לנו נייד פרטי (רק בשביל תקשורת איתך) וחוץ מזה יש תור ארוך, אז תשלח פרטים וקח מספר.