פנטזיה נואר

[bugbuster]

פנטזיה נואר

תהי זו קשה לעיכול. מי המכירני וודאי לא יתמה, ולכל האחר - ראה הוזהרת. מיתנצל על שימוש מישני בפרק ראשון שכבר הוצאתי - טיוטת ההמשך לבריכת קליאופטרה שוחזרה די עמל. (והיא עוד מבוייתת...)

ושוב בחוסר פוליטק קורקט, אני את שלי היזהרתי.

 

[bugbuster]

פנטזיה נואר - 1

הקייץ עמד להסתיים. או במילים מסופרתות – שלההי קייץ היו. ארנון היה נרגן. מעצבן ובלתי נסבל. הרגילה גם היא נישתלהה, או במילים פשוטות – כמעט וניסתיימה. עיקר נירגנותו היתה עקרותה. ולו חצי תאוותו אף לא היתה בידו. במילים פשוטות – ללא זיון. שבוע סמוך לתחילתה נפרדה ממנו הילה – חברתו זה כמעט שנה. עוד היו מכתבים בשנות השבעים, וכיום בעוונות נוסטלגיה דביקה, עוד יהיה מי להיזכר בערגה, אותה תקשורת קסומה, כן.. גם מוטיב ספרותי. "פתיחת המעטפה".. אייקון כשלעצמו כפי שהוא אשה בחלון.. או זה האהוב עלי במיוחד – דרכים, אך הריני מקדים ומיתבזר, אמרתי מכתבים. תקשורת מושהית שיש נתארכה לשבוע בין דף שורות למשנהו. מעטפה מהוהה יש היתה מגיעה, מוכתמת לא אחת, מוחתמת חותם נוסף – חותם דרכים - ומרחק בין נקודות מחוברות לאין סוף שכמותן. מישוב עוטה ירק "שם" ומישם לנקודות מגוז נדוחות, ניקזות לדרכי עפר ואבק באי שם, וקומנקאר (חיה מוזרה לפני היותה ל- נון-נון) קיטע ניתקרטע ונחבט. בין מיטלטיו ניסתרבל כאובד צרור מעוך – דואר לפלוגה בסידרה, ואחד מהם מוען לסגן משנה א. דגן. הוא מיודעינו ארנון. הו אכן,היטב מכיר את כתב היד,זה המוקפד, המסוגנן. פורש לפינה שאינה אלא שולי מאהל פרוץ במרחב מחושף, ממהר לפתוח מעטפה, ושלא כתמול ולפנות, נתכרכמו פניו בקריאה. יכל הייתי לקצר ולכתוב – היה הוא מכתב פרידה, או בשמו של שיר לועזי בן- תקופה – מכתב דיר- ג'ון. מרבית הרגילה מנודדת הייתה – כשארנון מעבירה בבביקור חברים, והרי הן שוב ברבים, כן, דרכים.. טרמפים נטושים, ישובים מרוחקים, ארץ קטנה ומרחקים בה רבים. והוא בהגיעו לסופן היה מוצא חבר חובק חברה נאוה, מובלט לבדידות פרוצה כרוחות במרחב , וכבר הוא מיתכנס בעצמו.,מיתקדר, מחליף מילים קצרות ונוטש. עוזב ויוצא – ושוב הן לפניו, ומאחוריו וסביב.. כבר אמרתי? דרכים? היה יום שני כשהגיע הביתה, למחרותיים, רביעי, כבר תהיה הרגילה כלא הייתה. בכל אותה העת, כמעט שמונה ימים לא היתקשר לאימו ולו שיחה אחת. אסנת נצרה את מרירותה, מנחשת באינטואציה את העובר על בנה ומבינה שאל לה להכביר מילים. כפי שאולי יכולה הייתה בערב הראשון. ארנון נכנס מיוזע, ואכן איפורן של דרכים מאז ומתמיד – אבקן, סוחט במאמץ מילת שלוםחמוצה. אסנת נתקרבה לחבק את בנה, ארנון נסתרב והמהיר שתי מילים – מה נשמע. הילה לא התקשרה, אמרה, מכמינה שאלה. מי? שאל ארנון, וניפנה פנימה. מנוכר. יום שליש בבוקרו נכנס ארנון למטבח מוקדם יחסית. אסנת ישובההיתה אל כוס קפה וניתכוונה לקום אלא שארנון שניתפייס מעט מיהר לעברה לבוקר טובו בנשיקה למיצחה. הוא לא יכל להימנע מלראות את שדי אימו שניתגלו ברכינת חולצתה הרכה. מופתע מריגוש אפל שתכפו, כמו גם ההכרה הקדומה להשגתו – עד כמה חסרה לו הילה בגאון שדיה המלאים. המוצקים, והמדהים בהכרה – אותה תבנית קימורים טפוחים שמיתמיד חיפש. בהה ותר - הניגלתה לו מנין?

 

[bugbuster]

פנטזיה נואר - 2

אני נוסעת לים. אמרה אסנת אחר ארוחת הבוקר. תצטרף? מה? הסניף ארנון בכמעט בוז. בגסות לישמה. לים..? עם אמא שלו! נפלה על הראש או מה! ובוודאי שירד לחיקרה – הן היא מנסה לפצותו על רגילה שנשמטה. רחמי אם.. אבדון.. עלה בו זעפ הנושן מיזה אותם עשרה ימים כמעט. לא עניתה. הפגיעה אוסנת, שוב מוחלת בעלבונה. כבר סתיו כמעט, חופים ריקים, נעה נוסעת איתי. אמרה ונ יתכעסה על נימת הפייטנות שניתלוותה לדיברה. נעה? מיהי? שאל בלא יותר משאלת נימוס. מצפה לאחת מחברותיה הרופסות. לפחות בכך היה גאה, גאווה מודחקת בחיצוניותה הנדירה של אימו, והנה כמעט חזר לשוות בעיניו חוגת תוגת טאבו קימורי שדיה זה אך כבר. מרצה קולגה. ענתה אסנת, פרופסורית לאנתרופולוגיה, זה אך חזרה לפני חודשיים מאמזונס – חותמת מחקר אב - ילידים בחברה מטריאכלית. לא תודה. ענה וניפנה. תשקה בגינה? אם תוכל? בסדר. השיב באי רצון וניתייצא. עוד היה ארנון בניבכי עץ הלימון בצהרי יום מאוחרים ואוטו דופין מחובט עצר ליפנות מדרכתם שבמושבה. מיוזע הציץ מבין בדי עלים. אשה טמירה טופפה משערון הכניסה לבית . נאה. ויותר מיכך. בשלושים שלה. מודגשת בקו מותן נועזת שהוגמשה במיכנס ג'ינס משופשף עד דק. בטן תלולה חשופה עד טבור בחולצונת שנחתכה ביד כמו לא אמונה, ומה מיומנת היתה הגזירה בהחמאה לגיזרה . היי! זרקה בחיוך, כמעט ללא עצירה ועדיין היא מישימה תשומת ליבה אליו. ארנון נכון? נעה. אמא ישנה? ניתפרצו מילים נוגנות כמו בשרר אחיד ומהיר תוך תאום הילוכה לקצב מילותיה. יורה בצרורות? השיב ארנון שמיד מסוקרן היה, ואבוי, רגיש כשהיה, שבוי במילון מונחי חול ומדים עלתה בו ההדמיה. אה. סגם מה.. נצטחקה בשיניים תואמות. מחכה לך. אמר ומיהר לסגור את זרם המים. משנה דעתו מהבוקר. אסנת יצאה ללא שהיה, נושאת סל חוף הים, כמו נסוגה במהרה עם חברתה וארנון חסם את דרכן. ואני? בעונש? שאל. נער- גבר יפה היה. עודו נער, וכבר הוא נושא במשא אחריות קצונה זוטרת. זו הטובענית עד לבלי שאית. בשנה זו ניסתמנו רזי קוויוים בזויות שיהפכו קמטים זה אך שנים לבוא חשבה אסנת . בוחנת בעין מנוסה. טמיר, עדין תווים אנטי טיפוס לממ קשוח כפי ששמעה מאימו של אחד מפקודיו שתינתה מררתה בפניה. עדין תווים וגיוו, יפה תואר היה כשחייך בזה חיוכו המוכר שאותם ימים קימץ בו בחיספון. עיניים פעורות שניתגבהו בהדגש עצמות לסת. בייבי פייס שניתקשח. צחקה לרגע אסנת בליבה. גאה היתה בבנה. אנחנו כבר.. אמרה, מהוססת משהו, כן בשמחה. הוסיפה במהירות. הוא ניתמהר ולא היה לו צורך – שהרי לבושו במיכנס הפעוט רב היה בו. מיכאן תהיה דרך. הדרך לטנטורה.

 

[bugbuster]

פנטזיה נואר - בריכת קליאופטרה

הדרך לטנטורה נצטחקה כולה. שוב היה ארנון בדרכים, וזו מה שונה היתה הדרך. אסנת נהגה בביטחה בכרמל הדוכס הטובה שהיתה עדיין "מותרות" באותן שנים. נהיגת מיומנת של מי שחרשה מיילים רבים. משונה חשבה, גם היא מיצתה שנה בדרכים. דרכים במראת היפוך מאלו של בנה בחישוף יובש צחיח לעומת דרכיה שלה, נטופות ממים מלוא חוגת יממות תמימות, והיא בלנד- רובר אמין ורובאסטי שהיה מקום מגוריה במחוזות נוודות וציידות לקט. ארנון היה מכתיף מבט לאחור לאורחת שבמושב האחורי. מיצטחק ומסביר כמו שוב הוא ביפני מחלקתו. נעה הבחינה.וניתחייכה בהנאה. לראשנה מיזה כבר היו אסנת וארנון תדמית תבנית קורנת. אם ובנה נים. מלוכדים במושבם הקידמי הצר והלא נוח. נעה הביטה בהם. מכירה ביופי דור בא ומקורו הגנאטי החתום בו. כבר אינני נזקק למילים מסופרתות - שהרי היו כמותן בפתיח. שלהי קייץ היתה התקופה, פתיחת סתיו. חוף טנטורה כבר היה משולח, ללא דמי כניסה בסופה של עונה שחלפה לה. שלושה ניפרקו מרכב לבן וניסתרבלו מחוייכים בחול אוף- וויט לעבר הלגונה. נעה פשטה לחולצתה החתוכה וארנון ניתבונן בשדיה. נועז וגלוי היה מבטו. אסנת נעה באי נוח. חזה קטן פלוס. ציין בדעתו, אבל המותן.. קימור האגן.. והירך..! אני ניכנס. אמר, מצפה שנעה תנהה אחריו, ולא היתה כך. הוא נישתהה במי הלגונה השקטים , מביט במיפתח המקציף למערב, וחוש זהירות של מי שידע סכנה עצר בו מלקרוא תיגר לגלים. שחיין מיוטב היה. החוף היה שומם כמעט וממקום ריבצו במים החמימים ראה את אסנת ועמיתתה מיתרוממות לפני כניסתן למים. אסנת פשטה את בגד החוף וארנון מצא עצמו מכיר בחיטוביה זו פעם נוספת אותו יום. הן ניתקרבו ולרגע כנערות משולחות נידמו. אמנם אסנת מדודה בצעד, אך נעה קלילה ושוצפת. לרגע ניתחככה ירכה בזו של רעותה הבוגרת, שהיתה נאה לא פחות מזו הצוערת. הן ניתקרבו ואסנת ניתבהלה לרגע פן יבחין ארנון בקירבה בינהן. תשגיח על..? כמעט ואמרה חוג האוהל. גופה ניתייפה בביקיני עדין בסריגה וורוד רך בציבעו, נועז מאוד. עכשיו היה ארנון משוחרר מחשש ההכרה בנשיותה של אימו. היי חתיכות, נתחייך, בנות ים שניסתרסו יארבו לכן.. הן ניתרחקו וניתעלמו במים וארנון עצר בעצמו. מרגיש בלא מודע שאינו רצוי למחיצתן ולא יורד לפשר. ומאידך חש בהפתעת אי היותו נירגז לראשונה מאז חופשתו המחוסכת. יצא ונישתכב על ביטנו ואולי אף נירדם ברוח הקלילה, כשהבחין באימו שחזרה. בלי נעה. מביט היה מלמטה למעלה ונשמתו כמו פרחה בו. הוא שמצא עצמו מתיר נידרי טאבו אות יום הבחין בחזיית בגד הים הלח. זו לא רק שדבקה ליצורי חמוקי אימו, אלא נועז מיכך, הסריג הבהיר השקיף כולו! ופיטמותיה הכהות ניסתמנו בבירור.! הוא ניתבהל וסקר במהירות את החוף השומם כחרד עין מי עוד שזפה לדדיה שכמו מעורטלים היו וניתרומם בחטף. אסנת חשה ולא ידעה מהו ניתעצרה. ממותחת. שדיה הנהדרים ניטפחו עולים ויורדים. השתגעת? קרא ארנון. רואים הכל בבגדים שלך! ונחפז למי הלגונה. מורתח. חותר בעזות למיפער המקציף. פיחתת הבריכה הצפונית בטנטורה. הוא נישתלח למים פתוחים. מעורבלים באיום שיבולות וזרמים. היא.. כמעט ורצה לזדעוק.. יפהיפיה .. וחש בהכרה המיזדהרת. נכון אסורה אליו ועדיין, לראשונה שנראתה בנשיותה לעינין והיה זה גילוי עבורו שלא יכל להיבטל מפניו. ניפעם ומיוסר ניפנה מזרחה. חותר במאמץ, מתקרב למיפתח השוצף. אשה טמירה ניתלבטה על מדף הכורכר. נבהלת למראה ראש קרב ושוקע בסוואל עמוק של שקע גל ושב מיתגלה בכרבולות של קצף. לכאן.. קראה, מבועתת, וארנון החליק כיצור ים מיתולגי לשפת מדף הכורכר, ממתין לגל ומיתנשא עליו. מיתרומם וניצב מיוצב מול נעה. מובילה לבריכת קליאופטרה. מעטים יכירו. זו ברת מטרים ספורים שעומקה כמעט כקוטרה הוא. נעה צללה מחליקה פנימה. ארנו החיש אחריה. מדביקה בקוו תת המים ונאחז בה. ללא מילים שממילא לא יכלו להילחש ניתלפתו ונ יתעלו מעל פני המים. נעה ניתייצבה ביד אחת לשפת הכורכר החדה, העויינת, וארנון קילפה חזיית בגד ים פעוטה ששקעה בבריכת קליאופטרה עמוקת מי המלח. שדיים עזים חדי פיטמה סימאו את עיניו והוא נישתלח לתוכה, מיתעגן באוזנות מותניה בבעילה עוינת, אלימה, מחוסכת. נעה ניתנשמה. נהלמת באוניו המיוסרים, המדוכאים והמיתפרצים לתוכה. הוא ניתעצם ומישגלם ניסתיים בחטף. אסנת בחוף? שאלה. לאחר שניות מה. כן. ענה. כמו זונה. עם חזייה שקופה . הטיח בה מררתו במלוא כיעורו. זונה? אמא שלך? האשה הנדירה הזו? בגד הים שקננינו. שנינו. שאני מדדתי לה! מתנה ממני..! קראה נעה בזעם נתעצרה לפתע כשהבחינה בהחשפות דבריה. קנית? את? לאמא? אינך מביו?לא רצית להצטרף כשהציעה לך? אז לבשה בשבילי את בגד הים החדש.. כפי שהבטיחה.. ואז הטיחה בחרון וללא רחמים, היינו אמורות להיתעלס פה שתינו. יום ההולדת שלי. ואתה פלשת .. שצפה בעזות יורקת ארס: אנחנו יחד. לא רק קולגות. אתה מבין ילד! ואסנת דחתה. מתנה וקושרת.. מסרסרת בי להישתגל עם בנה כתנאי להמשך יחסינו. זעמו מי הלגונה. חייכה מינמלה הקבור של אלכסנדריטה הרומית הגבירה, המלכה קליאופטרה.