../images/Emo14.gif
אנשים יקרים אני כבר עוקב אחריכם כמה זמן.. קורא, מחייך.. ושותק. למדתי כבר להכיר אותכם בערך. מי אוהב בירה ובאולינג, מי מעדיפה קפה, מי מניו יורק ומי מבודפשט. ולמרות שאתם רחוקים אתם מאוד קרובים, הרי אנחנו משפחה אחת גדולה בסך הכל. אחרי שקראתי את ההודעות שנוגעות לפאנטום המשכתי לדפדף למטה. נכנסתי להודעה שהוא כתב וחייכתי לעצמי. אני לא מכיר אותו, בחיים לא דיברתי איתו אבל רווח לי שהוא בסדר. ואז הסתכלתי על השעה שבה נכתבה ההודעה והרגשתי כאילו משהו מוחץ אותי לגמרי. אין מלים להסביר דבר שכזה, הפיגועים שהיו לנו בארץ, גם שהיו חמורים ואפילו אסון וורסאי המחריד.. כולם מתגמדים לעומת דבר שכזה. המוח מבין אבל הנפש לא מסוגלת. עשרות אלפים. אני חייב להגיד לכם שכבר חשבתי כמה פעמים שראיתי את היום הגרוע בחיי אבל היום הזה עובר את כולם. חשבתי לרגע אם למחוק את השורה הזאת בחזקת "לפתוח פה לשטן" ו"מה יהיה מחר" אבל אני לא ממש מאמין בזה הרי... דבר כמו שהיה היום גורם לחלוקה היסטורית של תקופות. מה שהיה לפני ומה שהיה אחרי. רק שאנחנו בשלב שאנחנו עוד לא יודעים מה יהיה אחרי. אני בכלל לא יודע איך הגעתי להשתפכות כזאת. הרי אתם לא מכירים אותי בכלל. אבל כנראה שזה המקום שבו הייתי צריך לאמר מה שיש לי לאמר. אני הולך עכשיו לכרטיס האישי של פאנטום.. אני אדפדף קצת בדברים שהוא כתב, אראה באיזה פורומים הוא היה פעיל. אני מקווה שהוא בסדר. שאלוהים ישמור עליו וידאג לו. וישמור על כולנו.
