פנה אלי X
ושאל כמה שאלות. הוא גם ביקש להישאר בעילום שם, אבל הוא אישר לי להגיב בפורום. השאלה הייתה בעיקרון פשוטה: אם אני עם כל הניסיון שלי קיפלתי כרגיל, ובכל זאת קרתה תקלה, איך צנחן מתחיל עם 20, 30, או פחות צניחות יכול להרגיש בטוח בספורט הזה. התשובה מיועדת לקורא בודד, אבל כולם מוזמנים לקרוא את דעתי, ולהגיב.... אז יכול להיות שהספורט פשוט לא בשבילך. זה לא בושה. מצד שני, בגלל שאני משחק עם הקיפולים שלי, ובגלל שכל חופה היא שונה בהתנהגות, יכול להיות שלא שמתי לב ומשהו היה שונה. קורה. בדיוק כמו שלא שמים לב לפעמים בכביש ויש תאונות. בדיוק כמו שלא שמים לב ודורכים על חרא של כלב ברחוב. קורה, וזה לא סוף העולם. אני מכיר אנשים שיש להם רזרבי כל 100 צניחות בממוצע, וכאלה שיש להם אחד כל 10000 (לא התבלבתי באפסים). לדעתי, בחיים תמיד עושים מה שאפשר. ויש דברים שבכל זאת יקרו. כמו תאונות, כמו תקלות, כמו בעיות, כמו רזרבי לפעמים
אין דרך למנוע הכל, כי גם אם תשב בבית אתה יכול להחליק באמבטיה. הטריק הוא להתמודד עם הפחד, אם זה שווה את זה לדעתך, וזה רק אתה יודע. כולנו התחלנו עם 0 צניחות, וכולנו לומדים כל הזמן. בהתחלה מקפלים עם עוד מישהו, ואח"כ מקפלים לבד. בהתחלה צונחים על חופת חניך בגודל 260, ולאט לאט יורדים לגדלים יותר קטנים. בהתחלה צונחים על חופה מרובעת ואיטית, ולאט לאט משנים למשהו קצת יותר אליפטי, וקצת יותר מהיר. אני זוכר שפעם עקבתי אחרי מורדי לנחיתה וזה הפחיד אותי לעשות את מה שהוא עושה. היום כבר לא. היום אני שולט יותר. נועם למשל עדיין מפחיד אותי לפעמים
לסיכום, אם הספורט הוא בשבילך או לא, זה החלטה שלך בלבד. אני אישית מעדיף להתמודד עם פחדים ולא להחביא אותם עמוק בפנים. זה רק אוכל אותי המחשבה של "מה אם" ואני חייב לעשות עם זה משהו. אני אישית גם חושב שהסיכון בספורט הוא יחסית לא רציני. אם שמים לב לפרטים הקטנים, כמו קיפול, כמו כשירות, כמו פרידה בזמן בצניחה, ולא קופצים מעל הפופיק עם חופות לא מתאימות או סגנון צניחה לא מתאים, או צניחה לא מותאמת לרמה, אז הסיכוי לנזק הוא יותר גדול בדרך למועדון או חזרה הבייתה.
ושאל כמה שאלות. הוא גם ביקש להישאר בעילום שם, אבל הוא אישר לי להגיב בפורום. השאלה הייתה בעיקרון פשוטה: אם אני עם כל הניסיון שלי קיפלתי כרגיל, ובכל זאת קרתה תקלה, איך צנחן מתחיל עם 20, 30, או פחות צניחות יכול להרגיש בטוח בספורט הזה. התשובה מיועדת לקורא בודד, אבל כולם מוזמנים לקרוא את דעתי, ולהגיב.... אז יכול להיות שהספורט פשוט לא בשבילך. זה לא בושה. מצד שני, בגלל שאני משחק עם הקיפולים שלי, ובגלל שכל חופה היא שונה בהתנהגות, יכול להיות שלא שמתי לב ומשהו היה שונה. קורה. בדיוק כמו שלא שמים לב לפעמים בכביש ויש תאונות. בדיוק כמו שלא שמים לב ודורכים על חרא של כלב ברחוב. קורה, וזה לא סוף העולם. אני מכיר אנשים שיש להם רזרבי כל 100 צניחות בממוצע, וכאלה שיש להם אחד כל 10000 (לא התבלבתי באפסים). לדעתי, בחיים תמיד עושים מה שאפשר. ויש דברים שבכל זאת יקרו. כמו תאונות, כמו תקלות, כמו בעיות, כמו רזרבי לפעמים
