רגע היסטורי עם יוסי:
"אסור לך לספר לאף אחד. כולל אף אחד."
עמוס צודק, לא סתם הלח"י נקראו החיילים האלמונים. בואו נדבר קצת על הארגון המסתורי והמרתק הזה.
בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה רוב מנהיגי האצ"ל היו בכלא בגלל התנגדותם לספר הלבן. לאחר שהיישוב החליט שיש לעזור לבריטים מול הנאצים במלחמה, גם זאב ז'בוטינסקי ודוד רזיאל, מפקד האצ"ל, הודיעו על הפסקת הפעולות נגד הבריטים וסיוע.
אבל אברהם שטרן, הלא הוא יאיר, התנגד לחלוטין לעניין הזה. באביב 1940 הפילוג באצ"ל היה עובדה, ושטרן פרש בראשות פלג קטן מאוד של לוחמים, שקראו לעצמם "הארגון הצבאי הלאומי בישראל". שם הלח"י היה רק לאחר הרצח של שטרן. במשך רוב 1941 היה שטרן במחתרת והוא נרצח ב-1942. הוא פרסם מצע: שמונה עשר עקרונות התחייה. המצע דיבר על זכות העם על הארץ, תפקידי הארגון והקמת המשטר לאחר גירוש הבריטים.
הלח"י היה בעיקר ארגון אנטי אימפריאליסטי. דווקא המון מתוכו לא היו מתנועת בית"ר ממנה קם. הם ראו את השלטון הבריטי ככוח כובש בלתי חוקי ולא הכירו בבית המשפט, וסירבו לבקש חנינה. הם ביצעו פעולות גרילה והתנקשות נגד נציגי השלטון הבריטי ופעל בעיקר בערים. בנוסף האמין הלח"י שהנשק והכוח הצבאי הם דרך טבעית להגשמת מטרות לאומיות, ולאו דווקא לפעול באמצעים מדיניים.
לאחר ההתנקשות בשטרן, רוב אנשי הלח"י היו במאסר. הארגון היה במצב קשה. אבל בהמשך 1942 ברח יצחק שמיר מהמעצר כדי לשקם את הלח"י. בסוף 1943 עוד אנשי לח"י ברחו ממעצר והתחילו לפעול למען המטרה: התקפות על בריטים, פיצוצי בניינים, יריות ומוקשים. הבריטים בתגובה הגלו אותם לאפריקה, ורובם חזרו רק עם קום המדינה. ב-1944 הלח"י גם רצחו את שר המושבות הבריטי, הפעולה המפורסמת ביותר שלהם.
הלח"י היה די חסין מהסזון, הפגיעה של הפלמ"ח באצ"ל, כי הם נחשבו לקטנים מדי. הלח"י גם הצטרף אחר כך לתנועת המרי אבל לאחר פירוקה המשיך במלחמת התשה נגד הבריטים, לפעמים בתיאום עם האצ"ל.
כללי ההתנהגות במחתרת: לא להביא חברים לחדר, לא להתיידד עם השכנים, לערוך קניות בחנות רחוקה, לא לחשוף שאתה חבר תנועה, להציג את עצמך כאיש מהשמאל, וחשאיות מוחלטת.
הלח"י נחשבו לתנועה מגוונת ביותר. היו בה אנשי ימין מבית"ר שראו צורך בחילופי אוכלוסין עם הערבים, והיו בו אנשי שמאל סוציאליסטי שראו את העתיד בשיתוף עם הערבים. למען האמת, אפילו אנשים מהכפר אבו גוש הצטרפו ללח"י.
עם ההכרזה על עצמאות ישראל הצטרפו הלח"י לצה"ל, פרט לירושלים. לאחר המתקפה על דיר יאסין והרצח של הרוזן ברנדוט, המתווך מטעם האו"ם, לח"י הוכרז כארגון טרור וראשיו נעצרו- אך שוחררו לאחר מכן.
“לא הכרתי את יאיר … אבל אין לי כל ספק שהוא היה אחד האנשים היקרים והדגולים ביותר שקמו בתקופת המנדט הבריטי. אני מכבד ומוקיר בכל לבי גם השירה וגם הפלדה של נפשו הסוערת ומסירותו ללא קץ לגאולת ישראל – אם כי אני שולל ללא סייג דרכו המדינית.“