פליי אין 9-10

Rapgamer

Well-known member
אטלנטה מביסה את שארלוט
ההוקס טובים. כשהם locked in זו בהחלט קבוצה טופ 8 במזרח ואפילו בחסרונו של קולינס (צריך לומר- שארלוט בחסרונו של היוורד) הם שיחקו טוב בשני צדי המגרש.
טריי יאנג היה המצטיין כי הוא יותר טוב בפער מכל שחקן אחר על המגרש, אבל סיפור המשחק היה דוקא הרול פליירס של אטלנטה. יאנג פתח חלש מול השמירות הכפולות של שארלוט ונעזר בהורטר שקלע דו ספרתי ברבע הראשון ובגלינארי שהוביל את הדרך ברבע השני. ככל שהמשחק התקדם יאנג הרגיש יותר בנוח, שבר את ההגנה עם האסיסטים שלו והריצה המשמעותית במשחק הגיעה ברבע השלישי כאשר דאנדרה האנטר מתפוצץ באותו הרבע.
הצלע היחידה בחמישייה שטרם ציינו- קלינט קאפלה, במשחק נפלא בשני צדי המגרש עם 15-17, ו5 חטיפות+חסימות. ההוקס הביסו בדקות של החמישייה, הם קבוצת התקפה שקשה מאוד לעצור והוכיחו שהם מסוגלים לנצח גם כשיאנג יחסית פושר והם צריכים לתרגם את היתרון הראשוני שהוא יוצא על ההגנה מעצם נוכחותו.
בצד של שארלוט הכוכבים היו underwhelming. היה נתון במחצית הראשונה שלאמלו, רוזייר וברידג'ס כולם היו מתחת לממוצע שלהם והקבוצה רק בפיגור 8. אז אמנם ברבע השלישי בול ורוזייר קלעו קצת יותר אבל הם לא הצליחו להשיג עצירות ואטלנטה ברחה ל25 הפרש. ג'יימס בורגו ניסה כל מיני הרכבים שאף אחד מהם לא נתן מענה. קלי אוברה שהיה צלע חשובה בהצלחה המוקדמת שלהם העונה הלך ונחלש, מ16 נקודות בממוצע עד האולסטאר הוא שיחק כאן 16 דקות וקלע 3 נקודות.

אז אטלנטה ממשיכה למפגש מול קליבלנד בו להערכתי היא פייבוריטית. שארלוט מפסידה בפליי אין עונה שנייה ברציפות, השורה התחתונה די מאכזבת אם כי זה בעיקר פועל יוצא של חוזקת הקונפרנס.
 

Krit123

Well-known member
הספרס באו לשחק אבל מקולום החליט להפעיל את הסמכות שלו בתור ראש ארגון השחקנים ושלח אותם לחופשת קיץ כבר ברבע הראשון.

הקבוצה הצעירה של פופ לא הצליחה לנער את האדרנלין מבלי לצבור עבירות מוקדמות, מעיקר מכיוונם של מורי ופולטל (קורה לעיתים קרובות מדי), אפשרו לפליקנס לחצות את קו ההגנה הראשון ולסיים מעל קולינס בצבע למרות יכולות הJumping Jacks שהפגין.
הסייז של ניו אורלינס התבטא בלוחות, ציטוט יפה של פופ באחד מפסקי הזמן בו הפציר בחבר'ה שלו להוציא את האנרגיות דווקא בריבאונד. מאוד מקווה שימשיך עם המועדון לפחות לעונה נוספת.

הספרס לא הלכו מספיק לאזורית, הפליקנס די מאותגרים מבחינת קליעה, לכן השלשות שקיבלו מכלבי הציד שלהם הרגישו כמו knockdowns, נו פן אינטנדד. איך אפשר לשנוא את הרב ג'ונס ואלברדו? אני אגיד לכם איך, תפגשו אותם בפלייאוף, מבטיח לכם שלא תסבלו אותם. אלברדו היה hound בקולג' אשתקד, חטף כדורים ברדיוס של קילומטר ושיפר את הקליעה, ציפיתי שישיג לעצמו חוזה דרך מחנה האימונים בקבוצה כלשהי למרות 'גילו המופלג'.

היתרון היחסי בJV הוא שאפשר ללכת אליו פנימה ולהאט את הקצב במידה והג'אמפרים לא נופלים והמטוטלת במשחק המעבר מטיבה עם הצד השני. מעניין שהוא פוגש את פולטל בפלייאין עונה שנייה ברציפות. ברבע השלישי הוא עזר להם לדחות את הריצה של ספרס לשלבי הדמדומים של המפגש. בדקות ההכרעה היו אלו החשודים המידיים (משולם ואינגרם) שסגרו עניין.

בצד של סאן אנטוניו נרשמה אכזבה בגזרת 'הכוכבים'. מורי וקלדון פשוט לא הופיעו להתמודדות, 11-39 משותף מהשדה. קלדון ממש נחנק במחצית הראשונה, הרים זריקות נמהרות ולא השכיל לנער מעליו את הייז, נרתע מהסייז/אתלטיות. רק ביציאה מההפסקה הוא הועיל לשים את הכדור בסל, מעט מדי מאוחר מדי.
מי שיצא ענק היה דווין ואסל, 7 שלשות שבעצם השאירו אותם בחיים (בצוותא עם מספר שריקות מוזרות של השופטים) ואפילו עשו קולות של קאמבק. סיכוי סביר שהחל מהעונה הבאה הוא יפתח בחמישייה, בעבר השוותי אותו לסוג של מיקל ברידג'ס.
עוד ניתן לציין לחיוב את ג'וש פרימו שהפגין קור רוח מרשים ביחס לגילו, לא התרגש מהמעמד. לוני ווקר IV עובד על החוזה הבא בתור סקורר מהספסל, עשה לעצמו יופי של פרסומת במפגש עם אווירת פלייאוף.
 
למעלה