פלייאוף יום 1

[FrecCo]

מינסוטה וממפיס מבשלות סדרה מהנה מאוד
ג'ה חייב להשתפר שכלית ולהפסיק ללכת עם הראש בקיר לתוך צבע צפוף אם הוא רוצה לשלוט בליגה בעתיד

טורונטו לא תיקח את פילי ל7 ואני מופתע מעצמי שנתתי לפילי ב6 בבראקט, למרות שנראה לי ש5 זה מספיק נדיב, כנראה נתתי לשקרים של יובל להשפיע עלי

ואני כמעט מתבאס שסטף לא ישב בחוץ איזה משחק או שניים, רציתי לראות איך פול יוביל את הקבוצה באינטנסיביות פלייאוף
אבל הבנאדם כבר מוכיח שהוא כוכב בהתהוות, יכול לצאת ממנו טיילר הירו

קדימה, תחפרו

 

[OrEl74]

כשהדברים מתחברים במינסוטה, הם יכולים לקרוא תיגר על כל קבוצה.
הבעיה שזה לא קורה מספיק וכמו שהיה להם ניצחון מרשים הלילה, ככה הם יכולים לקבל 20 במשחק הבא.
כיף לראות את שתי הקבוצות האלה בפלייאוף ואני מקווה שהם ישארו בתמונה גם בעתיד.

מסתמן שגולדן מול דנבר זה לא באמת כוחות ויש גבול למה שיוקיץ יכול לעשות לבד מול קבוצה כזאת שמתחברת בדיוק ברגע הנכון, אם הם ממשיכים ככה אז אני מרחם על המערב כי הם הולכים לדהור לגמר ושום דבר לא יעצור אותם.

 

[Krit123]

סיכומונים

דאלאס - יוטה
בשום שלב לא התחברתי להייפ סביב המאבס, ורק עכשיו שמתי לב כמה הסגל שלהם קצר במונחי פלייאוף. במידה וממש מפרגנים (ולוקה זמין), עומדים לרשותם בערך 10 שחקנים, ושלושה מהם הם ברטנס, מרקיז כריס וג'וש גרין הסופמור (שיוטה סימנו כחוליה החלשה בהרכב הנמוך).

אני מבין את התסכול של גובר. מתמיד לתפוס עמדה עמוקה בצבע על המיסמאצ' (לכאורה), מיצ'ל מעמיד פנים שהוא רוח רפאים. זריקה אחת מהשדה ב-35 דקות.
הגנתית רודי די סתם את הצבע, כצפוי. ברונסון ודינווידי לא מאיימים מטווח הביניים ברמה של לוקה, לכן הג'אז הסתפקו בכיסוי דרופ רוב הזמן. הוביל לתוצאה די מצחיקה, כמעט חצי מהזריקות שדאלאס לקחה היו מחוץ לקשת, בזמן שיוטה, קבוצה שמשליכה בערך 400 שלשות למשחק, הסתפקה ב-22 ניסיונות בלבד (מתוך 83). דוויט פאוול לא בנוי להיות סנטר פותח בקבוצת פלייאוף עם שאיפות לטעמי.

לאחר מחצית ראשונה פושרת מיצ'ל החליט להפסיק להתקרבן וסוף סוף החל לתקוף את הסל. עד אז בוגי די סחב אותם התקפית, גם במחצית השנייה הלכו אליו לפוסט מול הגארדים הנמוכים. דנואל האוס נתן להם דקות two-way נחוצות, הוא השתלב יפה שם.
שורה תחתונה, עד שלוקה חוזר, יוטה מחזיקה בארבעת.. וואלה אולי אפילו חמשת השחקנים הטובים בסדרה, תלוי כמה אתם תופסים מברונסון. אי אפשר לנצח ככה סדרת פלייאוף, ספק אם ייקחו יותר מאחד.

גריזליס - וולבס
ידעתי שתהיה סדרה כיפית. מחצית שנייה ראיתי בחצי עין אז אם הייתי חייב להגיב בהגזמה:
*למרות מה שמשתמע מהנתונים הפיזיים שלו, אדאמס שומר גבוהים בינוני מאוד, ועל הדרך הפך לשחקן התקפה נרפה בטירוף העונה (0 נק' ב-24 דק'), עכשיו אם נוסיף לכך את העובדה שטריפל J פשוט לא מסוגל להימנע מעבירות, הם עלולים למצוא עצמם בבעיה מול KAT.
*אדוארדס VS מוראנט פשוט תאווה לעיניים, שניים מהאתלטים הדינמיים בליגה על מגרש אחד לאורך סדרה, תענוג. הסאבטקסט בהופעה של Ant היא שהוא אתלט/שחקן יותר פרקטי מג'ה - ניחן בטווח קליעה (ובמובס שיוצרים מרווח), הסייז שלו מאפשר לו לשמור ולפגוש פחות את הפרקט בכניסות לסל.
ג'ה היה חלש בהגנה והמחסור היחסי בקליעה העניק לוולבס הזדמנות לצופף את הצבע במטרה לפגוש אותו, מה שהאט את הקצב שלהם דרמטית. מוראנט נאלץ להתברבר עם הכדור ולעשות pull back על מנת לצבור מומנטום בדרך לסל. ההבדל בין המחציות שלו היה ניכר.
*ממפיס הרגישו לא מוכנים, והפאסון שלהם נסדק. היו אולי עשרות הזדמנויות לעלות ליתרון/לצמצם למרחק פוזשן אבל משום מה הם שידרו תבוסתנות, כאילו ידעו שלא יעמדו במשימה. השומרים שלהם ביחידה השנייה (מלטון/וויליאמס) לא פגעו מחוץ לקשת (כמו כל הקבוצה למעשה), מה שהגדיל את התלות בשחקני ההגנה נטולי הקליעה (קלארק/סלואו מו).
*ברוקס וביין שמו את הכדור בסל, רק שאף אחד מהם לא סיפק אימפקט של אופציה שנייה טיפוסית, בדומה לאנט וטאונס בצד השני. מה שכן, KAT חייב להספיק להתחכם כאשר הוא שמירה כפולה בפוסט, המסירות home run שלו מובילות לנקודות קלות במעבר שהתקבלו כמו אוויר לנשימה בממפיס.

כמה שאני שונא את הווריורס
הבחורים שהמציאו סטטיסטיקות מתקדמות להגנה צריכים לזכות בפרס נובל למתמטיקה. להצליח לייצר משוואה שתציב את יוקיץ' בצמרת הליגה מצריכה לא פחות מגאונות אלמותית. כמעט כל מבט טוב שגולדן השיגה נבע מהכבדות שלו. מכירים את משחקי הריקוד האלו עם החצים? בשביל יוק גולדן סטייט היא הרמה הכי גבוהה, הוא לא מסוגל פיזית לעמוד בקצב, למרות הרצון הטוב.

קרי פתח על הספסל אז פול התפנה לאנוס אותנו עד שעלה. קליי המשיך כושר משתפר מחוץ לקשת. מאותגרי הקליעה שימשו כצירים או סוג של כיכרות לאחרים לחוג סביבם או כמוסרים לאיש הפנוי בהינתן יתרון מספרי. נפלנו בריבאונד בהחטאות ארוכות, המון זמן אני מרתיע שאנחנו חלשים בתחום, בטח כשיוק רחוק מהסל בניסיון לצאת גבוה לקלעים.

דריימונד העלים את גורדון לחלוטין, יש לו היכולת לכסות את הדאנקר ספוט ולהגיע לעזרה בו זמנית. ברטון הגיע חדור מטרה, נהניתי מהמאמץ שלו, חיכה אשכרה שנים להגיע לפלייאוף בריא (רק חבל שהאחרים פצועים). יש מקום לבצע שינויים קלים ברוטציה, נניח דקות של נאג'י (קולע/switchable) על חשבון אחד מהגרינים, או אפילו אוסטין ריברס במקום AG שירד מוקדם לנוח. אין משמעות יתרה לסייז, הם עולים בהרכבים יחסית נמוכים גם ככה, ניתן לשחק עם זה.
הזדמנות טובה לתת לנאג'י קצת זמן להשתפשף, אין מה להפסיד. אה ו.. פורבס אחד החוזים הגרועים בליגה, פשוט שחקן מפסיד וזה לא משנה אם נכנסו לו הג'אמפרים או לא.

בהתקפה ג'וקר קולע ב-26% מחוץ לקשת מאז מרץ, והווריורס מודעים לכך (0-4 אתמול). הגלגול שלו החוצה חסר משמעות, אין לו דרך למשוך עזרה אלא מהפוסט, שם לוני וגרין מתגרזנים עליו ומורידים לו את האחוזים בחסות השופטים (25 נק' ב-25 זריקות, 1-2 מהקו). אני אמשיך לעקוב מקרוב אחר הפליימייקינג שלו והמצ'אפ האישי מול דריימונד המאוס. זין על הווריורס.

עריכה: שכחתי להוסיף.. גם ללא סטף בהרכב הנוכחי אנחנו מקסימום פייבוריטים קלים, סדרה של 7 לכאן או לכאן.

 

[Rapgamer]

כן, גולדן מצ'אפ קשה לכם. מילא סטף וקליי אבל גם ג'ורדן פול הפך לשחקן שמסוגל לרצוח אותך בשלשות פול אפ.
דיברת על הX שחקנים הכי טובים בסדרה של יוטה מול דאלאס. ומה המצב בגולדן-דנבר? אם נהיה נדיבים ונאמר שיוקיץ' השחקן הטוב במצ'אפ הזה, כנראה שה5 הבאים אחריו (קרי, קליי, פול, דריימונד ונראה שגם וויגינס)- כולם ווריורס.
שימו לב שטייריס מקסי ופול מהמועמדים המובילים לMIP שניהם השמידו את היריבות בבכורת הפלייאוף שלהם (עבור מקסי לא בדיוק בכורה אבל משחק ראשון כשחקן גרעין).
גולדן בהחלט נראית טוב, כשהיא מוציאה לפועל היטב את ההתקפה שלה קשה לדמיין איך מתמודדים מולה. בהמשך הדרך היא תפגוש קבוצות עם סגל הגנתי הרבה יותר מרשים משל דנבר. בכל מקרה בהרכב מלא היא אחת מ3-4 הקונטנדריות העיקריות.

 

[Rapgamer]

דאלאס- יוטה:
ראיתי רק את הסיום. סדרה מבאסת במובן שהיא תוכרע כנראה על הבריאות של לוקה. אם יחזור מוקדם ויחסית בריא זה של דאלאס, אם מאוחר ויחסית פצוע יוטה תרוויח מההפקר.
ניצחון חשוב של הג'אז, אם הם עולים ל2-0 בחוץ זה כבר לפחות חצי הדרך להכריע את הסדרה.

ממפיס- מינסוטה:
סדרה שהבטיחה ומתחילה לקיים. שתי הקבוצות היותר מהירות, high scoring וטראש טוקינג שיש בליגה. המשחק נפתח בקצב סילון כאשר הקבוצות מחליפות סלים מבלי שמישהו משיג עצירה. אדוארדס וטאונס קלעו שניהם בדו ספרתי ברבע הראשון, בצד השני מוראנט התעופף לכל עבר וקלע 15 נקודות שכולן צבע/עונשין.
מהרבע השני התחלנו לראות קצת התאמות משני המאמנים. מינסוטה צופפה יותר את הצבע במטרה להקשות שם על סקורינג, הבעיה שהתמלאנו בעבירות כולל כמה שריקות ביתיות שהלכו לטובת ג'ה. הגריזליס עשו יותר חילופים בהגנה והעדיפו לשלוח שמירות כפולות על טאונס ולשמור על דינמיות ביתר העמדות. גם כאן אדוארדס היה הגורם העיקרי ששבר את הסכמה הזאת עם שילוב של כניסות טובות לסל וhot shooting.
ברבע השלישי הטראש טוקינג עלה לבל עם המהלך הזה-

לקראת הסיום כבר היה ברור שאנחנו בעמדה להשיג ניצחון חוץ יקר, כדורסל אחראי ממובילי הכדור שלנו הוביל למבטים טובים של ביזלי ומקדניאלס שנכנסו. בצד השני ממפיס הייתה נמהרת והתפשרה על זריקות פחות טובות. בסיום 130-117 למינסוטה. אדוארדס בהופעת בכורה מפלצתית של 36 נקודות, כמה כיף לראות שהוא שחקן של משחקים גדולים. KAT התאושש מהפליי אין וסיים עם 29-13.
מגיע לנו קרדיט על מספר דברים. ראשית- מאמץ ריבאונד קבוצתי. בדומה למשחק הפליי אין מול הקליפרס, יש דגש הרבה יותר גדול על בוקס אאוט ושיתוף פעולה של 5 שחקנים בריבאונד, מה שהיה נקודה חלשה מאוד שלנו לאורך העונה. ניצחנו את ממפיס בריבאונד וזה כשואנדרבליט (הריבאונדר המצטיין שלנו) הוגבל בדקות לטובת מקדניאלס.
שנית- בחירה טקטית נכונה. העמסנו את הצבע בהגנה ובמשחקים בהם אנחנו יחסית מדויקים משלוש וממפיס חלשים (מה שקורה להם לעיתים) זה המתכון שלנו לניצחון. שווה לציין שקנצ'ר קיבל DNP, מאמין שיקודם ברוטציה על חשבון סלואו מו וזאייר וויליאמס כי הוא הקלעי הטהור הכי טוב של ממפיס.
יחד עם העובדה שאנחנו קבוצה עם כוח אש משמעותי (דאנג'לו היה חלש מתחת לרדאר ועדיין קלענו 130)- יש מקום להאמין שהסדרה הזאת תמשיך להיות תחרותית. ההימור המקורי על ממפיס ב6 נראה לא רע כרגע.

פילדלפיה- טורונטו:
פתיחה מבטיחה של פילדלפיה שכמעט ומשווה את שיא הנקודות העונתי הקבוצתי שלה. כוכב המשחק היה טייריס מקסי שמתישהו ברבע השלישי קפץ סטט' שה17 נקודות שלו הן שיא קריירה בפלייאוף. זו הייתה רק ההתחלה כאשר התפוצצות מוחלטת שלו ברבע השלישי הובילה ל38 נקודות שלו סה"כ ובריחה של הסיקסרס. אלא שלא רק מקסי היה חד- גם טוביאס האריס במשחק הכי טוב שלו מאז הטרייד על הארדן, והארדן עצמו שרשם 14 אסיסטים מול איבוד אחד.
גם לאמביד מגיע קרדיט, לא משחק גדול שלו מבחינה סטטיסטית אבל שיחק באופן סבלני וקיבל החלטות טובות. ידע לתקוף כשלא הגיעה מספיק עזרה וגם לשחרר כדורים בזמן כשצריך. הגנתית הוא גם השפיע על היכולת של סיאקם להגיע למבטים שלו בצבע.
דור כבר התחיל לבכות את ה4-1 שלא הימר עליו אבל אני חושב שהמשחק הזה לא מייצג. טורונטו נכשלה בגדול בתחומים שהיא לרוב מצטיינת בהם- לחץ על הכדור ויצירת איבודים של היריבה, ריב' התקפה, הפעם האגרסיביות הובילה לביצוע עבירות ותו לא. פילי הוציאה מעצמה את המיטב הלילה, כשהיא נראית כך באמת מאוד קשה לנצח אותה אבל אני בספק האם תצליח לשמור על יכולת דומה. ואם כן אז כל הכבוד להם.
שימו לב להתפתחות של פרשס אוצ'יווה, שחקן שהיה סמול בול 5 במיאמי ופיתח לעצמו סקילסט של שחקן פרימטר לכל דבר. הוא זורק שלשות, מוריד כדור לרצפה ושומר יפה על עמדות חוץ.