פלאש בק

[אופירA]

חברה לקרב. אהבתי את הביטוי, וזו בהחלט הקלה גדולה

 

[קרנף לבן 1]

פסיכאטרים הם לפעמים לא מספיק מומחים בפסיכולוגיה

תחפשי מטפל פסיכולוג/גית - לי טיפול בפלשבקים וסיוטים שהיו מספר פעמים ביום לקח חצי שנה- והיום הם נדירים (פעם בכמה חודשים ורק סיוטים). אני סובל קצת עדיין קצת מחלומות כמו פלשים -לא על הטראומה אלא על דברים מענייני היום שאני חרד מהם בזמן שאני סוגר עינים ומנסה להירדם ביום על הכורסה- נרדם לשניה וזוכר את החלום. אבל גם זה הולך ונעשה יותר ויותר נדיר- עם התקדמות הטיפול בפוסט טראומה (CBT) וחרדה ( ניהול חרדה)

 

[שחר חרישי]

ולפעמים אין להם יחסי אנוש תקינים.

ולפעמים האכפתיות שלהם גם לוקה בחסר.
איען טעם להציע פתרונות, כי אופירה לדעתי לא מדברת על משהו שהיה בתקופה האחרונה, אלא על עוד מקרה של השפלה וחוסר אונים מול גורם שאמור לעזור לה ובפועל פועל נגדה. היא חוותה את זהנ בעבר וכעת נזכרת, בדומה לפלש-בק הראשון שסיפרה עליו. נכון אופירה?

 

[אופירA]

נכון. שני המקרים האלו דיברו על מצב

שאתה מדבר לבן אדם שאיתך בהיגיון, מנסה לשדר על אותו גל, לשתף פעולה - אבל אין עם מי לדבר. אתה רוצה להיות איתו, אבל הוא נגדך. אז אתה חייב לנהל נגדו מלחמה, בלית ברירה, נגד רצונך. ואני לוחם טוב ואמיץ מאוד.

 

[לאורה101]

כל כך כואב. כל כך מזדהה.

היי לכן חברות יקרות.
האם קראתן את הספר" אני בסדר,אתה בסדר"ויש לו המשך"אני בסדר, אתה לא בסדר".
הדבר הטבעי לכל אדם הוא לבטוח לחלוטין בקרובים להושהם הוריו. זה מושרש בנו מלידה,ואנחנו כמובן מצפים בחזרה לטוב שיגיע מכיוונם.
לצערנו הרב לא תמיד הם מסוגלים לך בגלל נסיבות חייהם שלהם וחוסר מודעות.
אנחנו כילדים תמימים אין לנו שום אפשרות אחרת אלא לחשוב שהאשם הוא בנו.
בבגרותנו ובד"כ עם טיפול נפשי אנו יכולים להבין אותם ואולי אף לסלוח.
אך הפגיעות לעולם תשאר שם.
אבי היה נוהג להכות אותי עד גיל 13 לערך פשוט מכיוון שלא היו לי מילים שבהם יכול היה להביע את עצמו. יותר גרוע היא ההשפלה של מילותיו הקשות והביקורת הבלתי נפסקת.
אופירה היקרה, איך חינכת את ילדייך? האם הם גדלט לאנשים שאת מרוצה מהם?
אני יודעת היום ,וזו תובנה יחסית חדשה עבורי, שמתוך הפחד להפוך דומה להוריי ומתוך חוסר הביטחון שלי אני הלכתי להרצאות, פעילות .מקומות וספרים שבהם למדתי על איך להיות הורה מיטיב יותר ובמבט על ילדיי היום אני יכולה להגיד שדי הצלחתי בזה.
אני בטוחה שגם לך יש הצלחות בחייך.
הזמנים הרעים יעברו וגם הפלאשבקים, החזיקי מעמד.
נ.ב. לפעמים דווקא חיבוק לאדם אחר הוא בדיוק מה שאותו אדם זקוק לו, משהו שהיה אמור להיות שם בילדותו ומעטים הם האנשים הרגישים לכך.
שבת שלום שקט ושלווה לכולם

 

[אופירA]

ברוך ה' אין לי זמנים של פלשבקים

הם מגיעים אך ורק כפונקציה של סיטואציה שמעוררת אותם.
התגובה הטראומטית שלי אינה פלשבקים אלא דיכאון. איתו אני צריכה להתמודד תמידית. אבל עכשיו יש הפוגה ברמה מסוימת, ברוך ה'.

יש לי בן אחד. מבוגר. חינכתי אותו לאור התובנות שהיו לי, איך לא הייתי רוצה שינהגו בי הוריי. אבל לא תמיד היו לי תובנות. כמו הוריי, בחלק מהמקרים לא ידעתי איך לא להשליך עליו את הכאבים והתסכולים והטראומות והפחדים שלי.
אז היו דברים שהצלחתי טוב.
הצלחתי לטעת בו הרגשה שאני באמת רוצה את טובתו, ופתוחה לדבר ולהבין.
הצלחתי לטעת בו הרגשה שהוא מסוגל ויכול ומצליח יפה. ושמטעויות אפשר ללמוד, והם אינם כישלון. ושלימודים זה ערך בפני עצמו.
הצלחתי לגרום לו להרגיש חום ממני, כלפיי.
יש דברים שלא הבנתי, ואני מבינה רק היום. אז אני משתדלת לומר לו אותם.

 

[תמר דגן 1]

על התקשרות לא בטוחה, טריגרים ופלשבקים

שבוע טוב לכל הכותבות כאן בשרשור זה, ולשאר הקוראים והקוראות,

מחד, כואב לקרוא כמה רבות, ודווקא מהכותבות הקבועות, חוו ילדות לא מוגנת, שבה כעסים, צעקות ועלבונות מההורים, היו תכופים ולא מובנים, וכדרכם של ילדים, לקחו על עצמן את האשמה והגינוי, ופיתחו זהות עצמית של ילדה "רעה", "לא שווה", "לא ראויה לאהבה", "פגומה", וכד'.

מאידך, מחמם את הלב לקרוא את דברי התמיכה והפרגון והייעוץ ההדדי. אז לקחנו צעד אחורה כדי לאפשר את החום האנושי הזה של אחוות אחיות, ולא מיהרנו עם תגובה "מושכלת".

התקשרות לא בטוחה, שבה אי אפשר לסמוך על המבוגר האחראי הראשוני, שאמור להגן, לנחם, לתווך, לתת תחושה של יציבות ובטחון - אינה מאפשרת לילד לפתח בטחון בעצמו וביכולת שלו להתמודד עם העולם, עם אתגרים ועם משברים, ולא בטחון בעולם ובאנשים סביבו, שאפשר לסמוך עליהם, להיעזר בהם, לבטוח בהם.

חלק מהילדים הגדלים כך, מפתחים סגנון המנעותי - פחד מאינטראקציה חברתית בכלל, או מאינטראקציה אינטימית בפרט, פחד לעשות כל צעד שיש בו סיכון כלשהו, גם אם טומן בחובו סיכוי רב יותר. זו דרכם להגן על עצמם מפני פגיעה אפשרית, עימה אין הם בטוחים שיוכלו להתמודד.

אחרים מפתחים סגנון מלחמתי – מקדימים להתקיף פן יותקפו, חמושים באפוד מגן, ומצחצחים חרבות כל הזמן, או לשונות. זו דרכם להגן על עצמם מפני פגיעה אפשרית, עימה אין הם בטוחים שיוכלו להתמודד.

אלה גם אלה, נוטים לפרש סיטואציות או התבטאויות, שרבים אחרים רואים כנייטרליות, או לכל היותר כלא נעימות, או קצת פוגעות – כפוגעניות ביותר. כמאיימות על שלומם הפיזי או הנפשי. ומתבצרים עוד יותר בהמנעותם, או מגיבים במלחמה עוד יותר חזקה, ופוגעים באחרים. לעיתים על לא עוול בכפם. תכופות תגובתם אינה מותאמת או אינה פרופורציונית לסיטואציה. היא נובעת מחוויות ילדות מוקדמת, שהסיטואציה הנוכחית אינה אלא טריגר עבורם. מזכירה את חוויות העבר. והחוויה המוקדמת שהתעוררה היא הדורשת הגנה עצמית. לכן התגובה איננה מותאמת לטריגר. היא בהחלט מותאמת לחוויה העבר.

במסגרת טיפול, המטפל אמור להבין את הרקע להתקפות המטופל שלו, להתייחס אליהן כאל השלכה, לא להפגע ולהגיב בהתאם לרקע, אותו הוא מבין כמקור התוקפנות, ולא בתגובה ישירה וקונקרטית להתקפה. "האדם ברחוב", השכן, הקולגה, הבוס/ית, בן/בת הזוג, גולש בפורום, לא אמורים לנתח מאין מגיעה עליהם התקפה בלתי צפויה, והם מגיבים ישירות להתקפה. איש איש כדרכו.

אנשים רבים שחוו בילדותם התקשרות לא בטוחה, הצליחו להתגבר וליצור בבגרותם התקשרויות בטוחות – בזכות חוויות מתקנות, למידה, מודעות, עבודה עצמית, ספרים לטיפול עצמי, חברים ומטפלים.

אדם החווה בבגרותו פלשבקים מהילדות המוקדמת – לא השלים את תהליך העיבוד, והזמן כבר לא יעשה את שלו. גם אם רוב הזמן הוא מתפקד היטב, במודעות ובשליטה, אם טריגרים מסוימים עדיין מפעילים אצלו את חוויות העבר, והוא מגיב מתוך חווית העבר ולא על הסיטואציה שמולו - הטראומה לא השלימה עיבוד.

על מנת ליצור עבור עצמו איכות חיים המשוחררת מאותן חוויות מוקדמות קשות, שאינו אשם בהן, אך הוא ממשיך לשלם עליהן את המחיר – רצוי מאוד עבורו שילך לטיפול ממוקד טראומה, ו/או טיפול מבוסס התקשרות. למה להמשיך ולסבול כל החיים על חטא שלא חטא?

אפשר גם אפשר להתגבר על חוויות ילדות קשות ועל התקשרות לא בטוחה – גם עשרות שנים אחרי. פעם סברו שמה שלא נעשה עד גיל 5 לא ייעשה עוד. היום יודעים שהמוח הוא פלסטי וניתן לשינוי בכל גיל.

מאחלת לכולכם, יכולת הולכת וגוברת להפריד בין דמויות משמעותיות בעברכם לבין הדמויות העומדות עתה מולכן, בין סיטואציות עבר לסיטואציות הווה, בין תגובות אוטומטיות, מונעות טריגר, לבין תגובות מודעות מבחירה חפשית.

ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!

 

[אופירA]

תודה רבה!

רק בעיה קטנה -
אחרי עשרות שנות טיפולים די נגמר הכסף (והחשק להוציאו). וקצת די נגמר האמון בעוד ועוד טיפולים מבטיחים מאוד.
כבר לא משחררים כל כך חופשי כסף תמורת הבטחות. צריך הוכחות, לא רק הבטחות.
והשאלה - איך מקוימות ההבטחות, כאשר המטפלים לא יכולים אלא להשתדל ותו לא?

ולשאלה למה לסבול כל החיים - התשובה היא כי זה החיים. הטיפולים עזרו, עד כמה שעזרו, ולא עזרו במה שלא עזרו. צריך גם לחיות, לא רק להאמין להבטחות על מה שטיפולים יכולים לעשות (ולא בהכרח עושים).

 

[תמר דגן 1]

לכל נקודת זמן יש את האמת שלה והבחירות שלה

 

[אופירA]

נו, אז באבחה קלה ענית על השאלה - למה לסבול כל החיים

ככה!
כי משתדלים כמה שיכולים.
ועוד ועוד ועוד משתדלים ומשתדלים.
ומוציאם הון תועפות.

אבל לחיים יש הזמנים שלהם, ויש הון תועפות שנגזר עליו ללכת לכיסו של פסיכיאטר חמדן שמתגלה כמנותק. וגם שאר ההון תועפות נגזר עליהם מה שנגזר עליהם.

אבל לא הצליח לך, ולפסיכולוגים גם לא הצליח, ואתה צריך להמשיך לבחור.
את הבחירות שלך.
שצריכות להתייחס נכון להבטחות (למשל על טיפולי EMDR קצרי מועד שמסלקים טראומה ב-3 מפגשים בלבד! ואילו לך ספציפית 7 לא סילקו כלום, רק הזיקו).

 

[לאורה101]

גם עבורי emdr לא עבד, ניסיתי, אבל יש עוד דברים.

 

[אופירA]

את הרביעית ברציפות שאני שומעת ש-EMDR לא עזר לה

מתוך 5 שניסו, שמעתי אחת שטענה שעזר לה מאוד, ו-4 שלא עזר להם.
ואני שמחה מאוד עבור זו שזה עזר לה!

מ-5 מקרים לא בונים סטטיסטיקה, כמובן. אבל רואים איזה תמונה, שזה לא טיפול של 100% וגם לא של 80%, אלא משהו אחר, שלא כל כך מתארים אותו כשמספרים לנו מה הוא יכול ומה הוא מצליח.
וזה קצת קצת מזכיר לי את הפרסומות של מפעל הפיס (רק הרבה יותר יקר!).
אז זה אולי משכנע ומעורר כבוד בהתאם? ומלמד אותנו איזה שיקולים להפעיל כשבאים לנסות?

 

[שחר חרישי]

אופירה, נתת לזה מספיק זמן?

תמר כתבה בשרשור חדש שנדרשת בין שעה לשלוש שעות לשחרור ארוך טראומטי יחיד. מכמה ארועים טראומטיים מורכבת הילדות של כל אחת מהכתבות פה? הילדות שלך? ... בטוחה שמשך הטיפול שניסית היה ארוך דיו לתת אינדיקציה?

 

[אופירA]

7 שעות כדי להבין שזה לא מתחיל, רק גורם לנזק נפשי

ורק אז לגלות שבעצם לא קוראים לחווייה שלי טראומה מורכבת, אלא התקשרות לא תקינה, למרות שבהתחלה קראו לזה בשם האחר. ואז לגלות שלבעיית התקשרות זה לא הטיפול הייעודי, וגם אם הטיפול הזה אולי יודע לעשות זאת, למטפל בעצם אין ניסיון בזה...

גם לטראומות היחידות - פה בפורומים 3 אנשים מלבדי העידו שזה לא עזר להם. רק אחת העידה שזה עזר לה.

 

[אוראוראור1019]

אופירה, תוסיפי אותי למניין אלה שאי אם די אר לא עזר להם

ואפילו הגביר וליבה את המצב.
היום כשאני רק שומעת אי אם די אר נהיה לי רע, ממש בחילה ופלשים בעיניים.
ולא, אני מראש עונה - זאת לא הייתה איזה שרלטנית אלא מומחית מאוד נחשבת עם הרבה שנות ניסיון והיה הרבה אמון בינינו...

 

[בילי79]

התייחסות לדברייך אופירה

לדעתי, מטפל רציני לא מבטיח תוצאות. הוא יכול להבטיח להשתדל. הוא יכול לתת מידע ענייני - האם הוא הצליח לטפל באנשים עם בעיה דומה, כמה שנים הוא למד, כמה שנים עוסק בתחום, אבל איך יוכל לנבא את העתיד לגבי מטופל ספציפי שאיננו מכיר?
ואם יורשה לי - לדעתי אף אדם אינו יכול להבטיח תוצאה שאינה תלויה במאה אחוז בו.
מכיוון שכך יש ביטוח. ביטוח מוות ביטוח תאונות אישיות ביטוח משכנתא - שהם מסדירים מראש מה יקרה במידה שתתרחש טרגדיה או שינוי בתוכנית.

את לא מוכרחה להמשיך עם הטיפולים.
גם אם הם עוזרים לך.
וכמובן כאשר הם לא.
כשאת כותבת בפורום שבו הנושא המרכזי הוא פסיכולוגיה אפשר להניח שתקבלי הכוונה לטיפול פסיכולוגי.
אם היית פונה לפורום אימון אישי למשל, אפשר להניח שהיו ממליצים לך על אימון אישי
מטפל הוליסטי יכול להציע הילינג, דמיון מודרך, תזונה מותאמת ופעילות גופנית ונטורופת יתמקד בתוספי תזונה ומאכלים ואולי ימליץ על בדיקות דם וכד'.
יכול להיות שכולם יעזרו אבל גם יכול להיות שכולם לא.

יורם יובל בספרו 'סערת נפש' מתייחס לשוויה של שעת טיפול, והוא מצטט דעה של פרידה פרום-רייכמן, בהתייחס לעלותם:
"ערכם של שירותי פסיכותרפיה, שהם הניסיונות לעזור לאדם להתגבר על בעיותיו הרגשיות המפריעות לחייו, לא יסולא בפז כשהם מצליחים, אבל הם חסרי ערך לחלוטין כשהם נכשלים. עם זאת, המטפל משתכר למחייתו מן הניסיונות הללו. לכן מחיר שירותיו צריך להיקבע על פי 'ערך השוק' הנהוג והמקובל בסביבתו."

אם רק המחיר מהווה בעיה כיום ישנם מתלמדים כך שלאנשים שמעוניינים לבצע 'ניסיונות' במחיר מוזל קיימות אופציות נוספות. ולא מדובר רק במטפלים בפסיכולוגיה קלינית, למרות שהם בין המוכרים ביותר.
בפורום אימון אישי למשל מציעים מתלמדים משהו כמו 10 מפגשים חינם או במחיר מופחת כחלק מסטא'ז.
כמובן שזה לא דומה לטיפול עם מטפל או מאמן שעבר שנה (או שנים רבות) של ניסיון, אך זו אופציה למי שאין יכולת או רצון להשקעה כלכלית בשביל ניסיון.

 

[אופירA]

התייחסות לדברייך

כשכותבים לי: "למה להמשיך ולסבול כל החיים על חטא שלא חטאת? רצוי מאוד ללכת לטיפול ממוקד טראומה, ו/או טיפול מבוסס התקשרות. אפשר גם אפשר להתגבר על חוויות ילדות קשות ועל התקשרות לא בטוחה – גם עשרות שנים אחרי".
אני עונה: אפשר גם לא להתגבר. אפשר גם לשלם הרבה מאות אלפי שקלים במשך עשרות שנים, ולא להצליח להתגבר.

וכיוון שהמטפל לא יכול להבטיח הבטחות, רק לספר על עצמו, אבל כן יכול להשתכר למחייתו מן הניסיונות שלו; וכיוון שאין שום ביטוח נגד טיפול פסיכולוגי שלא מאפשר לך בסופו של תהליך בן עשרות שנים לך להתגבר על התקשרות לא בטוחה;
אזי כספו של המטופל נזרק הפחה, ואזל, ואזל גם הרצון שיש לו להמשיך להשליך כספים הפחה, לאחר שכבר הבין את הריטואל הקבוע (כי ראבאק, אחרי עשרות שנים של טיפולים אתה אמור כבר להבין משהו, לא?), ואזי ממש לא מעניין אותו להמשיך לספק למטפלים כלשהם אפשרויות להשתכר למחייתם.

לסיכום: כשאומרים לי "למה להמשיך לסבול, אפשר ללכת לטיפול ממוקד טראומה", אני עונה: "הלכתי גם לממוקד טראומה, לא עזר לי, לא מעניין אותי להמשיך לשמוע שלא נתתי מספיק זמן, לא מעניין אותי מאיפה המטפל ישתכר למחייתו".

אני בהחלט בודקת היום את האפשרויות החינמיות השונות, ולא מטריד אותי כלל ש"זה לא אותו דבר". אדרבא, עדיף שזה לא יהיה אותו דבר (כיוון שהיקרות לא עזרו)...

לא צריכים לחזור ולספר לי מה אני יכולה לבחור. אני יודעת, ואני בוחרת. לא צריך להתפרץ לדלת פתוחה. אפילו לא בפורום פסיכולוגיה...
מקצוע שלא יכול להבטיח דבר (פרט ליכולת ההשתכרות של המטפל) אלא רק לנסות - אמור, אם הוא מעוניין לכבד את עצמו, להציע את מה שהוא יכול בצניעות יתר, ורצוי שהצעותיו יהיו מציאותיות הרבה יותר - לא רק לגבי צורך המטפל להשתכר, אלא גם לגבי יכולת ואינטרס המטופל לשלם!
זו הדרך היחידה שהלקוחות של מקצוע זה יכבדוהו...

 

[בילי79]

"יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב"

מדברייך אני מבינה שהוצאת הרבה כספים ללא תוצאות והצטבר בך כעס ותסכול רב ואולי בצדק, אבל תשימי לב לא להוציא אותם על האדם הלא נכון! לא ראיתי שתמר הבטיחה לך שהטיפולים יצליחו היא שאלה "למה להמשיך לסבול כל החיים.. ?" וענית לעניין, שניסית הרבה שנים ולא הצלחת.
היית יכולה לענות שאת לא מעוניינת לפרט מדוע ושאת כרגע לא מעוניינת בטיפולים שונים, או בEMDR או בכל דבר אחר ושאת לא רוצה לשמוע עצות ולא לענות על שאלות.
אגב טיפולים בטראומה יש לא רק בEMDR, יש פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים קליניים ומטפלים באומנות ובפסיכותרפיה גופנית, יש מטפלי CBT ויש טיפולים קבוצתיים - ועוד לא מעט. יש טיפולים שהם ניסיוניים אז יתכן ולא רק שלא משלמים עליהם גם ניתן לקבל עליהם תשלום.
למה החלטת שתמר המליצה לך דווקא על EMDR?
כנראה הכתיבה שלך בפורום במקרה הזה לא היתה כדי לקבל הצעות לפתרונות שחלקם כבר ניסית. רצית אולי עידוד וחיזוק - או אולי משהו אחר, וחבל שלא כתבת במפורש מה היית רוצה (או לא רוצה) לקבל כתגובה.
חשבת שאולי תמר שומעת על משהו שמטריד אותך ובמקרה מדובר בתחום התמחות שהיא עוסקת בו וחושבת שניתן לעזור לך - ולכן היא מציעה לך מתוך איכפתיות.

במקרה הזה אני חושבת שאם היית כותבת איזה תגובות את רוצה - אולי לא היית מקבלת תגובות שלא רצית.
אבל אם את לא אומרת מה את רוצה, אז לפעמים מנסים לגשש תוך כדי תגובה.
ולפעמים מקבלים עצות שלא רוצים לשמוע. ולפעמים מישהו מחבק אותך כי לא אמרת לו שאת לא רוצה.

אני לא חושבת שאנחנו יכולים לקבוע, ללקוחות אחרים האם לכבד מקצוע כזה או אחר. אבל אנחנו יכולות לקבוע האם נכבד את עצמנו, ונשתמש במילים מכובדות גם כשאנו נפגעים ומרגישים שהתפרצו לדלת פתוחה ופגעו בביטחון שלנו.
ראוי לדעתי שגם בסערת רגשות נשלוט על מחשבותינו ומעשינו ונשים לב בין פגיעה שלא בכוונה ובין פגיעה בכוונה תחילה.
נוכל לצפות מראש שיהיו אנשים שיפגעו בנו מחוסר ידיעה וחוסר הבנה ו מראש לסלוח להם. אם נרצה. או להיות בסערת רגשות מכל מילה מהסביבה.
יותר נעים לקחת אחריות על הרגשות ולהיות עצמאי ובלתי תלוי.. לא תמיד זה מצליח אבל אפשר להשתדל.
לפעמים, המשמעות היא לא לשתף בנושאים רגישים, או לשתף ולקחת בחשבון שיהיו מילים פוגעות, ויהיו אנשים חסרי טאקט, וזהו חלק ממחיר השיתוף.

 

[אופירA]

בילי, למה את מתחקרת כוונות נסתרות כל כך הרבה?

עניתי לעניין, אז עניתי לעניין. מה העניין להגיד שיכולתי לענות אחרת, אם עניתי לעניין?
למה את מחווה דעה איך צריך להיות הדיון ביני לבין תמר, כאשר אנו יודעות בדיוק איך הוא צריך להיות, ומנהלות אותו מצוין, ודווקא את שחסר לך מידע בעניין שבו אנו דנות, משום מה מביעה עמדה ומתחקרת ללא ידיעה וללא צורך?
למשל, החלטתי שתמר המליצה לי דווקא על EMDR, כי תמר המליצה לי דווקא על EMDR, כאשר היא המליצה לי דווקא על EMDR...

למה את מתחקרת מה היתה מטרת הכתיבה שלי בפורום? המטרה היתה ברורה לכל הנוכחים, וקיבלתי את התגובות הנכונות מכל הנוכחים, ועניתי להם בהתאם לתגובותיהם. לא היה שום צורך להבהיר את המטרה במפורש. אז איפה הבעיה?

חיבקו אותי למרות שאמרתי במפורש שאני לא רוצה. ולא הבנתי למה העלית השערות שונות על מטרת המחבק, כאשר אין לך על מה להסתמך בהשערותייך, ולכן אין סיבה לעסוק בהן. את השאלה על החיבוק הפניתי למי שרצתה לחבק אותי, וקיבלתי ממנה תשובה לשביעות רצוני המלאה לחלוטין! מה עוד יש לתחקר?

אם פגעתי בך במשהו, במילים לא מכובדות ובסערת רגשות, אני מתנצלת, למרות שאין לי מושג במה, ולמרות שלא הפניתי אלייך שום דבר מדבריי.
אני לא לגמרי מבינה למה את כל כך עסוקה בלסדר ולתקן ולשפר אותי.

 

[בילי79]

לשאלתך אופירה

לא התכוונתי שתרגישי מתוחקרת. צר לי אם כך הבנת את דברי.
חשבתי שיעניין אותך לשמוע שיש עוד נקודות מבט, אולי במקום להיפגע ולכעוס תשמחי באיכפתיות של האנשים כלפייך - נראה שכולם אוהבים אותך ממכרים שלך במציאות ועד לכותבים שונים בפורומים.
אני חושבת שאת מובילת דעה בפורום הזה ואנשים לומדים ממך בין היתר את דרך ההתנסחות. וחשבתי שתרצי ותשמחי לשמוע גם תגובות נוספות שונות.

מודה לך על ההסבר שכתבת. אבל כמובן את לא חייבת לי שום דבר כולל הסברים.
צר לי אם הרגשת שהתערבתי בשיחה פרטית.
את ודאי לא צריכה להתנצל על שום דבר שכתבת בפניי. אני מתנצלת אם נפגעת ממשהו שכתבתי.
ואם תבקשי אשתדל לא להגיב ישירות להודעות שלך.
אני בכל אופן מעריכה מאוד את דעתך ואשמח לקרוא את תגובותייך לגבי הודעות שלי, אם תרצי.