פלאשבק

[אדורם1]

פלאשבק

אני כותב שורות אלו אחרי השתתפות בעוד חתונה מרגשת עד דמעות.. הגעתי למסקנה שלא משנה איפה החתונה תהיה, ההרגשה בה תמיד תהיה זהה: כל אולמות האירועים בישראל שכרו את אותו מעצב-פנים; אותה מוזיקת-חתונות זולה שממוחזרת בלי סוף ואותו תפריט הצפוי מראש. אבל הפעם היה דבר אחד שונה. הגעתי לחתונה בה נפגשתי עם חברים שלא ראיתי מאז ימי התיכון. כולם, בלי יוצא מן הכלל, נשואים. חלקם כבר עם ילד שני. כשרואים את הדברים האלה בפייסבוק זה בסדר, אבל זה משהו אחר לעמוד מול זה פנים אל פנים. באותו רגע הרגשתי כאילו אני חוזר אחורה בזמן לימי התיכון, בסוף שנות ה-90. הנסיכה דיאנה מתה, מסתיימת הבנייה של מגדלי עזריאלי, מדינת ישראל חוגגת 50, באג 2000 מאיים על האנושות כולה ואני תלמיד מבריק שמוקף בחברים בלי הרבה דאגות על הראש. 10 שנים עברו מאז וכולם סביבי התקדמו - עם אישה, ילדים, אבל אני נשארתי עדיין תקוע שם מאחור. כבר לא כ"כ מבריק, וכבר לא מוקף באף אחד. אני מרגיש כבר הרבה זמן בצורך בשינוי. אני רוצה להגדיל את חוג החברים, אבל להכיר אנשים מהפורום הזה אומר שהם ידעו עלי את הסוד הכי אפל שלי, זה שאני אפילו לא מסוגל לגלות לאנשים שמכירים אותי הרבה זמן. מה גם שאני טיפוס החרד לפרטיותו בצורה מוגזמת. לא מזמן, בצעד חריג שאינו אופייני לי, יצאתי ממקום המחבוא והחלטתי להיפגש עם אחד מחברי הפורום הסמויים. הוא התגלה כטיפוס סימפטי במיוחד עם פטיש מוזר לטכנאיי מזגנים... בינתיים אני מבטיח לעצמי שאשתדל להימנע מחתונות, זה לא עושה לי טוב.

 

[rid31]

../images/Emo201.gif

מוזר, גם לי עלו מחשבות כאלו לאחרונה, אבל דווקא בגלל הפייסבוק. נרשמתי לפני חודש והתחלתי לקבל כל מיני בקשות מחברים מהתיכון. כולם כמעט נשואים עם ילדים, ורק אני תקוע ככה בזמן - עלו לי הרבה זכרונות, והתחלתי לעשות ככה השוואות מה השתנה בארץ ובעולם מאז ומה עדיין דומה (ויוצא שרק רה"מ שלנו נשאר אותו אחד עשיתי כמובן הרבה דברים ב-13 שנים האחרונות, אבל בסוף אני עדיין גר בבית (לפחות חוסך כסף והבדידות אכן מתחילה לאגוף אותי לאט לאט. אולי בגלל זה אני שוב חזרתי לפורום .

 

[מצפה לגאולה1]

תודה על השיתוף ומצטרך לשניכם

/tapuzforum/images/Emo24.gifולא מהצד של עוד תלמיד תיכון שהתבגר והחברים השאירו אותו מאחור, עם נשותיהם והילדים שלהם, אני זכיתי והקמתי בית אבל מזה כעשור וחצי שאני ללא הרעייה (אבל ב"ה עם דור ההמשך, שאחד מהם יבוא בברית הנישואין בעוד זמן מה) אלא יותר מהצד של נטייתי שחזה אליי לאחר תקופה ארוכהומשיכתי לגברים מזה כשלוש שנים. גם אני מגיע לחתונות של בנים של חברים וקצת עצוב לי... אבל מתרגלים גם לזה, לא צריך להתנזר מהכל ולחיות חיי בדידדות, ההיפך למצוא חברים בכל מקום אפשרי ולחיות. גם אני מסתובב להנאתי בפייסבוק ומכיר הרבה חברים מכל הסוגים ומכל המינים, מתחבר לכלל עם ישראל על כל רבדיו ומיגזריו (הכרתי סטרייטים, הומואים - גם דתיים וחרדים ועוד...) אם הקב"ה החליט לברוא אותנו ככאלה, הומואים/דומיניים, כנראה שיש לו סיבה לכך. חברים יקרים תחיו. תפרחו. תשמחו בחלקכם ואל ייאוש. יש היום ב"ה ארגונים שמסייעם, תומכים ומייעצים (כמו הו"ד בראשות הרב רון יוסף שלדעתי הדור הצעיר של ההומואים הדתיים/חרדים התברך וזכה ברב הומו שמבין ללבם). אוהב מהלב כתמיד, בעבר בהווה וגם בעתיד.

 

[טיףטף2]

פטיש לטכנאי מזגן?

בחיים לא נתקלתי בטכנאי מזגנים למען האמת. ולעניינו,אם הייתה מבריק בגיל 18-19 בערך אין שוב סיבה שכיום לא תהיה כך. אם הינך רוצה שינוי,אולי תרשם ללימודים אקדמאים ותתחבר למבריקות שבך? כדי להגדיל חוג חברים צריך להתאמץ. תאזור אומץ ותגיע למפגשי הו"ד שם תפתח נושאי שיחה עם חבר'ה בגילך וכך תוכל להגדיל את חוג החברים..

 

[leopold5]

כן, חתונות זה קשה

אני זוכר את החתונה של החבר מהישיבה שהייתי מאוהב בו. זה היה סכינים בלב עד הסוף... אבל מאז אני חושב שהתחספסתי. אני אפילו מסוגל לפרגן לזוג המאושר לעתים, כשנוחתת עליי רוח של נדיבות ולא של פולניות....

 

[גיי40 גברי]

אני נהנה לבקר אצל חברָי מהישיבה,בניהם ונכדיהם

כשחברי לכיתה התחתנו, בהתחלה הרגשתי אובדן, על שהם ממשיכים בדרכם שאינה דרכי. אבל מהר מאד, בגיל 24 עיצבתי את דרכי שלי, והתחלתי להנות מהחתונות שלהם. וכשנולדולהם ילדים, נהניתי מהבריתות, חגיגות בר מצווה וחתונות של בניהם ובנותיהם. עכשיו אני נהנה לשחק עם נכדיהם. זאת משום שאני בניתי לעצמי חיים במקביל, חיים שונים אבל תקפים ועומדים בזכות עצמם, ללא צורך של אישור ממשפחה וחברים. וראה איזה פלא! כאשר אתה בטוח בעצמך ובדרכך, כולם, גם החברים מהישיבה, גם קרובי המשפחה, מכבדים ומעריכים את השגיך, כולל את הזוגיות היציבה שלך. כל מייל וכל שיחת טלפון הם מסיימים ב"מסור גם ד"ש לX, הוא הלא חלק מהמשפחה".

 

[בחור אהוב]

כן זה מאוד קשה אבל...‏ ‏

מתרגלים לזה ‏.‏ אני בעצמי הייתי בכמה חתונות של חברים מהישיבה שידוע לי בברור שהם היו הומואים..‏ אבל אין מה לעשות ‏,‏ בשביל לא להתרגש ולהתעצבן תראה מה עשיתי :‏ כפי שסיפרתי כאן בפורום בעבר נודע לי על חבר מהישיבה שהתארס לא מזמן,‏ אותו חבר פעם שכנע אותי לגעת לו ‏‏(נו,בחורים‏) הוא היה מגיע אלי בלילות ונוגע בי ו...‏ בקיצור התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני יהיה הנהג שלו ביום החתונה שלו.‏ הוא היה בהלם והסכים כמובן.‏ זהו אני הנהג ביום החתונה,‏ אם הוא ירצה לדבר על זה אז נדבר ‏.‏ מסקנא:‏ לא להתרגש מחתונות,‏ הפוך לך תברך אותם בבנים ובני בנים וכו` ‏.‏ שיהיה בהצלחה.‏ ‏

 

[גנימדס]

זה באמת כואב

תיארת במדויק את תחושותי והרגשתי,(חוץ מהקטע עם עזריאלי...לא ידעתי את זה...) גם למישהו שנמצא מחוץ לארון- זה די קשה. החוויה הקשה הזו- של הם הספיקו משהו שאני לא לא, ההשואה הזו בינך לבין קבוצת הגיל שלך, התחרות הסמויה בה אתה נשאר מאחור -ממש מכאיבה. לי לך לכולם....במיוחד עכשיו, שכל "חבריך" בפייסבוק מעלים תמונות של חתונות וילדים שמנמנים ומתוקים.