פי"ה בטחון בעבודה

[krina]

עדיף שתכתבי ישר מה הפואנטה...

אף אחד לא מבין על מה את מדברת. מה היה בבית החולים הזה? איזה טררם?

 

[Indie62]

חיפשתי בחדשות ולא מצאתי...

אני גם מכותבת לצערי ובלי יכולת לצאת מזה, על סמסים פנימיים של בית החולים, וגם שם לא היה כלום.

 

[Indie62]

אוקיי עכשיו ראיתי למה התכוונת

נשמע כמו "הבורר". באמת לא כיף להיות צוות רפואי בנסיבות כאלה.

 

[ריבר סונג]

רוב הזמן כן

לפעמים הסיטואציות קצת הזויות - השבוע מצאתי את עצמי נוסעת ברכב שאין לו ידית בצד של הנוסע, באפיק נחל שאין בו קליטה לטלפון, עם מישהו שאני לא ממש מכירה. בערבו של אותו היום חשבתי על זה ותהיתי אם זה מסוכן. במחשבה שניה, כל כך הרבה אנשים יודעים על הנסיעה הזו ומחכים לדיווח ממני וממנו, ויש לי קשרי עבודה עם בני משפחה שלו ועל כל גבעה יש טרקטוריסט שמנופף לשלום.
ובכל זאת, לפעמים אני מנטרלת סיטואציות כאלו והופכת את הנסיעות למשותפות, או בכמה כלי רכב. עניין של תחושה.

יש היבט מסוכן נוסף בעבודה שלי, והוא העבודה הצמודה לצמ"ה. בזה אני נורא משתדלת לא להפסיק לפחד ממפלצות הברזל. לפעמים אני עושה משהו לא זהיר והמפעיל ואני כמעט חוטפים התקף לב. בנושא הזה יש פגיעות של אנשים בתפקיד שלי ובתפקידים מקבילים ואני מניחה שאי אפשר להיות זהירים מדי.

 

[Cafe Latte]

בטחון פיזי? מלא.

פעםאחת לקוח הציע שנפגש אצלו בבית, כדי להראות לי את הלייזר שהוא בנה

. עכשיו, הרבה חוקרים ומדענים בונים לייזרים בעצמם, זה לא ביזארי בכלל, אבל אף אחד לא בונה אותם בבית

הבוס שלי אמר שהוא נותן לי זכות מלאה לוותר על הפגישה הזאת...

 

[קליספרה]

אני לא עובדת כרגע, אבל מכירה הייטב את ההרגשה

מהתקופה שעבדתי במקום שהוא סוג של סיר לחץ רגשי ל"לקוחות"
אנשים הגיעו לרמות של כעס ולא פעם של יאוש שהתיעו מהם דברים מפחידים - והיה חשוב להם להראות את זה ומתוקף תפקידי, הייתי סוג של "קו האש" .

השילוב הזה של תחושת הפגיעה בבטחון שלי עם התחושה הנוראה הזאת שהם צודקים בכעסם ואני חלק מהעוול הזה - למרות שכלכלית היה ברור לנו לגמרי למה הדברים נעשו - כאדם ..., זה היה לרוב הצוות איום ונורא.