תזכיר חוק מסחר אלקטרוני
מורה על ספקית אינטרנט לשמור על אנונימיות הגולשים, אלא אם בית משפט קבע כי "יש חשש ממשי לביצוע עוולה או עבירה". בינתיים, זה רק תזכיר, ועדיין לא חוק מחייב. לפני מס' חודשים הייתה פסיקה, של שופטת בית המשפט השלום בירושלים, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שהורתה כן לחשוף את פרטיהם של המשמיצים. השופטת דיברה אז על "
שתי רמות של אחריות המוטלת על המפרסם לשון הרע. רמה אחת היא הרמה האזרחית. אם פרסם אדם לשון הרע אודות אחר, יוכל הנפגע להיפרע ממנו באמצעות פיצויים או הוצאת צו מניעה. רמה גבוהה יותר של אחריות תוטל על מי שנתכוון לפגוע באדם, ועליו תוטל אחריות פלילית, שכן באותו מקרה נפגע גם האינטרס הציבורי". והיא טענה, שיש לחשוף את שמות המשמיצים, רק במקרים בהם עשויה לקום אחריות פלילית. שני המקרים האחרונים אינם סותרים את הפסיקה הזו, אלא עונים על הקריטריון עליו דיברה השופטת מירושלים: כנראה אין בהם אחריות פלילית, ולכן השופטים העדיפו את האינטרס של חופש הביטוי באינטרנט. בכל מקרה, אין דבר כזה אנונימיות מוחלטת ברשת. גם אם שופטים לא תמיד מורים על חשיפה של פרטי הגולשים - מי שמאוד רוצה לתבוע יכול לשכור שירותי בלש חוקר, לאתר את הגולש המשמיץ ואז להגיש נגדו תביעה.
