"אל תוכח לץ פן ישנאך"
הפסוק מקביל למאמר חז"ל "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע". כשאנו פוגשים "חכם" המבקש דעת, ובפיו שאלות או דעה מוטעית - מצוה להוכיח לו ולהעמידו על טעותו. החכם, שכל רצונו לדעת את האמת, בוודאי לא יתכחש להוכחות מוצקות והגיוניות, ויקבל את המסקנה האמיתית והנכונה. מאידך, כשאנו נפגשים עם "לץ", שהולך בשרירות לבו, ודרישת האמת ממנו והלאה, אזי גם אם יש לו "שאלות" כביכול, אין אלו שאלות, אלא התרסות, כך שגם אם תספק לו תשובה, אין סיכוי שיקבל אותה, שום הוכחות אבסולוטיות ככל שיהיו - לא ישנו את דעתו הנלוזה, משום שהוא "לץ" ואינו מבקש אמת, (אינני אוהב להשתלח באנשים, אבל כדי להסביר את הענין, קחו לדוגמא את "שאלותיו" של "אורגדול", כמו רבים אחרים שצצים פה בפורום...) "אל תוכח לץ פן ישנאך" - בניגוד לחכם, שיאהב אותך ויודה לך על שהעמדת אותו על האמת, הרי שבהוכחת ה"לץ" רק תגדל שנאתו על שסיבכת אותו, והערמת קשיים על הנחת המבוקש שלו...
