כמו שהוצע לעיל, עם הסתייגות מסוימת
ההגנה שחומת האש מספקת מהעולם החיצוני אל המערכת שלך (Inbound) חשובה, אך לא פחות מההגנה שהיא מספקת מהמערכת שלך אל העולם החיצוני (Outbound). בעוד שהראשונה איננה דורשת את מעורבותך במרבית המקרים (ואף מסופקת לעיתים ע"י חומרה, כמו הראוטר שלך), האחרת דורשת ממך הבנה מסוימת (כאשר חומת האש תציג בפניך את השאלה האם לאפשר ליישום מסוים להתחבר אל האינטרנט, תצטרך לדעת כיצד להשיב). בדיוק מסיבה זו, מנגנון ניטור החיבורים היוצאים מושבת כברירת מחדל בחומת האש המובנית בWindows 7 (כלומר, כדי לא לסבך אף אחד
). עם זאת, חשיבות ניטור חיבורים יוצאים מהמערכת ברורה, מכיוון שאינך מעוניין שכל תוכנה במערכת תוכל להתחבר לאינטרנט, לרבות תוכנות זדוניות. כשהדרישה שלך היא לא להתערב בנעשה בשום מקרה, דע שאתה מוותר על מחצית מההגנה שחומת האש יכולה לספק בעבורך.
חומות האש החיצוניות כוללות היום לרוב מנגנון שמטרתו לצמצם באופן משמעותי את כמות השאלות המופנות אל המשתמש, בין היתר ע"י רשימות של תהליכים מוכרים (whitelists).עם זאת, לכל האוטומציה הזו יש גבולות ברורים, וכאשר היא פוגשת בתוכנה לא מוכרת, היא תבקש ממך חוות דעת כלשהי (או שתחסום את התוכנה על דעת עצמה, כתלות בהגדרה). ייתכן שדווקא שיטה זו עדיפה למשתמשים ביתיים שעדיין רוצים להינות מהגנת Outbound בסיסית עם התערבות מינימלית בנעשה. אם כך, אולי כדאי לשקול תוכנה חיצונית ולא להשתמש בחומת האש המובנית (למשל Comodo/ZoneAlarm). רובן מגיעות עם ברירת מחדל של מינימום הצקה למשתמש ותוכל תמיד להסירן במקרה של בעיות בחיבור.
