פיק
....הוא ממש ממש ארוך כי עשיתי לו המשכים..אבל ממ...יודעים מה בגלל שאני ממש רוצה שתקראו אני אביא את ההמשכים בהודעות..אז..ממ..זה החלק הראשון..אם אתם אוהבים אינו או יש הערות אני אשמח מאוד אם תקראו...כה הוא על אינויאשה... אינויאשה קרא לקגומה לבוא כי הוא רצה לחזור לעולמו קגומה נפרדה ממשפחתה והלכה לאינויאשה ,סותה ליווה אותה כי רצה לראות את אחותו לעוד זמן קצר. הם הלכו לביתן ששם עמד אינויאשה מחכה לקגומה בציפייה בחיוכו. כאשר הם היו קרובים קגומה שמעה את אינויאשה אומר "אני כבר חסר סבלנות להגיד לאחי הטיפש (והיפיוף) שיש לי חברה". קגומה חייכה אליו ופנתה לסותה, "טוב סותה, כמו שאתה רואה אני צריכה ללכת , אבל הי.." ליטפה את לחיו, "אני אחזור!" היא קמה וחיבקה אותו שוב, "ביי, סותה!" אמרה כאשר היא הולכת עם אינויאשה יד ביד. יום למחרת: "אינויאשה?". "כן, קגומה?". "תגיד, עכשיו שאנחנו חברים והכול,אתה תתחיל להיפתח?" שאלה קגומה. "הא?!" שאל אינויאשה בבלבול. "אתה זוכר את היום שהיינו ביער והחרק הזה כלא אותנו? טוב, אותי את שאנגו, שיפו ומירוקו". "כן" ענה לה. "טוב,כשאתה קרעת לי את מה שעטף אותי, שמעתי הכול" גיחכה, "את כל מה שאמרת". "באמת?" הסמיק קצת אינויאשה ובא יותר קרוב אליה. "כן" אמרה "אבל תעזוב את זה אינויאשה" היא חייכה. אינויאשה התקרב אפילו יותר ממה שהיה כשהוא רצה לנשק לה על שפתיה כמו מקודם, משהוא קרה לה, זה כאילו שהיא לא רצתה לתת לו. אז, היא קמה מהר לפני שהספיק וקראה "שאנגו! שאנגו!", אך היא לא ענתה לה, היא חשבה שזה מוזר אז היא קראה "מירוקו? מירוקו!" וגם הוא לא ענה. "קגומה, כנראה הם הלכו להיפגש או משהוא.." אמר אינויאשה. אך קגומה לא שמה לב לדבריו "שיפו? שיפו!" היא קראה. "קגומה?!" אינויאשה התחיל להיבהל. "אינויאשה, זה לא נראה לי בכלל! משהוא כאן לא בסדר.." היא לקחה לו את היד ואמרה לו "בוא נצא, אני רוצה לברר מה קרה". "טוב" אמר אינויאשה והם יצאו. הם חיפשו בכל מקום, קראו להם בקולי קולות, אך הם לא ענו. לבסוף, שכבר היה לילה, אינויאשה אמר "קגומה, עדיף שנחזור, אולי הם שם כבר ". "טוב!" אמרה קגומה וטיפסה על גבו. אינויאשה רץ לשם במהרה וכשהם הגיעו הוא חפש בתוך הבית, אך הוא לא ראה שם דבר. למחרת הם הלכו לחפשם אך לא מצאו אותם, כשהגיע החשכה אינויאשה אמר לקגומה שעדיף לחזור. הוא רצה לקחת את ידה אך היא לא הסכימה , אינויאשה עמד שם לכמה שניות הוא חשב לעצמו שהיא כבר לא אוהבת אותו ,הרי כשהוא רצה לנשקה היא קמה ,התחמקה וכשהוא רצה לאחוז בידה היא התחילה לרוץ, אך מחשבתו הפסיקה כאשר היא קראה לו לבוא. "אינויאשהה! אינויאשהה בוא כבר!!" אינויאשה התחיל לרוץ לכיוונה . היא ישבה על גבו והוא התחיל לרוץ אל הבקתה ,אך עדיין,למרות רדת החשכה אף אחד מהם לא הגיע. "קגומה,כדאי שתירדמי,אנחנו צריכים הרבה כוחות למחר" הוא אמר. "אוקי אינויאשה" אך היא לא נרדמה רק לאחר שעה או יותר עיניה התחילו להיסגר. בבוקר למחרת היה מכתב מול ראשה של קגומה, כאשר היא התעוררה היא פתחה את המכתב והחלה לקרוא. וצעקה לאינויאשה "בוא מהר!". "מה יש?!" הוא קרה בבהלה. "קרא את זה אינויאשה!" אמרה קגומה בבכי. במכתב היה רשום- 'אם אתם רוצים לראות שוב את חברכם, הביאו לי את טסאייגה אל עץ האורן הנמצא באמצע היער או שהם ימותו!'. בצד המכתב הייתה חתימתו של ג'אקן. המשך הודעה הבאה שלי...
....הוא ממש ממש ארוך כי עשיתי לו המשכים..אבל ממ...יודעים מה בגלל שאני ממש רוצה שתקראו אני אביא את ההמשכים בהודעות..אז..ממ..זה החלק הראשון..אם אתם אוהבים אינו או יש הערות אני אשמח מאוד אם תקראו...כה הוא על אינויאשה... אינויאשה קרא לקגומה לבוא כי הוא רצה לחזור לעולמו קגומה נפרדה ממשפחתה והלכה לאינויאשה ,סותה ליווה אותה כי רצה לראות את אחותו לעוד זמן קצר. הם הלכו לביתן ששם עמד אינויאשה מחכה לקגומה בציפייה בחיוכו. כאשר הם היו קרובים קגומה שמעה את אינויאשה אומר "אני כבר חסר סבלנות להגיד לאחי הטיפש (והיפיוף) שיש לי חברה". קגומה חייכה אליו ופנתה לסותה, "טוב סותה, כמו שאתה רואה אני צריכה ללכת , אבל הי.." ליטפה את לחיו, "אני אחזור!" היא קמה וחיבקה אותו שוב, "ביי, סותה!" אמרה כאשר היא הולכת עם אינויאשה יד ביד. יום למחרת: "אינויאשה?". "כן, קגומה?". "תגיד, עכשיו שאנחנו חברים והכול,אתה תתחיל להיפתח?" שאלה קגומה. "הא?!" שאל אינויאשה בבלבול. "אתה זוכר את היום שהיינו ביער והחרק הזה כלא אותנו? טוב, אותי את שאנגו, שיפו ומירוקו". "כן" ענה לה. "טוב,כשאתה קרעת לי את מה שעטף אותי, שמעתי הכול" גיחכה, "את כל מה שאמרת". "באמת?" הסמיק קצת אינויאשה ובא יותר קרוב אליה. "כן" אמרה "אבל תעזוב את זה אינויאשה" היא חייכה. אינויאשה התקרב אפילו יותר ממה שהיה כשהוא רצה לנשק לה על שפתיה כמו מקודם, משהוא קרה לה, זה כאילו שהיא לא רצתה לתת לו. אז, היא קמה מהר לפני שהספיק וקראה "שאנגו! שאנגו!", אך היא לא ענתה לה, היא חשבה שזה מוזר אז היא קראה "מירוקו? מירוקו!" וגם הוא לא ענה. "קגומה, כנראה הם הלכו להיפגש או משהוא.." אמר אינויאשה. אך קגומה לא שמה לב לדבריו "שיפו? שיפו!" היא קראה. "קגומה?!" אינויאשה התחיל להיבהל. "אינויאשה, זה לא נראה לי בכלל! משהוא כאן לא בסדר.." היא לקחה לו את היד ואמרה לו "בוא נצא, אני רוצה לברר מה קרה". "טוב" אמר אינויאשה והם יצאו. הם חיפשו בכל מקום, קראו להם בקולי קולות, אך הם לא ענו. לבסוף, שכבר היה לילה, אינויאשה אמר "קגומה, עדיף שנחזור, אולי הם שם כבר ". "טוב!" אמרה קגומה וטיפסה על גבו. אינויאשה רץ לשם במהרה וכשהם הגיעו הוא חפש בתוך הבית, אך הוא לא ראה שם דבר. למחרת הם הלכו לחפשם אך לא מצאו אותם, כשהגיע החשכה אינויאשה אמר לקגומה שעדיף לחזור. הוא רצה לקחת את ידה אך היא לא הסכימה , אינויאשה עמד שם לכמה שניות הוא חשב לעצמו שהיא כבר לא אוהבת אותו ,הרי כשהוא רצה לנשקה היא קמה ,התחמקה וכשהוא רצה לאחוז בידה היא התחילה לרוץ, אך מחשבתו הפסיקה כאשר היא קראה לו לבוא. "אינויאשהה! אינויאשהה בוא כבר!!" אינויאשה התחיל לרוץ לכיוונה . היא ישבה על גבו והוא התחיל לרוץ אל הבקתה ,אך עדיין,למרות רדת החשכה אף אחד מהם לא הגיע. "קגומה,כדאי שתירדמי,אנחנו צריכים הרבה כוחות למחר" הוא אמר. "אוקי אינויאשה" אך היא לא נרדמה רק לאחר שעה או יותר עיניה התחילו להיסגר. בבוקר למחרת היה מכתב מול ראשה של קגומה, כאשר היא התעוררה היא פתחה את המכתב והחלה לקרוא. וצעקה לאינויאשה "בוא מהר!". "מה יש?!" הוא קרה בבהלה. "קרא את זה אינויאשה!" אמרה קגומה בבכי. במכתב היה רשום- 'אם אתם רוצים לראות שוב את חברכם, הביאו לי את טסאייגה אל עץ האורן הנמצא באמצע היער או שהם ימותו!'. בצד המכתב הייתה חתימתו של ג'אקן. המשך הודעה הבאה שלי...