פיק קצר - ../images/Emo118.gif
הארי ישב בגינה של הדרסלים, ראשו שמוט מטה שיערו מסתיר את פניו. השמש החמה טופחת ללא התחשבות בעורפו החשוף. אפשר היה לראות את הדמעה הנוצצת שנפלה ברכות על חלקת הדשא המטופחת. סיריוס מת. הוא לא הפסיק לראות את סיריוס במחשבותיו - נופל שוב ושוב לתוך הפרגוד. והכל באשמתו, אם לא היה יהיר כל כך... אם היה מקשיב להרמיוני שהזהירה אותו... אז סיריוס עוד היה בחיים. השמיים האדימו כאילו הקשיבו למחשבותיו של הארי - כאילו כאבו את כאבו העצום - כאילו עזרו לו להתאבל על מות סנדקו. הוא קם - ראשו עדיין שמוט ודמעות נוצצות נופלות על הדשא ללא הפסקה - הוא צריך לבכות עכשיו - יש לו סיבה מצויינת לבכות - בגללו סיריוס מת. 'סיריוס מסתכל בי מלמעלה' הוא חשב 'הוא בטח רוצה שאהיה חזק' הארי התחיל לצעוד במורד השביל - שפוף - מחכה לראות לאן ישאו אותו רגליו. הוא הגיע לאותה החנייה בה ראה את סנדקו לראשונה. הארי כבר לא יכל להחזיק מעמד - הוא הלך לקצה הרחוב ונזרק על הרצפה נשען על קיר האבן הקר. מרים את ראשו לשמיים - חושף את פניו לאור השמש - כעת היה ניתן לראות את עיניו הנפוחות והאדומות מבכי. 'אני צריך אותך,סיריוס' אמר קול קטן בראשו של הארי. הארי שמט את ראשו בשנית חובק אותו בעזרת ידיו. השמיים כבר השחירו כשהארי הרים את ראשו והביט בשמים שהציגו ירח מלא - הוא נזכר בלופין - שבטח עכשיו משנה את צורתו. לופין בטח חש כאב עצום מזה של הארי - אם בכלל קיים כאב נורא מזה שלו. הוא קם ועשה את דרכו אל בית מספר ארבע - ולמרות שכבר לילה - הוא ידע שהוא לא הולך לישון עכשיו - הוא הולך לבכות על סיריוס. כמו שקרה בכל הלילות של הארי, מאז מותו של סיריוס.
הארי ישב בגינה של הדרסלים, ראשו שמוט מטה שיערו מסתיר את פניו. השמש החמה טופחת ללא התחשבות בעורפו החשוף. אפשר היה לראות את הדמעה הנוצצת שנפלה ברכות על חלקת הדשא המטופחת. סיריוס מת. הוא לא הפסיק לראות את סיריוס במחשבותיו - נופל שוב ושוב לתוך הפרגוד. והכל באשמתו, אם לא היה יהיר כל כך... אם היה מקשיב להרמיוני שהזהירה אותו... אז סיריוס עוד היה בחיים. השמיים האדימו כאילו הקשיבו למחשבותיו של הארי - כאילו כאבו את כאבו העצום - כאילו עזרו לו להתאבל על מות סנדקו. הוא קם - ראשו עדיין שמוט ודמעות נוצצות נופלות על הדשא ללא הפסקה - הוא צריך לבכות עכשיו - יש לו סיבה מצויינת לבכות - בגללו סיריוס מת. 'סיריוס מסתכל בי מלמעלה' הוא חשב 'הוא בטח רוצה שאהיה חזק' הארי התחיל לצעוד במורד השביל - שפוף - מחכה לראות לאן ישאו אותו רגליו. הוא הגיע לאותה החנייה בה ראה את סנדקו לראשונה. הארי כבר לא יכל להחזיק מעמד - הוא הלך לקצה הרחוב ונזרק על הרצפה נשען על קיר האבן הקר. מרים את ראשו לשמיים - חושף את פניו לאור השמש - כעת היה ניתן לראות את עיניו הנפוחות והאדומות מבכי. 'אני צריך אותך,סיריוס' אמר קול קטן בראשו של הארי. הארי שמט את ראשו בשנית חובק אותו בעזרת ידיו. השמיים כבר השחירו כשהארי הרים את ראשו והביט בשמים שהציגו ירח מלא - הוא נזכר בלופין - שבטח עכשיו משנה את צורתו. לופין בטח חש כאב עצום מזה של הארי - אם בכלל קיים כאב נורא מזה שלו. הוא קם ועשה את דרכו אל בית מספר ארבע - ולמרות שכבר לילה - הוא ידע שהוא לא הולך לישון עכשיו - הוא הולך לבכות על סיריוס. כמו שקרה בכל הלילות של הארי, מאז מותו של סיריוס.