פיק אפ בר

ד ו ל ה

New member
פיק אפ בר

פעם ראשונה בפיק אפ בר לכאורה עוד משוכה במעבר ממצב צבירה נשוי למצב צבירה פנוי בפועל, הרגשתי כמו חייזר לא קשורה בכלל למה שקורה מסביב נאטמתי מייד עם כניסתינו פנימה ולמרות החברה הנעימה לא נהניתי במיוחד
החברה הנעימה אומרת שצריך קצת להתרגל, להסתגל ושבפעמים הבאות אהנה יותר ואני מנסה להבין את האינטרקציה האנושית הנוצרת במקום כזה ולא ממש מצליחה דולה (שחזרה מבילוי עם הרגשה מזופתת)
 

ד ו ל ה

New member
פיק אפ בר

מקום שמנקז אליו כל כך הרבה אנשים שמחפשים בדיוק את זה, את האינטרקציה האנושית ובהפוך על הפוך גורם דווקא לתחושת ניכור (אצלי לפחות...) מוזר לא? או שאני המוזרה כאן...
 
את לא המוזרה היחידה.

אהבתי את הניסוח המדוייק שלך לעניין. בנסיקה גבוהה גבוהה גבוהה.....
 

maof

New member
וזה תמיד קורה........

כשעושים משהו שממש לא מאמינים בו. מעוף
 

t o t a l

New member
מחייך

לפעמים מקנא בך... שעוד הכל לפנייך. שיש לך עוד ממה להיות מופתעת. שיש לך עוד לחוות. שיש לך דברים לנסות. לגעת. לחוש. בדיוק כמו שאני מקנא במישהו שעוד לא ראה את הסרט הענק ממנו יצאתי כגע. שעוד לא קרא את הספר הזה שרק עכשיו הנחתי על המדף. Pickup bars הם בעיקר פוזה, עם הרבה הילה של פריצות ולפעמים... זה ממש, אבל ממש סבבה.
 

ד ו ל ה

New member
מעניין אותי

האם ישנו מין מסלול קבוע כזה עם תחנות ידועות מראש אותו עובר כל מי שנפרד או התגרש או שכל אחד עובר דרך שונה? ואם רובינו עוברים את אותה הדרך האם גם נגיע בסוף לאותו המקום או שכל אחד יגיע למקום שונה? (משהו כמו השלבים הקבועים שעוברים במהלך התמודדות עם אובדן ואבל להבדיל אלף אלפי הבדלות...) דולה (ברגע של הרהור על הדרך)
 
יש - ואין. ../images/Emo39.gif

כשקשה לנו, כשבודד לנו, נראה שכולם עוברים את התחנות שאנחנו עוברים, פחות או יותר, וזה עשוי להראות עגמומי למדי. אבל כשפוגשים באיזו מסיבת פו'פ לעוסה או בפיק אפ בר מישהו, למשל,ומתחיל סיפור - הכל נשכח, משתנה, הופך זוהר יותר ואפילו קרמתי, כאילו כך זה היה צריך להיות מתמיד. ואז זה שונהף ייחודי, שלנו בלבד. עד שזה נגמר, או מתרסק, ואז שוב הכל חוזר להיות דומה, חוץ מהבדידות הפרטית שלך, שמתיישבת לך על הכתף. כן כן, בחיים כמו החיים. אין מקום אחר, כמו שאמר טוטלינו. שיט. מצד שני, לפחות כולם כבר היו, עברו גם שם.. הנחמה הקטנה, הקטנטנה.
 

ל י M ו ר

New member
חושבת

יש את אלה שבהתחלה מסתגרים בעצמם ורק אחרי תקופה מתעוררים ומתחילים לחיות ולפצות את עצמם. ויש את אלה שמייד מתחילים במסע של פיצוי ובאיזה שלב מואסים בו ומבקשים את הלבד. כל אחד עובר דרך אחרת ויגיע למקום אחר כי כל אחד הוא אדם שונה.
 
שאלות יפות ../images/Emo141.gif

לדעתי, יש כמה מסלולים קבועים מראש, וכל אחד מתנתב לאחד מהם על פי אישיותו, וגם, לא נעים להגיד אבל נכון, לפי הרושם החיצוני והשטחי שהוא משאיר על סביבתו. החדשות הטובות הן, שאישיות זה דבר שמשתנה עם השנים, כך שלא הכל גזור מראש. ובנימה אישית, קראתי פעם ב"העיר" על הפיקאפ בארז, וכמה שקל לתפוס בהם זיון מהיר. ברגע הראשון רציתי לזרוק את העיתון ולטוס לאחד מהם. ברגע השני נזכרתי שזה לא הסגנון שלי, והפכתי דף.
 

החתולית

New member
לדעתי - כן, המסלול ידוע מראש

הפסיכולוגיה טוענת שתהליך פרידה מבן / בת זוג זהה לתהליך ההתמודדות עם אובדן - זהו תהליך אבל לכל דבר. לטעמי, המסלול ידוע מראש, השלבים בלתי נמנעים - אבל כל אחד מאתנו מגיע לנקודת הסיום בדרך אחרת.
 

ד ו ל ה

New member
השעה

לחזור ולהכנס למיטה לשנת צהריים מענגת אחרי שנת לילה קצרה מידי למה אתה שואל? דולה (שלא הבינה את העקיצה אבל מבינה שהייתה כזו...)
 

ערסlight

New member
זאת שורת מחץ שלי לפיק אפ

עובד ב 100% עוד לא נולדה זותי שלא נופלת ברשת.
 
ואני חשבתי ערסי שזה יהיה דווקא:

תגידי אבא ש'לך גנן? למה איך יצא לו פרח כזה יפה
הא
זה משפט
 
אז אפשר ללכת ולהנות

מבלי להתייחס למשמעויות המקום אפשר ללכת להנות ולרקוד עד כלות הנשמה ופשוט להיות...
 
למעלה