GalaxyAngel
New member
פיקצר שלי
אכן.. קרדיט לבטא הכי טובה שאני מכירה, הילה סאן!!! הילה סאן, תרשמי לפורום!! >< זו לא בקשה, זו פקודה! Sayonara, My Dear שיפ: אינויאשה\קאגומה (אההההה! לא לסקול! היה לי רצון עז לשיפ כזה לשם שינוי "^^) דירוג: G )G זה הדירוג של "כל אחד יכול לקרוא", נכון?) טיזר: אהההההה.. מה זה טיזר? O.O והנה הפיק: קאגומה הביטה בעצב בעיניו הצהובות והגדולות של אינויאשה, יודעת ללא ספק שזוהי הפעם האחרונה בה יפגשו. היא אף לא חשבה על להתאהב בו, באותם רגעים. והיו רגעים אשר בהם רצתה לחזור לביתה, ולא לשוב עוד אל העולם הפיאודלי, אך למרות הכל, היא ידעה שבליבה היא אוהבת אותו, ולכן תמשיך לחזור. חשבה שהאהבה ביניהם תהיה חלקה, ללא בעיות או תקריות קשות בדרך, ואם כן, אז ידעה שיתגברו עליהם בקלות. היא לא ידעה, או ליתר דיוק- לא רצתה לדעת, שלשניהם היה רק תפקיד אחד יחד: להביס את נאראקו. כעת, לאחר שנאראקו הושמד, היא יודעת שאין לה מה לעשות שם, קיקיו כבר תטפל במצב. אחרי הכל, היא רק עדיפות שנייה בעיניו, היא רק אחת שאיתה הוא נמצא רק כאשר קיקיו לא בסביבה. כעת, כאשר קיקיו כאן, נמצאת עם אינויאשה, שניהם מאושרים יחד, והיא רק מביטה מהצד, יודעת, שדרכיהם חייבות להתפצל עכשיו. היא חייבת לחזור לעולמה ולשכוח מכל מה שקרה פה. מכל הרגעים העצובים, המפחידים, המביכים.. ובעיקר, הרגעים שלה עם אינויאשה, רגעי שמחה וכאב גם יחד. היא תמיד ידעה שלא תוכל להישאר שם לנצח, ושום אחד הכל ייגמר, טוב או לא טוב, אך ייגמר. היא לא רצתה להקשיב לעובדות היבשות- הגורל לא הפגיש אותם לשם אהבה. אם כך היה, אינויאשה לא היה מתלבט אף רגע אחד בינה לבין קיקיו, הוא היה מבין שקיקיו מתה כעת, בעוד קאגומה הינה בשר ועצם, החשה רגשות אמיתיים, חמים וכנים. במיוחד כלפיו. אם הגורל היה מפגיש אותם לשם אהבה, קיקיו לא הייתה חוזרת לתחייה, דורשת להחזיר לעצמה את אהובה משכבר הימים ומנהלת איתו רומן, בעודה יודעת כי גלגולה החדש מנהל איתו רומן גם הוא, כשתי מתחרות היו, מתחרות על ליבו של אינויאשה. בסופו של דבר, אינויאשה הגיע להחלטה, ובחר בקיקיו, ולמרות זאת בחרה קאגומה להישאר. היא אהבה אותו, בכל ליבה אהבה אותו, אך התחשבה בהחלטתו, יודעת שקיקיו ניצחה. קאגומה המשיכה לנהל עם אינויאשה רומן, אשר למרות שבחר בקיקיו, לא התנגד אליו. היא בחרה להישאר עם אינויאשה כמה שיותר זמן, ותנצל את הזמן איתו כמה שתוכל, תהנה מהעובדה שכעת הוא לצידה, אך יתכן שדקה לאחר מכן כבר לא. היא לא יכלה לקטוע את הרומן הזה, אשר כבר היה בעיצומו, מפני שגם לא רצתה. בעוד קאגומה נשארת לצדו של אינויאשה, קיוותה בליבה שאותם רגעים יימשכו לנצח ולא יגמרו לעולם, שלנצח ירדפו אחרי נאראקו, שלנצח ירדפו אחרי רסיסי האבן, למרות שבאותו זמן נאראקו ימשיך להרוג אנשים, ולזרוע הרס בכל רחבי העולם הפיאודלי והמודרני גם הוא. הוכחה לאותה הרגשה נראתה כאשר אינויאשה הצליח סוף- סוף לפצוע את נאראקו אנושות, וכל מה שהחבורה חיכתה הוא ליריית החץ האחרון של קאגומה, אשר יסיים את כל הסבל אשר מתקיים, וגם… את התקופה שלה בעולם הפיאודלי. מכיוון שהייתה מודעת לעובדה זו, החטיאה את החץ בכוונה, ונאראקו נמלט לאור ההזדמנות אשר ניתנה לו. היא פשוט הייתה זקוקה לזמן נוסף. "קאגומה! מה את חושבת שאת עושה?!" גער בה אינויאשה. "הרי את יודעת שיכולנו לסיים את כל הסיפור הזה אם לא היית מחטיאה את החץ הזה, איך זה יכול להיות שהחטאת את נאראקו, אבל באימונים אף פעם לא פספסת את המטרה?!" הוא הביט בה בתוכחה, מצפה לתשובה כלשהי, תירוץ, או אפילו צרחת "זה לא עניינך, שב!!!!". אך היא שתקה. 'הוא לעולם לא יבין,' חשבה לעצמה, 'הרי יש לו את קיקיו, זה לא שיש לו רק אהבה אחת, אשר הוא יודע שתמשך לנצח, והוא מסוגל לבחור האם לאבד אותה או לא... אני בחרתי שלא... לא בינתיים..' היא קפצה לחיקו של אינויאשה בדממה, נותנת לדמעות להרטיב את בגדיו ופניה. 'יש לי תחושה שבקרוב, גם אם ארצה וגם אם לא, כל הסיפור הזה הולך להיגמר… ואני חייבת לנצל את הרגעים האחרונים, וליהנות מהן כמה שיותר' חשבה אז. יומיים למחרת התעוררה מאוחר, כבר בצהריים. התפלאה שאינויאשה לא העיר אותה עד אז והרגישה שמשהו חריג קרה. כאשר התלבשה והתארגנה, ראתה את אינויאשה, מירוקו, סאנגו ושיפו רצים לעברה, מחייכים. "הוא מת, קאגומה! את מבינה את זה? הוא מת!" אינויאשה חייך חיוך מאושר וקאגומה חייכה חיוך מאולץ, יודעת טוב מאוד שזמנה תם, ולא תוכל למשוך את הרגע לזמן רב. היא ידעה שזמנה תם סופית כאשר ראתה את קיקיו באזור, משוחחת עם אינויאשה ומחזיקה באבן ארבעת הנשמות- מטוהרת, כמובן. 'זהו...' היא חשבה לעצמה בעודה אורזת את דבריה באיטיות 'קיקיו כבר תחליף אותי, היא מיומנת ממני ותשמור על אבן ארבעת הנשמות טוב ממני.'. היא שחזרה את כל מה שקרה בימים האחרונים והמשיכה להביט בעיניו של אינויאשה, יודעת שאסור לה לראות אותו שוב, לא חשוב עד כמה תשתוקק לכך. היא הביטה באינויאשה במבט עצוב, נושקת לו ברכות על שפתיו ורצה משם מהר ככל שתוכל, יודעת שזוהי נשיקת פרידה. אינויאשה הביט בה בהפתעה, אך לא מש ממקומו. הוא ידע שלא תוכל להסתדר כאן, כאשר יהיה עם קיקיו כל הזמן, ותרגיש מיותרת, לא רצויה. היא את שלה כבר עשתה, ועכשיו תצטרך ללכת כאילו לא הייתה שם מעולם. קאגומה קפצה אל הבאר, יודעת שלא תשוב עוד לעולם, וכדי להתעלם מרצונה העז לחזור אל המקום, אטמה את הבאר, חוסמת אותה ביעילות*. אינויאשה חייך חיוך קלוש ועצוב לעבר קיקיו, התקרב לעברה באיטיות אך היא נסוגה לאחור. "אינויאשה, אתה יודע טוב מאוד שאני צריכה לחזור למקום שממנו באתי." היא לחשה. "אני סומכת על קאגומה שתשמור עלייך, לפחות חצי ממה שאני שמרתי עלייך ודאגתי לך." היא חייכה, מתמוססת לאיטה ומנופפת לו לשלום. אינויאשה הביט בה בתדהמה. 'כן.. היא לא ידעה שקאגומה חזרה לעולם שלה.. אך, אני עוד יכול להחזיר אותה, הכל יהיה בסדר...' חשב לעצמו בעודו קופץ אל הבאר, אך לא קרה דבר. הוא נגע ברצפה הקשה, מבין שקאגומה כבר הספיקה לסתום את הבאר, להיפרד ממנו לנצח. קאגומה עמדה מול הבאר החסומה, עיניה ריקות מתוכן, ריקות מהבעה. "ובזאת תמה תקופה בחיי.. אינויאשה..." היא לחשה ברכות והלכה משם. *ה.מ.- כן, באקי.. קאגומה יעילה במשהו שהוא לא צרחות, מי היה מאמין?. ושוב- אריגטו הילה צ'אאאאאאאאאאאאאאאאאן!! ^-^ בבקשה לא לנצל"ש את השרשור כי זה מעליב ><
אכן.. קרדיט לבטא הכי טובה שאני מכירה, הילה סאן!!! הילה סאן, תרשמי לפורום!! >< זו לא בקשה, זו פקודה! Sayonara, My Dear שיפ: אינויאשה\קאגומה (אההההה! לא לסקול! היה לי רצון עז לשיפ כזה לשם שינוי "^^) דירוג: G )G זה הדירוג של "כל אחד יכול לקרוא", נכון?) טיזר: אהההההה.. מה זה טיזר? O.O והנה הפיק: קאגומה הביטה בעצב בעיניו הצהובות והגדולות של אינויאשה, יודעת ללא ספק שזוהי הפעם האחרונה בה יפגשו. היא אף לא חשבה על להתאהב בו, באותם רגעים. והיו רגעים אשר בהם רצתה לחזור לביתה, ולא לשוב עוד אל העולם הפיאודלי, אך למרות הכל, היא ידעה שבליבה היא אוהבת אותו, ולכן תמשיך לחזור. חשבה שהאהבה ביניהם תהיה חלקה, ללא בעיות או תקריות קשות בדרך, ואם כן, אז ידעה שיתגברו עליהם בקלות. היא לא ידעה, או ליתר דיוק- לא רצתה לדעת, שלשניהם היה רק תפקיד אחד יחד: להביס את נאראקו. כעת, לאחר שנאראקו הושמד, היא יודעת שאין לה מה לעשות שם, קיקיו כבר תטפל במצב. אחרי הכל, היא רק עדיפות שנייה בעיניו, היא רק אחת שאיתה הוא נמצא רק כאשר קיקיו לא בסביבה. כעת, כאשר קיקיו כאן, נמצאת עם אינויאשה, שניהם מאושרים יחד, והיא רק מביטה מהצד, יודעת, שדרכיהם חייבות להתפצל עכשיו. היא חייבת לחזור לעולמה ולשכוח מכל מה שקרה פה. מכל הרגעים העצובים, המפחידים, המביכים.. ובעיקר, הרגעים שלה עם אינויאשה, רגעי שמחה וכאב גם יחד. היא תמיד ידעה שלא תוכל להישאר שם לנצח, ושום אחד הכל ייגמר, טוב או לא טוב, אך ייגמר. היא לא רצתה להקשיב לעובדות היבשות- הגורל לא הפגיש אותם לשם אהבה. אם כך היה, אינויאשה לא היה מתלבט אף רגע אחד בינה לבין קיקיו, הוא היה מבין שקיקיו מתה כעת, בעוד קאגומה הינה בשר ועצם, החשה רגשות אמיתיים, חמים וכנים. במיוחד כלפיו. אם הגורל היה מפגיש אותם לשם אהבה, קיקיו לא הייתה חוזרת לתחייה, דורשת להחזיר לעצמה את אהובה משכבר הימים ומנהלת איתו רומן, בעודה יודעת כי גלגולה החדש מנהל איתו רומן גם הוא, כשתי מתחרות היו, מתחרות על ליבו של אינויאשה. בסופו של דבר, אינויאשה הגיע להחלטה, ובחר בקיקיו, ולמרות זאת בחרה קאגומה להישאר. היא אהבה אותו, בכל ליבה אהבה אותו, אך התחשבה בהחלטתו, יודעת שקיקיו ניצחה. קאגומה המשיכה לנהל עם אינויאשה רומן, אשר למרות שבחר בקיקיו, לא התנגד אליו. היא בחרה להישאר עם אינויאשה כמה שיותר זמן, ותנצל את הזמן איתו כמה שתוכל, תהנה מהעובדה שכעת הוא לצידה, אך יתכן שדקה לאחר מכן כבר לא. היא לא יכלה לקטוע את הרומן הזה, אשר כבר היה בעיצומו, מפני שגם לא רצתה. בעוד קאגומה נשארת לצדו של אינויאשה, קיוותה בליבה שאותם רגעים יימשכו לנצח ולא יגמרו לעולם, שלנצח ירדפו אחרי נאראקו, שלנצח ירדפו אחרי רסיסי האבן, למרות שבאותו זמן נאראקו ימשיך להרוג אנשים, ולזרוע הרס בכל רחבי העולם הפיאודלי והמודרני גם הוא. הוכחה לאותה הרגשה נראתה כאשר אינויאשה הצליח סוף- סוף לפצוע את נאראקו אנושות, וכל מה שהחבורה חיכתה הוא ליריית החץ האחרון של קאגומה, אשר יסיים את כל הסבל אשר מתקיים, וגם… את התקופה שלה בעולם הפיאודלי. מכיוון שהייתה מודעת לעובדה זו, החטיאה את החץ בכוונה, ונאראקו נמלט לאור ההזדמנות אשר ניתנה לו. היא פשוט הייתה זקוקה לזמן נוסף. "קאגומה! מה את חושבת שאת עושה?!" גער בה אינויאשה. "הרי את יודעת שיכולנו לסיים את כל הסיפור הזה אם לא היית מחטיאה את החץ הזה, איך זה יכול להיות שהחטאת את נאראקו, אבל באימונים אף פעם לא פספסת את המטרה?!" הוא הביט בה בתוכחה, מצפה לתשובה כלשהי, תירוץ, או אפילו צרחת "זה לא עניינך, שב!!!!". אך היא שתקה. 'הוא לעולם לא יבין,' חשבה לעצמה, 'הרי יש לו את קיקיו, זה לא שיש לו רק אהבה אחת, אשר הוא יודע שתמשך לנצח, והוא מסוגל לבחור האם לאבד אותה או לא... אני בחרתי שלא... לא בינתיים..' היא קפצה לחיקו של אינויאשה בדממה, נותנת לדמעות להרטיב את בגדיו ופניה. 'יש לי תחושה שבקרוב, גם אם ארצה וגם אם לא, כל הסיפור הזה הולך להיגמר… ואני חייבת לנצל את הרגעים האחרונים, וליהנות מהן כמה שיותר' חשבה אז. יומיים למחרת התעוררה מאוחר, כבר בצהריים. התפלאה שאינויאשה לא העיר אותה עד אז והרגישה שמשהו חריג קרה. כאשר התלבשה והתארגנה, ראתה את אינויאשה, מירוקו, סאנגו ושיפו רצים לעברה, מחייכים. "הוא מת, קאגומה! את מבינה את זה? הוא מת!" אינויאשה חייך חיוך מאושר וקאגומה חייכה חיוך מאולץ, יודעת טוב מאוד שזמנה תם, ולא תוכל למשוך את הרגע לזמן רב. היא ידעה שזמנה תם סופית כאשר ראתה את קיקיו באזור, משוחחת עם אינויאשה ומחזיקה באבן ארבעת הנשמות- מטוהרת, כמובן. 'זהו...' היא חשבה לעצמה בעודה אורזת את דבריה באיטיות 'קיקיו כבר תחליף אותי, היא מיומנת ממני ותשמור על אבן ארבעת הנשמות טוב ממני.'. היא שחזרה את כל מה שקרה בימים האחרונים והמשיכה להביט בעיניו של אינויאשה, יודעת שאסור לה לראות אותו שוב, לא חשוב עד כמה תשתוקק לכך. היא הביטה באינויאשה במבט עצוב, נושקת לו ברכות על שפתיו ורצה משם מהר ככל שתוכל, יודעת שזוהי נשיקת פרידה. אינויאשה הביט בה בהפתעה, אך לא מש ממקומו. הוא ידע שלא תוכל להסתדר כאן, כאשר יהיה עם קיקיו כל הזמן, ותרגיש מיותרת, לא רצויה. היא את שלה כבר עשתה, ועכשיו תצטרך ללכת כאילו לא הייתה שם מעולם. קאגומה קפצה אל הבאר, יודעת שלא תשוב עוד לעולם, וכדי להתעלם מרצונה העז לחזור אל המקום, אטמה את הבאר, חוסמת אותה ביעילות*. אינויאשה חייך חיוך קלוש ועצוב לעבר קיקיו, התקרב לעברה באיטיות אך היא נסוגה לאחור. "אינויאשה, אתה יודע טוב מאוד שאני צריכה לחזור למקום שממנו באתי." היא לחשה. "אני סומכת על קאגומה שתשמור עלייך, לפחות חצי ממה שאני שמרתי עלייך ודאגתי לך." היא חייכה, מתמוססת לאיטה ומנופפת לו לשלום. אינויאשה הביט בה בתדהמה. 'כן.. היא לא ידעה שקאגומה חזרה לעולם שלה.. אך, אני עוד יכול להחזיר אותה, הכל יהיה בסדר...' חשב לעצמו בעודו קופץ אל הבאר, אך לא קרה דבר. הוא נגע ברצפה הקשה, מבין שקאגומה כבר הספיקה לסתום את הבאר, להיפרד ממנו לנצח. קאגומה עמדה מול הבאר החסומה, עיניה ריקות מתוכן, ריקות מהבעה. "ובזאת תמה תקופה בחיי.. אינויאשה..." היא לחשה ברכות והלכה משם. *ה.מ.- כן, באקי.. קאגומה יעילה במשהו שהוא לא צרחות, מי היה מאמין?. ושוב- אריגטו הילה צ'אאאאאאאאאאאאאאאאאן!! ^-^ בבקשה לא לנצל"ש את השרשור כי זה מעליב ><
