HimXAndXHer
New member
פיקצר- לילה של שכרות.
אז, בשביל לעשות הפגוה מכל הלחץ והדאגה, וגם בגלל שסיימתי את זה סוף- סוף---> יש פה פיקצר, במיוחד בשבילכן. תהנו מתוקות. ~*~ שם: לילה של שכרות. שיפ: אזהרת סלאש! ווילה/באם. דירוג: NC17. הפיק כולל יחסי מין אוראליים בין זוג זכרים, התגופפות ואלכוהול. על אחריותכם. מס' מילים: 876 [[חע! מאגניב! XD ]] ~*~ הבל נשימותיו של ווילה הדיף ריח של אלכוהול וסיגריות בעת שנשען כנגדו על הקיר, כל משקל גופו לחוץ כנגדו, ממסמר אותו לקיר וגורם לו להיאנח בחוזקה. באם ייצב את מבטו. ווילה היה שיכור- מאוד שיכור- ובאם היה שתוי קלות. ווילה לא יזכור דבר מחר, והוא צמוד אליו כל כך שהוא מרגיש גלי חום ותשוקה נשלחים היישר אל בין ירכיו. הוא יודע שזה הכי קרוב שיוכל להיות עם ווילה. ווילה מתקרב אליו, אבל באם עוצר אותו. הוא מחייך חיוך שיכור- חיוך שבאם רגיל כל כך לראות. הוא ולאורי דיברו כמה וכמה פעמים על ווילה- מאז שווילה ולאורי יצאו מהארון רשמית כזוג יצא לו לבלות בחברתו של לאורי- ולאורי סיפר לו שבעיניו ווילה הוא מר- מתוק. באם מצמץ וחשב שלאורי פסיכי על כל הראש- לחלוטין- אבל חייך ומלמל משהו לא מובן. בעיניו של באם, ווילה הוא חורף. שלג וסופות חזקות, וצעיפים וזוג אנשים המחממים אחד את השני בעזרת חום גופם, מגנים זו על זה מפני הקור ההורס של פינלנד. כן. פינלנד התאימה לווילה. היא קרה ולבנה, אבל גם מרהיבה ומדהימה באותו הזמן. פינלנד עוטפת אותך בקור, ומענגת אותך בצורה אבסולוטית. ווילה הוא כמו פינלנד. ווילה הוא שר בשלמות והגוף שלו חמים ומוחשי. מחשבותיו של באם נקטעו- שפתיו של ווילה כיסו לפתע את שפתיו של באם, ופיותיהם להיפתח וללטף זה את זה. לאורי היה עדין ומרהיב- באם חשב שיש בו משהו אלוהי מעט, מעיין זוהר בלתי מוסבר- אבל ווילה היה חשוך ובלתי ידוע, ובאם תמיד נמשך ללא נודע. ירכו של ווילה השתחלה לבין אלו של באם, וציפורניו של האחרון ננעצו בגבו של הגבר הרוכן מעליו. לשונו של ווילה נלחמה עם לשונו של באם, נאבקות על שליטה, עד שלבסוף נכנע באם והעמיק את הנשיקה, נותן ללשונו של ווילה לחקור את פיו, לשונו שלו מעודדת אותה. ידיו של ווילה נשזרו בשיערו, ואחזו בו בחוזקה- גורמות לו להיאנק לתוך פיו של ווילה. באם השחיל את ידו לחולצתו של ווילה. אם לא ינצל את הרגע עכשיו הוא יתחרט על כך לאורך כל חייו. הוא חייב, הוא מוכרח. ווילה אמנם שיכור, אבל באם... באם מאוהב. הוא מוביל אותם אל המיטה, פותח את כפתורי חולצתו של ווילה במהירות ובמיומנות, משיל אותה מזרועותיו, דוחף את ווילה למיטה באגרסיביות. ראייתו של באם מטשטשת לרגע, וכשהחדר מתייצב בשנית הוא מצחקק. ווילה צוחק, ושיערו מתפזר סביבו, מנוגד ובוער כנגד הלבן הצחור של הסדינים. באם מהסס. הוא מכיר את ווילה הפיכח, את מכיר את ווילה השיכור והוא מכיר את ווילה עם ההאנגאובר. לכן, הוא יודע שווילה לא יזכור כלום. בנוסף לזה, עליו לנצל את הסיטואציה במהירות. ווילה יתחיל להקיא בעוד כשעה וחצי, ובאם רוצה... אוה. "פשוט תמצוץ לו עד שייגמר לך האוויר." מטיח באם בעצמו, פושט את חולצתו ונשכב מעל לווילה, רוכן מעליו ומנשק את צווארו. ווילה גונח, וזה מלהיב את באם יותר מכל דבר אחר. הוא פותח את חגורתו של ווילה ואת כפתור מכנסיו, ומושך אותם למטה ביחד עם הבוקסר הכחולים בתנועה מהירה וחדה. ווילה קשה ומוכן לקראתו, ובאם לוקח אותו בפיו, גורם לווילה לצעוק בקול. הוא יודע שזה לא נכון, אבל הוא כבר לא יכול לעצור, וכשהוא מלפף את לשונו סביב איברו של ווילה הוא יודע שמכאן ועד שווילה גומר הדרך חסומה. הוא מוצץ חזק, ומרפה את גרונו- לוקח את ווילה עד לגזע. הטעם של ווילה מר ודומה לכל שאר המאהבים של באם, אבל גם שונה... מיוחד. באם לא מופתע- ווילה תמיד מיוחד יותר מן האחרים. ווילה חופר בציפורניו בבשר כפתו של באם, ובאם מטה מעט את ראשו, מוצץ חזק שוב. ווילה גומר בתוך פיו, צורח, בועט, מכאיב ושיכור. באם נשכב לצד ווילה, והאחרון רוכן ונושק לו. הוא מתמסר לנשיקה, גונח ונאנח, והוא גומר מעצם המגע עם ווילה*. נקודות שחורות מרצדות בעיניו והוא מרגיש מתוח ועייף בעקבות קרבתו של ווילה לגופו שלו. ווילה צוחק בקול ומשעין את ראשו על כתפו של באם, ממלמל משפטים קטועים ואומר מדי פעם שראשו כואב. לבסוף ווילה מתחיל להקיא, ובאם יודע שזה הסוף. הוא נושק לווילה עם שפתיו לרגע- לחיצה קלה של זוג שפתיים זו אל זו. מחווה אחרונה, כואבת, של נשיקת הכפור, שבאם כמהה שתהיה שלו. ווילה הוא חורף וקור ומקומות רחוקים, ובקתות קרות, וזוג אוהבים מתכרבלים זה עם זה מול האח הלוחשת, שרה שירי אהבה חירשים. ווילה הוא השלג המכסה את עצמו על פינלנד בבוא העת, נושק לאדמה, לטבע, לגגות ולירח. ואולי, מדי פעם, בלילות שיכורים וחסרי כוכבים, גם לבאם. ווילה שר בשבילו והעיניים שלו נוצצות בחשכה, ובאם יוצא מן החדר, יודע כי מחר בבוקר לאורי יתחיל לדאוג ויחפש אותו כאן. הוא יימצא אותו שוכב על המיטה הזו עם מכנסיים בלבד, ישן, ולא זוכר דבר מליל אמש. באם מתנדנד קלות במקומו ומזמין מונית בחזרה לביתו. הטעם של ווילה עוד נשאר בפיו, והוא מחליט שהכל קרה מהר מדי. לאורי מאיר על ווילה וכעת הוא מישהו אחר- מישהו חדש. עדין יותר, זוהר יותר, יפה יותר, נגיע יותר- פגיע יותר. הוא נכנס למונית ומשחזר את אירועי הלילה במוחו, תוהה מה, לכל הרוחות והשדים הארורים, הוא עשה. הוא צוחק, ואומר לעצמו שמה שעשה היה להתנשק עם ווילה, למצוץ לווילה, ולהיות הפילגש המזדיין שלו משך לילה ארור של שכרות אחד. החלון לצדו של באם פתוח והקור נכנס פנימה.. הרוח לוחשת לו בעדינות. שלג מתחיל לרדת, מכסה את הגגות של פינלנד, נושק לעצים ולדממה. באם השחיל את ראשו מן החלון, מחייך ומרגיש את השלג מלטף את פניו ונשזר בשיערו. "היי, תכניס את הראש, אני רוצה לסגור את החלון." מלמל הנהג. באם הכניס את ראשו, אוחז בראשו הפועם בכאב. "מה יש לך, אתה?" מלמל הנהג, מחטיף מבטים לעבר באם. "אוה, כלום," גנח באם בכאב. "רק לילה של שכרות." ~סוף~ --- * - אני יודעת שזה לא אפשרי, זו הגזמה.
אז, בשביל לעשות הפגוה מכל הלחץ והדאגה, וגם בגלל שסיימתי את זה סוף- סוף---> יש פה פיקצר, במיוחד בשבילכן. תהנו מתוקות. ~*~ שם: לילה של שכרות. שיפ: אזהרת סלאש! ווילה/באם. דירוג: NC17. הפיק כולל יחסי מין אוראליים בין זוג זכרים, התגופפות ואלכוהול. על אחריותכם. מס' מילים: 876 [[חע! מאגניב! XD ]] ~*~ הבל נשימותיו של ווילה הדיף ריח של אלכוהול וסיגריות בעת שנשען כנגדו על הקיר, כל משקל גופו לחוץ כנגדו, ממסמר אותו לקיר וגורם לו להיאנח בחוזקה. באם ייצב את מבטו. ווילה היה שיכור- מאוד שיכור- ובאם היה שתוי קלות. ווילה לא יזכור דבר מחר, והוא צמוד אליו כל כך שהוא מרגיש גלי חום ותשוקה נשלחים היישר אל בין ירכיו. הוא יודע שזה הכי קרוב שיוכל להיות עם ווילה. ווילה מתקרב אליו, אבל באם עוצר אותו. הוא מחייך חיוך שיכור- חיוך שבאם רגיל כל כך לראות. הוא ולאורי דיברו כמה וכמה פעמים על ווילה- מאז שווילה ולאורי יצאו מהארון רשמית כזוג יצא לו לבלות בחברתו של לאורי- ולאורי סיפר לו שבעיניו ווילה הוא מר- מתוק. באם מצמץ וחשב שלאורי פסיכי על כל הראש- לחלוטין- אבל חייך ומלמל משהו לא מובן. בעיניו של באם, ווילה הוא חורף. שלג וסופות חזקות, וצעיפים וזוג אנשים המחממים אחד את השני בעזרת חום גופם, מגנים זו על זה מפני הקור ההורס של פינלנד. כן. פינלנד התאימה לווילה. היא קרה ולבנה, אבל גם מרהיבה ומדהימה באותו הזמן. פינלנד עוטפת אותך בקור, ומענגת אותך בצורה אבסולוטית. ווילה הוא כמו פינלנד. ווילה הוא שר בשלמות והגוף שלו חמים ומוחשי. מחשבותיו של באם נקטעו- שפתיו של ווילה כיסו לפתע את שפתיו של באם, ופיותיהם להיפתח וללטף זה את זה. לאורי היה עדין ומרהיב- באם חשב שיש בו משהו אלוהי מעט, מעיין זוהר בלתי מוסבר- אבל ווילה היה חשוך ובלתי ידוע, ובאם תמיד נמשך ללא נודע. ירכו של ווילה השתחלה לבין אלו של באם, וציפורניו של האחרון ננעצו בגבו של הגבר הרוכן מעליו. לשונו של ווילה נלחמה עם לשונו של באם, נאבקות על שליטה, עד שלבסוף נכנע באם והעמיק את הנשיקה, נותן ללשונו של ווילה לחקור את פיו, לשונו שלו מעודדת אותה. ידיו של ווילה נשזרו בשיערו, ואחזו בו בחוזקה- גורמות לו להיאנק לתוך פיו של ווילה. באם השחיל את ידו לחולצתו של ווילה. אם לא ינצל את הרגע עכשיו הוא יתחרט על כך לאורך כל חייו. הוא חייב, הוא מוכרח. ווילה אמנם שיכור, אבל באם... באם מאוהב. הוא מוביל אותם אל המיטה, פותח את כפתורי חולצתו של ווילה במהירות ובמיומנות, משיל אותה מזרועותיו, דוחף את ווילה למיטה באגרסיביות. ראייתו של באם מטשטשת לרגע, וכשהחדר מתייצב בשנית הוא מצחקק. ווילה צוחק, ושיערו מתפזר סביבו, מנוגד ובוער כנגד הלבן הצחור של הסדינים. באם מהסס. הוא מכיר את ווילה הפיכח, את מכיר את ווילה השיכור והוא מכיר את ווילה עם ההאנגאובר. לכן, הוא יודע שווילה לא יזכור כלום. בנוסף לזה, עליו לנצל את הסיטואציה במהירות. ווילה יתחיל להקיא בעוד כשעה וחצי, ובאם רוצה... אוה. "פשוט תמצוץ לו עד שייגמר לך האוויר." מטיח באם בעצמו, פושט את חולצתו ונשכב מעל לווילה, רוכן מעליו ומנשק את צווארו. ווילה גונח, וזה מלהיב את באם יותר מכל דבר אחר. הוא פותח את חגורתו של ווילה ואת כפתור מכנסיו, ומושך אותם למטה ביחד עם הבוקסר הכחולים בתנועה מהירה וחדה. ווילה קשה ומוכן לקראתו, ובאם לוקח אותו בפיו, גורם לווילה לצעוק בקול. הוא יודע שזה לא נכון, אבל הוא כבר לא יכול לעצור, וכשהוא מלפף את לשונו סביב איברו של ווילה הוא יודע שמכאן ועד שווילה גומר הדרך חסומה. הוא מוצץ חזק, ומרפה את גרונו- לוקח את ווילה עד לגזע. הטעם של ווילה מר ודומה לכל שאר המאהבים של באם, אבל גם שונה... מיוחד. באם לא מופתע- ווילה תמיד מיוחד יותר מן האחרים. ווילה חופר בציפורניו בבשר כפתו של באם, ובאם מטה מעט את ראשו, מוצץ חזק שוב. ווילה גומר בתוך פיו, צורח, בועט, מכאיב ושיכור. באם נשכב לצד ווילה, והאחרון רוכן ונושק לו. הוא מתמסר לנשיקה, גונח ונאנח, והוא גומר מעצם המגע עם ווילה*. נקודות שחורות מרצדות בעיניו והוא מרגיש מתוח ועייף בעקבות קרבתו של ווילה לגופו שלו. ווילה צוחק בקול ומשעין את ראשו על כתפו של באם, ממלמל משפטים קטועים ואומר מדי פעם שראשו כואב. לבסוף ווילה מתחיל להקיא, ובאם יודע שזה הסוף. הוא נושק לווילה עם שפתיו לרגע- לחיצה קלה של זוג שפתיים זו אל זו. מחווה אחרונה, כואבת, של נשיקת הכפור, שבאם כמהה שתהיה שלו. ווילה הוא חורף וקור ומקומות רחוקים, ובקתות קרות, וזוג אוהבים מתכרבלים זה עם זה מול האח הלוחשת, שרה שירי אהבה חירשים. ווילה הוא השלג המכסה את עצמו על פינלנד בבוא העת, נושק לאדמה, לטבע, לגגות ולירח. ואולי, מדי פעם, בלילות שיכורים וחסרי כוכבים, גם לבאם. ווילה שר בשבילו והעיניים שלו נוצצות בחשכה, ובאם יוצא מן החדר, יודע כי מחר בבוקר לאורי יתחיל לדאוג ויחפש אותו כאן. הוא יימצא אותו שוכב על המיטה הזו עם מכנסיים בלבד, ישן, ולא זוכר דבר מליל אמש. באם מתנדנד קלות במקומו ומזמין מונית בחזרה לביתו. הטעם של ווילה עוד נשאר בפיו, והוא מחליט שהכל קרה מהר מדי. לאורי מאיר על ווילה וכעת הוא מישהו אחר- מישהו חדש. עדין יותר, זוהר יותר, יפה יותר, נגיע יותר- פגיע יותר. הוא נכנס למונית ומשחזר את אירועי הלילה במוחו, תוהה מה, לכל הרוחות והשדים הארורים, הוא עשה. הוא צוחק, ואומר לעצמו שמה שעשה היה להתנשק עם ווילה, למצוץ לווילה, ולהיות הפילגש המזדיין שלו משך לילה ארור של שכרות אחד. החלון לצדו של באם פתוח והקור נכנס פנימה.. הרוח לוחשת לו בעדינות. שלג מתחיל לרדת, מכסה את הגגות של פינלנד, נושק לעצים ולדממה. באם השחיל את ראשו מן החלון, מחייך ומרגיש את השלג מלטף את פניו ונשזר בשיערו. "היי, תכניס את הראש, אני רוצה לסגור את החלון." מלמל הנהג. באם הכניס את ראשו, אוחז בראשו הפועם בכאב. "מה יש לך, אתה?" מלמל הנהג, מחטיף מבטים לעבר באם. "אוה, כלום," גנח באם בכאב. "רק לילה של שכרות." ~סוף~ --- * - אני יודעת שזה לא אפשרי, זו הגזמה.
