פיקציות ופיקצציות

d y s

New member
ובדגש על ביקורת ובחינה בעיקר של

דרכי
 

Yin

New member
ליבה פיזית ומנטלית

רק לצורך הדגש.

ברור שכולם מתאמנים באופן פיזי. אני מתכוון לאימון שלא צריך להיות יעיל, עם או בלי מרכאות, לא אימון שהוא בהכרח על טכניקה מסוימת המועילה לצורך מסוים.
אלא אימון משוחרר שמאפשר לחקור תנועות, הלך רוח, כוונות, ואולי טכניקות מבלי מטרה.

מנסיוני, זו הדרך הטובה והיעילה ביותר ללמוד לעומק ולא להפתעתי גיליתי גם שנוצרות יכולות מעניינות, כאלו שאפשרו לי להגיב בעת לחץ. לחץ פיזי או מנטלי כאחד.
* שים לב למשמעות הכפולה של - בעת. לפי ניקוד שונה.

תודה על התשובה בנושא ללחימה כאן ועכשיו
 

d y s

New member
על פי נתוני התיקים המדווחים

דקירה עילית היא עדיין הנפוצה ביותר פחע"ית וכן באלמ"ב -(פשעים עם דחף רגשי ענק)

דקירות ישירות קטנות ומהירות אופייניות לעולם הפשע והסבירות לאדם נורמטיבי להתקל בהן קטן עד אפסי.

שיסופים נדירים עד אפסי.

ובכלל אחוזי הדקירה לאנשים נורמטיביים אפסיים ביותר.

אז על מה להתאמן?

על עקרונות פיזיקאליים ופסיכופיזיולוגיים ממקדים ומנטרלי עודף מידע ורעשים מיותרים ספקולטיביים שאין בהם משום עניין בהגנה עצמית כלל.

הגנה עצמית היא הגנה על העצמי מפני האגו של אותו לוחם ברגע שהעצמי מוגן רואים כי עקרונות אוניברסאליים וכאלו שאינם תלוייים בזמן ובאופנה עובדים תמיד.ואין זה אומר לא להרחיב את הידע אבל אסור להפוך את ההרחבה לתכלית הלמידה עצמה.

ואולי הנה הסבר למענך על שרידות של מתודולוגיות מסויימות לאורך שנים רבות לעומת מתודולגיות שמנסות לתפור חליפות לפי מידות.

שינוי הוא לא רק חיובי הוא גם בלתי נמנע והוא קורה בהכל אך ישנן אמיתות מוחלטות פיזיקאליות פיזיולוגיות ופסיכופיזיולוגיות שאינן משתנות בצורה רצינית ההבנה והכניעה לאמת הזו היא העומק הגדול ביותר בלחימה ואשר עליו ניתן להרחיב ידע ולא הפוך.

ולכן אני מסכים עם דברי עדי למטה.

ואם להתייחס לציטוט שאתה אוהב-"מסורת": אינה לשמר את האפר - אלא להעביר הלאה את האש (מאהלר)." אזי אומר שמבחינתי מסורת אינה שימור אפר כי זה אינו אפשרי הלכה למעשה אפר הוא דבר מת. ולהעביר הלאה את האש גם זה בלתי אפשרי בפשט.אני מעדיף להבין את האש כמו גם את שאר היסודות ואולי ע"י אותה הבנה ושימוש אוכל להעביר את ההבנה מהי אש הלאה(ממש לא בטוח) מה שכן אוכל זה יהיה להצביע על אש ולתת לתלמידי לחוות אותה.

כך שמסורת היא דבר דינמי שיכול להתבסס על אמת כמו שציינתי אותה למעלה או על סיפורים אותם אנו מספרים לעצמנו.

בלחימה כמו כל דבר יש שני קצוות פראדוקסליים ואינסופיים להבנת האמת והם שכדי להבין הגנה לעומק יש להבין התקפה לעומק.והדבר אומר הלכה למעשה שתמיד אנו מספרים סיפור לעצמנו עד שאנו חווים קצה ואז באותו רגע של "כאן ועכשיו" נחשפת אמת מסויימת וגם היא מתה והופכת לסיפור.

אז אם כן מהי הדרך האמיתית להתאמן?

להבין את העקרונות ה"חיצוניים" לי הפועלים עלי ולהבין את העקרונות ה"פננימיים" המניעים אותי או שלא ויותר מכך בלחימה עיקר העבודה אינה למידת ידע חדש כי אם ניקוי ידע "רועש" כדי לחשוף את מה שנמצא שם כבר

והנה נתת לי השראה לרשומה הבאה שתהיה בבלוג.

תודה
 
על אפר
ותימרות אש


אני משתדל שלא לחטוא ב"כניסה ללופ" בנוגע למהוא אימון המדייק למטרה... אני יכל להתייחס לגבי מה מניע א-ו-ת-י לנווט את התלמידים שלי להיכן שאני מנווט אותם:
בבואי לגעת בנושא ההתמודדות נגד אלימות פיזית (YIN - לשאלתך לגבי "כאן ועכשיו"):
יש לי בצד תפיסת העולם האישית שלי - גם קואורדינטות ברורות מה מעניין / מעסיק את אלו הבאים ללמוד ממני. זה חשוב
להבין. משם אני ממשיך...
הסטאטיסטיקה והבנצ'מארק המצוי בקונצנזוס - לא מעסיק אותי כלל... אני נשאל שאלות (על ידי / תלמידי) ומתחיל לחפש תשובות... והתשובות - נוחות לשינויים, במידה ואלו מציגים את עצמם כנחוצים...

נאן דה לס: כל תשובה אחרת (כשלך / של YIN ) יפה אף היא. מי אני שאשפוט...

אתה כותב:
" להבין את העקרונות ה"חיצוניים" לי הפועלים עלי ולהבין את העקרונות ה"פננימיים" המניעים אותי או שלא ויותר מכך בלחימה.
עיקר העבודה אינה למידת ידע חדש כי אם ניקוי ידע "רועש" כדי לחשוף את מה שנמצא שם כבר " ....

ובכן: זיהוי העקרונות החיצוניים הפועלים עלינו, הבנת העקרונות הפנימיים המניעים אותנו והסינרגייה בניהם - זו שאלת מליון הדולר

עבורי: החשיבות של "ניקוי רעשים" מחד בצד למידה חדשה (שאין לי - בילתה
) - היא הדרך.

שמח שסיפקתי לך השראה... ו-
על הקישור לאחד השירים היפים בזמר העברי
, לטעמי.
זה - הביצוע המועדף עלי
 
למעלה