פיקניק בחיק הטבע (קצר)
הבהרה הסיפור הבא אינו אלים ואינו כולל מין כפוי ושלא בהסכמה אך כולל השפלה (ולא ברור למי). כל מי שטקסטים מסוג זה מפריעים לו - אנא שימנע מהמשך הקריאה דן כמעט נשם לרווחה כשראה את התנועה של אייל אל אישתו. תנועה צ'צ'חית של כף היד קעורה, עולה מלמטה למעלה עם הטיה קטנה ימינה, מעין "יאללה נו כבר, תתפשטי... יה שרמוטה". הוא ידע שזה יגיע יום אחד, רק לא פילל שיהיה זה בעיתוי מחריד כל כך. נורית בחיוך מבויש ובלחיים סמוקות פשטה את חולצתה, הסירה את החזייה ונעמדה כדי להפשיל במהירות את המכנסיים הלבנים. קריאת ההפתעה שנפלטה לאורית אורית חתכה את השקט המתוח. שמונה זוגות עיניים עקבו אחר הליכה האיטית, הפשלה המהירה של התחתונים והעלייה על ספסל הבטון. ללא בגדים ניתן היה להבחין בגוף המלא שלה, בשדיים גדולים ובבטן הקטנה. כל תנועה הרעידה אצלה משהו אחר. היא קברה את ראשה בין ידיה והמתינה ברגליים פתוחות. דן לא הוריד את עיניו מגבה הערום של אישתו המפושקת על שולחן הבטון. בימי שבת וחג אירח המקום משפחות שבאו לשוח בחיק הטבע, היום היה פנוי ושומם, כמו כל הפארק. רק תשעה חברים עליזים שהבריזו מיום עבודה, ארזו צידניות בגבינות, יין ופירות ויצאו להנות את עצמם. אייל עצמו לא מיהר. הוא לקח שלוק אחרון מהקפה הטעים של אבי, קפה ערבי אסלי, עם הל שרתח שלוש פעמים. נגס בקצה רוגעלך טרי ורק אז הואיל לקום מכיסא הירוק המתקפל. על פניו היה מרוח חיוך גאה של נער שחזר מביקור ראשון בחייו אצל זונה. כשהתקרב על נורית, מלמל לעצמו משהו שנשמע כמו "אחרי כזאת ארוחה חייבים קינוח". הוא לא התפשט, אלא רק שלף את הזין דרך החנות, הניח בבעלתנות יד על מותניה של האישה המצפה וכיוון אל תוך החור הרטוב שבין רגליה. כשהיה כולו בתוכה, גנחה, או לפחות זייפה אנחת הנאה. אפילו עתה כשהחבר הטוב שלו מזה עשרים שנה דפק את אישתו בתנוחה משפילה לעיני כולם, לא שינה דן את הבעת פניו. הוא ידע שהם פוזלים אליו, מצפים לתגובה או הסבר. הוא שמר על החיוך הקטן והמזויף ורק הורידים הבולטים בפניו וטיפות הזיעה שהופיעו בכל נקודה על גופו הסגירו את תחושותיו האמיתיות. איך יסביר להם שהוא אשם בכל. שהוא זה שהציע לאישתו אחרי שנתפס בקלקלתו לעבור למסגרת פתוחה ומשוחררת יותר.
הבהרה הסיפור הבא אינו אלים ואינו כולל מין כפוי ושלא בהסכמה אך כולל השפלה (ולא ברור למי). כל מי שטקסטים מסוג זה מפריעים לו - אנא שימנע מהמשך הקריאה דן כמעט נשם לרווחה כשראה את התנועה של אייל אל אישתו. תנועה צ'צ'חית של כף היד קעורה, עולה מלמטה למעלה עם הטיה קטנה ימינה, מעין "יאללה נו כבר, תתפשטי... יה שרמוטה". הוא ידע שזה יגיע יום אחד, רק לא פילל שיהיה זה בעיתוי מחריד כל כך. נורית בחיוך מבויש ובלחיים סמוקות פשטה את חולצתה, הסירה את החזייה ונעמדה כדי להפשיל במהירות את המכנסיים הלבנים. קריאת ההפתעה שנפלטה לאורית אורית חתכה את השקט המתוח. שמונה זוגות עיניים עקבו אחר הליכה האיטית, הפשלה המהירה של התחתונים והעלייה על ספסל הבטון. ללא בגדים ניתן היה להבחין בגוף המלא שלה, בשדיים גדולים ובבטן הקטנה. כל תנועה הרעידה אצלה משהו אחר. היא קברה את ראשה בין ידיה והמתינה ברגליים פתוחות. דן לא הוריד את עיניו מגבה הערום של אישתו המפושקת על שולחן הבטון. בימי שבת וחג אירח המקום משפחות שבאו לשוח בחיק הטבע, היום היה פנוי ושומם, כמו כל הפארק. רק תשעה חברים עליזים שהבריזו מיום עבודה, ארזו צידניות בגבינות, יין ופירות ויצאו להנות את עצמם. אייל עצמו לא מיהר. הוא לקח שלוק אחרון מהקפה הטעים של אבי, קפה ערבי אסלי, עם הל שרתח שלוש פעמים. נגס בקצה רוגעלך טרי ורק אז הואיל לקום מכיסא הירוק המתקפל. על פניו היה מרוח חיוך גאה של נער שחזר מביקור ראשון בחייו אצל זונה. כשהתקרב על נורית, מלמל לעצמו משהו שנשמע כמו "אחרי כזאת ארוחה חייבים קינוח". הוא לא התפשט, אלא רק שלף את הזין דרך החנות, הניח בבעלתנות יד על מותניה של האישה המצפה וכיוון אל תוך החור הרטוב שבין רגליה. כשהיה כולו בתוכה, גנחה, או לפחות זייפה אנחת הנאה. אפילו עתה כשהחבר הטוב שלו מזה עשרים שנה דפק את אישתו בתנוחה משפילה לעיני כולם, לא שינה דן את הבעת פניו. הוא ידע שהם פוזלים אליו, מצפים לתגובה או הסבר. הוא שמר על החיוך הקטן והמזויף ורק הורידים הבולטים בפניו וטיפות הזיעה שהופיעו בכל נקודה על גופו הסגירו את תחושותיו האמיתיות. איך יסביר להם שהוא אשם בכל. שהוא זה שהציע לאישתו אחרי שנתפס בקלקלתו לעבור למסגרת פתוחה ומשוחררת יותר.