פיצי יקרה,

פיצי יקרה,

בתגובה על ההודעה הכואבת שלך למיכל, בה כתבת שלא ניגשת היום לבגרות במתמטיקה כאשר אני שם את עצמי לרגע במקומך, אז הכאב הוא ללא נשוא. מבחן שאת התכוננת עליו כל כך ושאת יודעת את החומר ואת לא הולכת, כי יש לך מצב רוח נוראי. ואת על מנת לצאת ממצב הרוח הנוראי הזה מתכננת תוכנית קשה שאפילו את שמה אני לא רוצה להזכיר, את יודעת, פיץ, המסורת היהודית שאת מכירה אותה רואה במוות ובכל מה שקשור למוות - טומאה. מוות ביהדות הוא דבר טמא ! תספרי לי בבקשה על התוכנית הנוראה שלך, אך תעשי לי טובה, תספרי בלשון עבר, "חשבתי, תכננתי, רציתי... כי - אני מתחנן בפניך - שזה לא יעבור להווה. שכוח החיים בתוכך לא ייתן לזה להיכנס להווה. אני מקווה שאת לא כועסת עלי שהעתקתי לפני כמה דקות את הודעתך לסהר תמיכה לצעירים. איתך, פרי.
 

peachy

New member
לפרי...

תודה רבה שאיכפת לך כ"כ ואתה רוצה שאני אדבר בלשון עבר אז במיוחד בשבילך - תכננתי להיכנס לחדר שלי ולשמוע את כל השירים הכי עצובים שגורמים לי ישר לבכות וככה שאני אהיה במצב הזה של הכאב והעירפול חושים, אני אתחיל לבלוע את כל הכדורים שאגרתי, אכנס למיטה שלי, אולי אגיד איזה קדיש וזהו. וגם תכננתי לכתוב מכתבי התאבדות. רק שיש לי בעיה אחת עם התכנית, קצת קשה לי עם זה שההורים שלי יצטרכו למצוא אותי בבוקר חסרת רוח חיים, זה קשה לי. אז... אולי התכנית תשתנה... אני לא יודעת.. ודרך אגב, זו לא הייתה בחינת בגרות, סתם מיבחן בקורס שאני לומדת. ושוב - תודה על האכפתיות...
peachy
 
פיץ יקרה,

פיץ יקרה, את כותבת שאת מרחמת על הוריך ושאת לא רוצה לפגוע בהם. שאלתי היא – מה עם הוריך, הם יודעים בכלל מה מתחולל בנפשך העדינה ? ניסית לשתף אותם ? בבקשה תעני לי, פרי מגדים.
 

peachy

New member
פרי

לא שזה משנה כ"כ (כלום לא משנה כבר) אבל הכינוי שלי הוא peachy - פיצ´י לא פיצי, ז"א זה סלנג באנגלית שאומר "נחמד" כאילו ששואלים מישהו באנגלית מה נשמע? והוא אומר "peachy" בנימה צינית אז זה אומר שממש לא נחמד לא. וזה גם קשור ללהקת רוק שאני אוהבת. ובתשובה לשאלה שלך- לאאאאאאאא, ההורים שלי לאיודעים ואין להם שמצון של מושג, כך שאם זה יקרה אז הם יהיו בהלם מוחלט ולא יבינו למה ומה קרה. ואני חושבת שאם הם יקראו את היומנים שלי, או יראו את הציורים שלי הם ישברו, אז אולי אני אשמידאותם או ש"אוריש"א אותם לחברה שלי, אבל נראה לי יותר שפשוט אשמיד אותם. תודה שאכפת לך...
 

peachy

New member
כמה דברים על ההורים שלי:

חשבתי שאולי בשביל להשלים קצת את התמונה אז אני אספר על ההורים שלי מקווה שזה לא ישעמם אתכם… טוב, אז אמא שלי יכולה להיות האמא הכי טובה בעולם ובאותה מידה הכי לא. יש לה אישיות כ"כ מסובכת, ובשביל שלא תחשבו שהיא מפלצת אז אני אגיד עליה קצת דברים טובים: היא דואגת לצרכים הגשמיים שלי שזה כולל אוכל, לבוש, תשלום ללימודים, מגורים בבית. לדעתי היא עשתה הכל ההיפך, היא הייתה דואגת למשל אם הייתי חוזרת בשעה מאוחרת (אני אפילו לא אגיד לכם מה זה נחשב אצלה מאוחר) אבל הרבה פעמים היא לא רק שהיא לא דאגה אלא התעלמה ממני כשנזקקתי לה הכי הרבה. היא יודעת לפרגן לפעמים, ולהגיד כמה שהציור שלי יפה, או כל הכבוד על הציון במבחן, אבל היא קוראת לי בשמות (היא הפסיקה משום מה בשבועות האחרונים) וזה קרע אותי מבפנים, והיא גם יורדת עלי הרבה פעמים. לפעמים אני מרגישה שהיא מקנאה בי בגלל סיבה שלא כ"כ ברורה לי, אולי כי יש לי הרבה ידע שהיא לא יכלה לממן לעצמה בגילה, אולי כי היא מתוסכלת מעצם העובדה שהיא כל הזמן צריכה לסדר ולנקות את הבית ולבשל, והרבה פעמים היא כועסת ומוציאה את הכעס עלי, והיא בכוונה מנסה להכאיב לי (רגשית) ו/ או להכעיס אותי. היא מראה לי כמה שהיא אוהבת את אחי הגדול יותר ממני וכמה שהוא טוב וחכם ונהדר ואני כזאת עצלנית ולמה אני לא יכולה להיות יותר כמוהו. בנוסף לכל חיבוקים מהלב לעולם לא קיבלתי ממנה (20 שנה), לפני כמה שנים עוד הייתי מנסה לחבק אותה, והיא הייתה עושה לי טובה וקוראת לי קרציה וזה דבר שפגע בי המון, אולי קשה לכם להבין, כי אתם מקבלים חיבוק כמובן מאליו, אבל לי זה מאוד משמעותי. לא האשמתי אותה על שהיא לא חיבקה אותי, חשבתי שזה מגיע לי, ושאני לא בסדר וכנראה אני לא ראויה לאהבה. הייתי מספרת לכם על אבא שלי אבל נראה לי שכבר נרדמתם…
peachy
 

nirsh

New member
נקודה למחשבה......!

טוב... קודם כל אני רוצה לברך אותך על השיתוף הזה, כי הוא יכול להיות בשבילך באמת קרש קפיצה לחיים. שנית - אל תחשבי שהמצאת את הצער והסבל והתסכול - אלה מנת חלקם של רבים מאוד היום. עכשיו לעניין הורייך....: אחת הבעיות של האנושות מאז ומעולם היא שהבעיות עוברות מדור לדור. הורים שסבלו מעבירים את הסבל ב"ירושה" לילדיהם וכן הלאה והלאה.. מדי פעם מצליחים אנשים לקטוע את הרצף הנורא הזה. בזמן האחרון זה קורה ליותר ויותר אנשים. זה אולי הדבר הכי קשה בעולם, אבל זה גם הדבר הכי נפלא שמישהו יכול לעשות לעצמו - לזכות בחייו מחדש. רוב משתתפי הפורום הזה הם דוגמה חיה לכך. צריך להבין שההורים שלך סוחבים עליהם סבל ש"חבל לך על הזמן".. העובדה שאמא שלך לא מסוגלת לחבק, פוגעת קודם כל בה, והיא אפילו לא מודעת לזה! את קיבלת מתנה, וזאת המודעות לכל אלה. נסי להביט בהורייך כילדים. תסתכלי על הילד שבהם, ותראי כמה הוא סובל. מתוך ההסתכלות הזאת תביני, שכל מה שהם "עשו לך", לא היה מתוך רוע, אלא פשוט מתוך חוסר מודעות. עכשיו, בגיל 20, את צריכה לעשות את כל הדרך אל עצמך, ואת יודעת שזה כל כך כדאי, כי פשוט אין משהו אחר לעשות. אחרת גם לא היית כותבת פה. יכול להיות שתוכלי לעזור להורייך בדרך הזאת. בסה"כ הם גם נתנו לך לא מעט ערכים טובים, וכן, אולי קשה לך להודות להם כרגע, אבל לפחות על מה שטוב כדאי להודות...
 

לסלי

New member
היי peachy

יש לי שאלה קטנה אלייך: האם את יודעת איך היתה ילדותה של אימך, כלומר - היא סיפרה לך משהו על הסביבה המשפחתית בה היא גדלה? אני יכולה לספר לך, שגם לי היה המון כעס כלפי התנהגותה של אימי כלפיי, וגם אני, כמוך, לא זכיתי לחיבוק ממנה - כך שאני מבינה את המשפט שלך שאומר שחיבוק מאמא זה לא דבר מובן מאליו.... מצד שני, אחרי שהבנתי למה היא במצב כזה, במצב שקשה לה לבטא את אהבתה כלפיי במילים ובחיבוקים הצלחתי להפסיק לכעוס. אני יודעת שהיא עצמה כילדה לא זכתה גם כן להבעת חיבה מהורייי - דבר שגם את וגם אני היינו רוצות לקבל. וזה הסביר לי למה היא לא מסוגלת לעשות זאת בעצמה. מצד שני, אני יודעת שהיא אוהבת אותי ומביעה את זה בדרך היחידה שהיא מכירה - אם זה באמצעות בישול/מחמאות על ציונים/ כסף לביה"ס וכל שאר הדברים שגם את ציינת. מכל הכאב הזה שהיה לי קיבלתי מתנה נפלאה - הגילוי שהיגעתי אליו שכל אדם הוא שונה, וכל אדם מביע את אהבתו בדרכו שלו, והיום אני מוכנה לקבל מכל אחד כמה שהוא מוכן לתת. אני כל כך מבינה את הכאב שלך לגבי אימך, אבל אני יכולה להגיד שמנסיוני האישי, שמתוך הכאב הזה אפשר לצמוח ולהיות בן אדם הרבה יותר רגיש לאחרים והרבה יותר סולח ואוהב.... ואני מבטיחה לך, שמתוך המודעות הזאת, את תגדלי להיות אמא אוהבת וחמה, ותוכלי לתת לילדייך את כל מה שאת רצית ולא קיבלת! מקווה שעזרתי לך קצת. (גם המכתב הזה וכל שאר המכתבים שנשלחו לך כאן בפורום מראים לך על צורה מסויימת של הבעת אהבה/חיבה. מקווה שהבהרתי את כוונתי. אם לא - תגידי לי, ואני אנסה שוב...)
 

peachy

New member
תשובה ללסלי

כן, אני יודעת על הילדות של אמא שלי, הכרתי את סבתא שלי (ז"ל) שהייתה אדם מאוד מאוד טוב ואני לא מוצאת אפילו מילה אחת רעה להגיד עליה, ותמיד היא הייתה מנשקת את הנכדים שלה (כולל אותי) ואני אפילו זוכרת פעם אחת שהיא הייתה אצלנו, הייתי ילדה קטנה אולי 9-10 וקמתי באמצע הלילה כי חשבתי על משהו שהפחיד אותה אז הלכתי וישנתי איתה, היא הייתה מאוד חמה ואוהבת. לפי הסיפורים ששמעתי גם סבא שלי היה בן-אדם מאוד טוב, ואמא שלי סיפרה לי עליו ועל הסיפורים היפים שהוא היה מספר בערב שבת והשירים שהיה שר. חוץ מזה היא באה ממשפחה גדולה של 9 אחים ואחיות שאת כולם אני מכירה והם אנשים לא רק טובים אלא אפילו קצת מגניבים (דודים מגניבים??). כנראה שהבעיה היא אצלה איפה שהוא והיא לא אוהבת מגע כ"כ. חוץ מזה רציתי להגיד לך שאת צודקת בקטע שאני אגדל להיות אמא חמה ואוהבת (ז"א אם אני אזכה לגדול ולהיות אמא…), כי אני מקווה שלעולם לא אחזור על הטעויות של אמא שלי ונראה לי שאני אחבק את הילדים שלי בלי סוף… שתביני, למרות הכל ואולי דווקא בגלל הכל, יש לי המון המון אהבה לתת, אבל הבעיה היא שאף אחד לא רוצה אותה, הוא רוצה רק להשתמש בה. תודה מכל הלב... peachy
 

peachy

New member
לפרי - כבקשתך.... קצת על אבא שלי:

טוב, תזכור שאתה ביקשת שאני אמשיך לספר… אה… אבא שלי הוא… אני לא יודעת איך לנסות ולהסביר אותו במילים. הוא עושה הרבה טעויות כאבא, אבל איפה שהוא נראה לי שהוא עושה אותם מרצון טוב. הוא רוצה שיהיה לנו טוב (לי ולאחים שלי) אבל הוא מנסה להשיג את זה בדרכים לא נכונות. הוא מנסה לגרום לנו לעשות דברים בדרך שלילית ולא חיובית, אני אנסה להסביר את זה עם דוגמא לא מאבא שלי: למשל אם קוסמטיקאית תרצה למכור כלי איפור, אז היא יכולה להגיד לבחורה : תראי איך את נראית! וואו! איזה מכוערת! את חייבת איפור! אולי אפילו נצטרך טיח… הבחורה יכולה להתעצבן ולעולם לא לחזור לקוסמטיקאית הזאת, מצד שני היא יכלה להגיד לה: אם את תשתמשי בכלי האיפור האלה אז תוכלי להבליט את החלקים היפים אצלך ולטשטש את החלקים הפחות יפים, ואז תהיי עוד יותר יפה. ואז אם הבחורה לא תקנה, היא לפחות תקשיב למה שיש לקוסמטיקאית להציע. ככה זה אצל אבא שלי, הוא אף פעם לא העיר לי על המראה שלי, אבל על הרבה דברים אחרים בדרך שלילית. אבל אני חושבת שרק בכדי להניע אותי לדברים טובים. והוא יודע גם להגיד מילה טובה כשצריך. הוא (וגם אמא שלי) לא שימשו לי מודל לחיקוי. הייתי טובעת בבילבול בגלל שהם היו חצי חצי בדת, ואני כיבדתי את זה, הבנתי שזה מה שמתאים להם, אבל בכל זאת... למשל אבא שלי היה אומר לי תעשי ככה ותעשי ככה והוא היה עושה בדיוק ההיפך, מה זה אמור לשדר לי?? איזו מין אחריות הוא לוקח על הבת שלו כשהוא עושה את זה?? מה שהרים אותי קצת על רגליי בקטע הזה של הדוגמא אישית, הוא שקראתי ספר של לואיז היי והיא כתבה שם "היי דוגמא לעצמך" ז"א שאני לא צריכה שאף אחד ישמש לי דוגמא חוץ מאני עצמי, וממש התחברתי לזה, והפסקתי להסתכל על כל מה שההורים שלי עושים. אבל מה שהכי הפריע לי הוא שהם אף פעם לא שידרו יציבות, היו פעם ככה ופעם ככה. איך הייתי אמורה להתמודד עם זה? וכל ספרי הפסיכולוגיה שקראתי לא ממש ענו לי על השאלות, ואם כן, מה שהיה כתוב בספר ומה שהיה קורה במציאות היו שני דברים שונים לגמרי. תודה על האכפתיות
peachy
 
פיץ יקרה

פיץ יקרה, הדוגמא של הקוסמטיקאית שהבאת על הדרך בה אביך מתייחס אליך היא ממש פנינה, אך כאשר חושבים על יחס שכזה, אפשר להתפוצץ מעלבון וזעם... אך בסך הכל מדובר על כך שהוא לא למד תיקשורת נכונה, או, נגיד את זה בצורה הפוכה, הוא למד (כנראה במשפחתו שלו), תקשורת לא נכונה ? מה דעתך ? (התייחסותה של אימך, אי יכולת לחבק, נראית לי הרבה יותר מסובכת ופוצעת). תגובתי בהמשך תבוא במוצאי החג, או ביום ראשון. אך בוודאי תזכי לתגובות ממשתתפים אחרים. חג שמח לך, תשתדלי להנעים לעצמך את החג. פרי מגדים
 
מנסה להבין כמה דברים ../images/Emo22.gif

פיצ´י היקרה והאהובה!!!
אני מנסה להבין את האישיות של אימך. מה לעשות גם אני זכיתי לאמא חסרת יכולת להעניק רגש. אמא שידעה רק לדאוג לצרכים הפיסים שלנו. אמא ביקורתית שכזאת שכל מה שעשיתי בחיי לא היה מספיק. נו את בת 20 שנה ואני בגיל הכפול לגילך ושתינו מרגישות שאימהותנו ניכשלו. תביני הרגש הזה ילווה אותך כל השנים. רק את מסוגלת לשים מחסום לכאב ולביקורת שלך כלפי אמך. האם אני צודקת? בכל אופן על פי אמונתי אדם שבא לעולם או נשמתו היא זו שבוחרת את הוריו. אדם מגיע לכאן על מנת לעשות תיקון מסוים לעיניננו נקרא לו תפקיד. האדם עובר הכשרה במשך חייו. אם הוא בחר להוולד לזוג הורים מסוים היתה כאן מטרה מסוימת. כדאי שפשוט תתחילי להתבונן יותר לעומק על האישיות של אימך ואביך. כמו שרשמת לנו את המגרעות תנסי לרשום את הדברים על דף נייר. ליד המגרעות בעמודה נפרדת רשמי דברים חיוביים שאת זוכרת או מכירה באימך ואביך. לאחר מכן קראי בהתבוננות את מה שכתבת. בודדי את התכונות השליליות של אימך לדוגמא: אמא ביקורתית, לא מפרגנת, חסרת יכולת להביע רגש וכו´. הסתכלי על התכונות טוב טוב ותנסי בעיניי רוחך לשנות את התכונות שלה ע"י הזרמת אור של אהבה אליה. לאט לאט את תגלי שאימך אדם סובל מאין כמוהו, את באת אל משפחתך לדעתי על מנת ללמד את אימך מה זו אהבה. מה זה חבוק, מה זו נשיקה, מה זה הומור ושמחת חיים. אימך היא בית הספר שלך. ביום שתצליחי לשחרר אותה מסיבלה יהיה זה היום שאת תוולדי מחדש ותוכלי לעזור לאחרים שנקלעו למשברים דומים שבו נמצאת אימך. פיצ´י יקרה, הבעיה היא לא בך. את הרפואה של הוריך קדימה, שנסי מותנייך וצאי למשימה הגדולה מכל, מציאת השקט השלום והשלווה אותם את מחפשת. אין טעם לשקוע ברחמים עצמיים ובמחשבות אובדניות. סוד תפקידך וסוד תיקונך רמוז לך בפרשת השבוע בה נולדת. שם תמצאי תשובות ודרכים ע"י קריאה שוב ושוב בפרשה. אני בטוחה שתת ההכרה שלך יתן לך דרכי פעולה נוספות שאותן לא מניתי כאן. יקירתי התשובה נמצאת בידך. בהצלחה!!!
הרבה אור ואהבה אין סופית. מיכל
 

peachy

New member
את לא תאמיני ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

אני חושבת (אם אני לא טועה) שהפרשה שלי היא פרשת נח, אז ישבתי וקראתי ופתאום נתקלתי באיסור התאבדות - "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש" אמאל´ה! את לא חושבת שזה קצת מפחיד
אז אולי באמת אסור לי להתאבד... חוץ מזה תודה על ההודעה המעודדת ותבדקי את הדואר שלך... peachy
 
היי פיצ´י אני שמחה ../images/Emo6.gif ../images/Emo25.gif

היי פיצ´י!!! אני כל כך שמחה שהפכת להיות מעשית. מה פתאום מפחיד, אמרתי לך הכל רמוז בפרשה שלך. תנסי שוב ושוב לקרוא את הפרשה ואז את תגלי המון מסרים. יקח לי קצת זמן להכנס למייל. בכל אופן חזקי ואימצי והמשיכי בעבודה המעשית. הרבה אור ואהבה אין סופית. מיכל
 
למעלה