אח של הכוכב
New member
פיצוץ
שבוע מטורף, שבוע קשה,שבוע בעל השלכות. המצב לא יכול להישאר כמו שהוא, ועם זאת - לא רואה אור באופק. התחיל בזה שההורים רבו בינם לבין עצמם, מה שהשפיע לרעה על האח. אמנם בתחילת השבוע בבית הספר היה יחסית בסד תחת השפעת הקוקטייל אך בבית עם כל הריבים ביניהם,הושפע לרעה. והם את העצבים מחזירים עליו. עד שהיה פיצוץ ביום שלישי, לא יכלתי השבוע להתאפק, והתפרצתי עליהם. ונוצר כסאח ביני ובין אבי. והיום, ניסיתי לא להתערב, אבל ברגע,שהם לא מבינים, שכל ההתנהגות שלו היא תוצאת לוואי של המצב הרגשי, כשהם רבים, בתוספת חוסר תגמול על זה שבבית הספר היה בסדר גמור ( ואפילו כתבו לו חיזוקים במחברת),והראש בראש כנגדו, גורמים לו, כאילו לנדור נדר... שלא יעשה מה שאמרו לו, ואז הוא לא עושה, והם מתעקשים, אז הוא מקלל. והיום קילל מול כמה חברים שלו. אני הגעתי אחרי כל זה, שיחקתי איתו, הרגעתי אותו, הוא סיפר לי על מה שמציק לו וכד'. אבל כלפי ההורים הוא היה באנטי, אמא מכריחה אותו לעשות שיעורים והוא מתנגד, וכך חוזר חלילה, ובסוף הוא מתפרץ, עם כל מיני משפטים כביכול אובדניים.. אני ניסיתי לא להגיב היום במיוחד לאור הכסאח שהיה לי באמצע השבוע עם אבי... אך כשהם לא רואים איך הוא סובל מהמצב שהם בעצמם מביאים אותו אליו, כשהם מאשימים אותי כבעיה העיקרית, בעוד אני אמנם השבוע התפרצתי אבל זה היה אחרי שכבר באמת גם אבי עבר גבול! ושהוא רוצה כביכול לאשפז אותו - לא יכלתי לשמוע את זה יותר. אני לא יודע מה יהיה מפה, אם ירצו שיוציאו אותי מהבית, אני לא אתן להם להרוס אותו ! 9 שנים שהם לא מקשיבים לי ובינתיים מה שאני אומר קורה... אני לא אומר שההתנהגות שלי איתם 100 אחוז אבל כשהם כ"כ אנטי איתו... כל זה שאני גם ככה כמעט כל השבוע מגיע מאווד מאוחר, אולי פעמיים בשבוע מגיע בשעות שאני רואה אותו ער... אז הם ממוטטים, והמצב ביניהם לא טוב, ובכל זאת... אין שום הצדקה שבעולם לדרך תגובה שלהם. ועוד היום כשאני מרגיע את אחי, ואומר לו כמה הוא לא צריך לריב איתם, וכמה הם רוצים לטובתו, אני עוד שומע את אבי אומר לאימי שאני שם בחדר מרעיל אותו כנגדם... שבוע סיוט, ותוך כדי עוד צריך ללמוד,לעבוד, לארגן דברים באגודת הסטודנטים, להדקיך בקבוצת יזמים צעירים, הכל כדי לא להתחכך בהם יותר מדי. אני לא מנסה להיות אבא שלו, אבל הם גם לא נותנים לי להיות אח שלו. ואני בטוח שבחודשים האחרונים, הוא מספר לי יותר דברים, ושהגעתי אליו הרבה יותר ממה שהם. אבל כבר לא יכלתי לשתוק השבוע.... הם עושים לו עוול, ואם הוא לפני שהחל בכלל את כל הטיפול התרופתי, היה עובר לפנימייה, היום הוא היה במצב הרבה יותר טוב. זה הגיע למצב שהם לא רוצים אותו, כשבבית הספר הוא בסדר תחת השפעת אלף ואחד הכדורים, ובבית הוא קטסטרופה, בעיקר כי הם או רבים בינם לבין עצמם, או מכריחים אותו לעשות את השיעורים וכד' ונכנסים עימו ראש בראש. מסיבה של פתיחת שנה, שארגנו, למי בכלל היה ראש להיות שם... לילה טוב. איכשהו.
שבוע מטורף, שבוע קשה,שבוע בעל השלכות. המצב לא יכול להישאר כמו שהוא, ועם זאת - לא רואה אור באופק. התחיל בזה שההורים רבו בינם לבין עצמם, מה שהשפיע לרעה על האח. אמנם בתחילת השבוע בבית הספר היה יחסית בסד תחת השפעת הקוקטייל אך בבית עם כל הריבים ביניהם,הושפע לרעה. והם את העצבים מחזירים עליו. עד שהיה פיצוץ ביום שלישי, לא יכלתי השבוע להתאפק, והתפרצתי עליהם. ונוצר כסאח ביני ובין אבי. והיום, ניסיתי לא להתערב, אבל ברגע,שהם לא מבינים, שכל ההתנהגות שלו היא תוצאת לוואי של המצב הרגשי, כשהם רבים, בתוספת חוסר תגמול על זה שבבית הספר היה בסדר גמור ( ואפילו כתבו לו חיזוקים במחברת),והראש בראש כנגדו, גורמים לו, כאילו לנדור נדר... שלא יעשה מה שאמרו לו, ואז הוא לא עושה, והם מתעקשים, אז הוא מקלל. והיום קילל מול כמה חברים שלו. אני הגעתי אחרי כל זה, שיחקתי איתו, הרגעתי אותו, הוא סיפר לי על מה שמציק לו וכד'. אבל כלפי ההורים הוא היה באנטי, אמא מכריחה אותו לעשות שיעורים והוא מתנגד, וכך חוזר חלילה, ובסוף הוא מתפרץ, עם כל מיני משפטים כביכול אובדניים.. אני ניסיתי לא להגיב היום במיוחד לאור הכסאח שהיה לי באמצע השבוע עם אבי... אך כשהם לא רואים איך הוא סובל מהמצב שהם בעצמם מביאים אותו אליו, כשהם מאשימים אותי כבעיה העיקרית, בעוד אני אמנם השבוע התפרצתי אבל זה היה אחרי שכבר באמת גם אבי עבר גבול! ושהוא רוצה כביכול לאשפז אותו - לא יכלתי לשמוע את זה יותר. אני לא יודע מה יהיה מפה, אם ירצו שיוציאו אותי מהבית, אני לא אתן להם להרוס אותו ! 9 שנים שהם לא מקשיבים לי ובינתיים מה שאני אומר קורה... אני לא אומר שההתנהגות שלי איתם 100 אחוז אבל כשהם כ"כ אנטי איתו... כל זה שאני גם ככה כמעט כל השבוע מגיע מאווד מאוחר, אולי פעמיים בשבוע מגיע בשעות שאני רואה אותו ער... אז הם ממוטטים, והמצב ביניהם לא טוב, ובכל זאת... אין שום הצדקה שבעולם לדרך תגובה שלהם. ועוד היום כשאני מרגיע את אחי, ואומר לו כמה הוא לא צריך לריב איתם, וכמה הם רוצים לטובתו, אני עוד שומע את אבי אומר לאימי שאני שם בחדר מרעיל אותו כנגדם... שבוע סיוט, ותוך כדי עוד צריך ללמוד,לעבוד, לארגן דברים באגודת הסטודנטים, להדקיך בקבוצת יזמים צעירים, הכל כדי לא להתחכך בהם יותר מדי. אני לא מנסה להיות אבא שלו, אבל הם גם לא נותנים לי להיות אח שלו. ואני בטוח שבחודשים האחרונים, הוא מספר לי יותר דברים, ושהגעתי אליו הרבה יותר ממה שהם. אבל כבר לא יכלתי לשתוק השבוע.... הם עושים לו עוול, ואם הוא לפני שהחל בכלל את כל הטיפול התרופתי, היה עובר לפנימייה, היום הוא היה במצב הרבה יותר טוב. זה הגיע למצב שהם לא רוצים אותו, כשבבית הספר הוא בסדר תחת השפעת אלף ואחד הכדורים, ובבית הוא קטסטרופה, בעיקר כי הם או רבים בינם לבין עצמם, או מכריחים אותו לעשות את השיעורים וכד' ונכנסים עימו ראש בראש. מסיבה של פתיחת שנה, שארגנו, למי בכלל היה ראש להיות שם... לילה טוב. איכשהו.