פיצוץ עם החמות

[B l u e D e v i l]

אז אני חוזרת

על הפסקה האחרונה הקודמת שלי.
ומוסיפה - גם חצי זה יותר מדי. לנתק.לחתוך.להעלם. אנחנו לא אמורים להיות במקום שלא נעים לנו להיות בו. סוף פסוק.
(נ.ב, לא ספרת אם יש לכם ילדים או לא, אבל זה ממש גרוע שהילדים שלכם יחוו "הווי משפחתי" כזה, ובטח יחוו השפלה של ההורים שלהם או חלילה שלהם. זה בדיוק הזמן "לחנך" את המשפחה)

 

[יערה בשדה]

אז אחרי שדנו בנושא

בעלי החליט שנמאס לו מכל זה, ושהוא לא מתכוון להמשיך עם ההתנהגות הזו ולכן כרגע הוא לא מתכוון לדבר עם אמא שלו. וגם היא לא התקשרה מאז המקרה, כנראה שהיא גם משחקת בברוגז.

אין לנו עדיין ילדים, וזה עוד נושא שהיא לא מפסיקה להציק לנו בו, בצורה בוטה ומעצבנת עם הערות ממש רעות.

ברור שאנחנו לא רוצים שכשיהיו ילדים הם יחוו הווי משפחתי כזה מגעיל ויראו איך הסבתא משפילה את ההורים שלהם, ולכן הפיצוץ הזה לדעתי הגיע בול בזמן כי צריך לטפל בנושא הזה כבר לטוב ולרע.
אני מאוד מקווה שנצליח לסיים את הכל בטוב, ושאולי אם היא תראה שהיא מאבדת את הקשר עם הבן שלה זה יגרום לה להבין את ההתנהגות שלה.
כי ממש לא בא לי לנתק קשר עם המשפחה, חשוב לי בעיקר בשביל בעלי שתהיה לו אמא נורמלית...

תודה רבה לך על העיצות הטובות, ולכל מי שהשתתפה בדיון בכלל
עזרתן מאוד

 

[miyoos]

בעלי עבר את זה עם המשפחה שלו

בעלי הוא זה שתמיד היו יורדים עליו אבל דווקא בגלל שהוא מאוד דומה לאבא שלו, והמוביל היה האבא אבל גם האחים (דווקא האמא כל הזמן ניסתה לעצור את זה).
כששאלי פעם את גיסי איך הוא היה מרגיש אם הייתי יורדת עליו ליד אישתו הוא אמר לי מה הכל בצחוקים.
לפני שנה וחצי לבעלי נמאס מהכל ואחרי תאונה ניתק את הקשרים עם הוריו ובעקבות זאת נותקו קשרים עם האחים.
התנאי שלו לחדש את הקשר היה ללכת לטיפול (לא רק בגלל הירידות אלה בכלל בגלל ילדות לא טובה וכו') בחצי שנה האחרונה הם בקשר שוב למרות ששבת עוד לא עשינו שם,
מדי פעם כשאני או חמותי מרגישות שדברים יכולים לחזור למה שהיה בעבר אנחנו מעירות להם על כך והם מפסיקים.
ד"א עם האח ההוא הייתה לי שיחה מאוד רצינית בפסח (הוא לא גר בארץ והיה פה לביקור) והוא אמר שפתאום הבין באמת כמה הכל היה חמור.
מחר 2 האחים שגרים בחו"ל מגיעים לחגים נקווה שיעבור בסדר.

אולי באמת צריך פעולת קיצון כמו שעשה בעלי כדי לשים להכל סוף.

 

[feralcat]

אני מסכימה 100% עם mikal

בעלך לא מגיב לא כי הוא חלש.
פשוט ככה הוא מרגיש מעל כל זה, זאת הדרך שהוא בחר להתמודד. בכל מקרה את בעצמך אומרת ששום דבר לא יעזור. אז זהו, כיוון שהוא מכיר את הדברים תני לו להתנהל לפי השיטה הזאת . אני לא רואה ששום דיבור יגרום לשינוי.
אל תגררו למקומות שקל ונוח להם לנצח.

 

[יערה בשדה]

כנראה שמה שאאלץ לעשות

זה פשוט עבודה על עצמי, לנסות לסבול בשקט את ההתנהגות שלה. למרות שאני מאמינה שלא זו הדרך.
להלחם בה זה כמו להלחם בטחנות רוח.
הבעיה היא שכשאני לא מגיבה וצופה מהצד במתרחש אני ממש מתפוצצת מבפנים, ומפתחת כלפיה רגשות מאוד שליליים. וזה לא בריא לשמור בבטן....

תודה על התגובה

 

[mykal]

סליחה על השאלה,

האם לבחור יש אבא?
איפה הוא במשואה? אין לו מה לומר?

 

[יערה בשדה]

יש לו אבא

ואבא שלו שתקן ולא לוקח צדדים. (למרות שהוא כן הראה בריב של לפני שבוע שהוא בצד שלנו אבל בכל זאת לא טרח לעזור לנו בריב..)
זה כאילו אף אחד לא יכול או רוצה להתמודד מולה. גם האח הצעיר שבשיחות איתו לבד הוא מאה אחוז בצד שלנו, כשזה מגיע לריב, הוא בולע מים.

 

[mykal]

האב שותק, כי האמא סותמת לו את הפה--מסכן.

תצרו קואליציה של 'הנעלבים' השתקנים,
שבו בנפרד, שוחחו ביניכם. תכינו את הקרקע לשינוי דפוס הזה.
כשתרצה לומר משהו שתדבר 'לגב' שלכם.
יצא ה'עוקץ' אולי משהו יתרכך.
זו הזדמנות שלכם לעזור גם לאבא, וגם למפחדים האחרים.

 

[יערה בשדה]

היא דווקא לא משתיקה אותו

הוא פשוט חי איתה הרבה שנים ומקבל אותה כמו שהיא. אפילו במקרים שהיא עושה משהו שמכעיס אותו הוא בוחר שלא לריב ופשוט לעשות פרצופים בשקט עד שזה עובר לו...
וגם האח הכי צעיר סובל ממנה לפעמים, ובוחר שלא להתמודד או אפילו להגיד לה על זה כלום...

זה מה שהכי מעצבן אותי, שאני מרגישה כאילו אני באה ואומרת לה דברים שהיא הייתה צריכה לשמוע כבר מזמן ולאף אחד לא היה אומץ להגיד לה.
ואני חוטפת את כל האש ואין לי בכלל גיבוי חוץ מבעלי

 

[עלה לא נידף]

את גם יכולה לדבר עם בעלך ולשאול אותו מה הוא

מרגיש וחושב, ומה לדעתו צריך לעשות.
במקום להחליט במקומו.

אולי הוא חרש לכל זה. אולי הוא יכול לספוג יותר ממך. אולי גם יחס מגעיל זה יחס, ולכן הוא מוכן לסבול את זה. אולי הוא צריך עזרה לפנות (הוא בעצמו) לאמו ולדבר אליה שיחה כנה לגבי המצב.
אולי הוא צריך אותך שתגידי "אתה יודע מה, לא חייבים ללכת היום להורים שלך - יהיו המון אנשים, נלך ביום אחר כשיהיה יותר אינטימי" ולראות איך הוא מגיב.

את יכולה גם, מבחינתך, להגיד "סליחה, זה עושה לי רע לשמוע את כל זה - אני הולכת" ולעשות סצינה. השאלה היא מה בעלך יחשוב על זה.

 

[שיר לי שני]

סליחה על השאלה

למה אתם רוצים קשר אם היא רק פוגעת?
כנראה שיש שם עוד משהו, הרי המשפחה מלוכדת כפי שכתבת.
מה העוד משהו שהופך את זה לשווה?
במקומך, הייתי משתדלת מאד לא להיכנס ביניהם.
מה שכן, אם היא עוקצת אותך, זכותך להתגונן באופן ברור.
1. לעקוץ בחזרה.
2. להגיב באמירה כלשהי.
לא לצעוק ולא לריב.
אם היא צועקת ורבה, אפשר להגיד לה בשקט: אנחנו לא מוכנים לקבל את היחס הזה, שלום. ללכת. לא לחזור ולא להתקשר עד שמתאפסת על עצמה.
נשמעת לי אשה בלתי נסבלת, באמת, אבל כנראה שיש לכם מחוייבות וזה יפה.
נסי להעמיד אותה במקום פעם אחר פעם.
אין סיכוי שהיא תפנים, אבל אולי זה יגרום לך להרגיש יותר טוב.

 

[יערה בשדה]

אנחנו רוצים לשמור על קשר

כי המשפחה מהצד שלי היא משפחה קטנה ולא חמה. ואין לי משפחה מורחבת בכלל. והצד שלו תמיד היה הצד המלוכד עם המשפחה המורחבת ואנחנו רגילים לבוא לחגים, ארוחות שישי וכו'.

תראי, על פני השטח אנחנו מסתדרים איתה בסדר. בסדר גמור אפילו. אבל מבחינתי זה רק בגלל שאנחנו מבליגים על דברים בלי הפסקה.

והיא כן עוקצת אותי כל הזמן, ויש לה מה להעיר תמיד. וכמובן שהיא לא יודעת לפרגן על כלום. וכן היא די בלתי נסבלת, אבל אני מניחה שהתרגלתי כמעט להכל, רק הקטע הזה שהיא מבקרת את בעלי בלי הפסקה ומנסה כל הזמן לבוא אלינו בטענות, זה מה ששובר אותי ומוציא אותי מהכלים.
אני מניחה שזו תוצאה של הרבה שנים שהחזקתי בבטן את כל ההתנהגות המגעילה שלה, וכל הזמן שיכנעתי את עצמי שמדובר פה בהבדלי מנטליות ושאני לא "כלה כבקשתה" ולכן היא מתנהגת ככה. אבל ברור לי שזה לא תירוץ...

אני מעמידה אותה על מקומה, שוב ושוב ושוב וזה לא עוזר. וזה אך ורק מהסיבה שהאגו שלה עצום והיא בטוחה שהיא תמיד בסדר. היא מסרבת אפילו להודות בפני עצמה שהיא פחות מאמא מושלמת אז בטח שלא בקול רם.

בינתיים אני רק מרגישה רע מכל המצב הזה, יושבת לי אבן על הלב. כי באמת שחשוב לי שלום בית ואני מאוד רוצה להסתדר איתה, אבל היא מקשה את זה מאוד...

 

[ayaht]

קראתי את כל השרשור...

אני עם blue devil ו שיר לי שני.

לא ברור לי למה צריך לטרוח ולהפגש איתה.
לפי מה שתיארת, גם אין טעם לדבר איתה ולהסביר.
כמו עם ילד קטן, יש סיכוי שהיא תבין רק אם יהיו לזה השלכות.

אל תטרחי ליזום איתה מפגשים. גם לא שיחות.
אם בעלך מעוניין בקשר איתה - תני לו. בלעדייך. לא על חשבון הבילוי המשפחתי של שניכם.
סכמי עם בעלך שמעכשיו העניינים שלכם הם פרטיים והוא לא משתף את משפחתו המורחבת (וגם לא את הוריו).
נווטו את זה למצב שהשיחות בינו לבים אמו הן על מג האויר או על עניינים אישיים של בעלך שלא נוגעים לך ושהוא מעוניין לשתף עימה.

מנסיון שלי, זה עובד.

קודם כל, את לא צריכה לסבול את הפגיעה בבעלך, את חוסר האונים והכעס.
שנית, את לא צריכה להפגש עם אנשים שאין בינכם שום סימפטיה ורק עושים לך רע.
שלישית, זו הזדמנות מצויינת עבור בעלך להתמודד, ואולי גם לשנות את מה שמפריע לו.

בקיצור: רחוק מתוק.

 

[יערה בשדה]

עכשיו אני במצב

שאני לא מתכוונת ליזום שום קשר איתה. וגם בעלי לא רוצה להתקשר אליה.
אב סביר להניח שיקרה אחד מה2: או שהיא תמשיך עם האגו וגם היא לא תיצור קשר עד שיקרה מצב שבו לא תהיה ברירה (איכשהו..), או שהיא תתקשר בעצמה עוד כמה ימים ותדבר עם בעלי כרגיל, אבל כמובן עם פרצופים מתחת לפני השטח...

אצלם במשפחה אין דבר כזה לריב או להעלב או לנתק קשר או לכעוס. הם גם לא מדברים על שום דבר או פותחים נושאים שצריך לדון בהם, הכל שם נורא שטחי.
וכמובן שמבחינתם הכל אבל הכללל שווה הבלגה (כמו שאמרתי קודם- תחת התירוץ של צוחקים איתך מה את לוקחת קשה).

וזו הסיבה שהם גם מרשים לעצמם להתנהג בצורה מגעילה כי ממילא לא יווצר מזה ריב אמיתי או נתק.

אני חושבת שזה מעוות, ואני כבר הרבה שנים במשפחה ואני יודעת שקיימים כעסים מתחת לפני השטח ופשוט אף אחד לא מוציא את זה החוצה.
אני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה יותר, כי ההתנהגות שלה כבר לא מתאימה לי ונמאס לי לקבל אותה כמו שהיא.

 

[עלה לא נידף]

מה שאני אוהבת באנשים מגעילים, זה

שלא צריך להתאמץ להיות נחמדים אליהם.

היא מדברת איתך כאילו כלום?
את לא חייבת לשחק בהצגה הזו.

 

[הדסהש1]

לאחר שקראתי את כל השרשורים -בעלך

יודע שהוא לא יכול להיות נגד אמן וכך אביו.שניהם
יודעים איזה טיפוס היא ולא רוצים להתעמת איתה
כדי שיה יה שקט.תנו לזמן לעשות את שלו.עוד מעט חגים
אם תוזמנו תלכו ותצאו ברגע שיתחיו אם וכאשר ויכוחים.
אני מבינה אותך -קשה לראות את הבעל פגוע .אבל הוא מבוגר
וצריך פעם אחת ולתמיד להעמיד את אימן במקום אבל בשקט בלי צעקות.
שיסביר לה מה מפריע לו בהתנהגותה.