לא חיסנתי בהתחלה לצהבת
הייתי מאוד פעורה, שמעתי בחצי אוזן שצהבת היא מחלת מין (היא לא מחלת מין, במובן הקלאסי, שהיא פוגעת באברי מין/רבייה, אבל היא כן מועברת ביחסי מין, בין היתר).. ובלה-בלה, ברור שהתינוק שלי לא יקיים יחסי מין (כל הפרופגנדה הרגילה של מתנגדי החיסונים, בקיצור).
 
באיזה גיל חודש, אולי אפילו טיפה יותר, חברה טובה שלחה לי את נתוני תחלואת הצהבת בארץ.. ואז נכנסתי לחרדות קשות, והיה לי קצת לילה לבן (גם לא כזה קשה להכנס לחרדות, כשישנים ממש מעט, והלילות ממילא הפוכים), וחיסנתי ברגע שנתנו לי תור בטיפת חלב. מפה לשם, הוא קיבל את כל המנות של הצהבת באיחור.
זה אמנם לא מאוד קריטי עבורינו, כי הוא היה בבית עד גיל שנה וחצי.. א-ב-ל, הוא כן יצא המון לגינות, היה המון עם ילדים אחרים (יש לו כמה חברים קבועים בשכונה, ואת אף פעם לא יודעת מי חולה, ומי לא). צהבת עוברת בהפרשות. גם ברוק (והבן שלי, למשל, כבר תקופה, אוהב לנשוך מדי פעם, וחזר מהגן עם נשיכה), גם הפרשות גוף וכו'.
אז תחשבי שיש ילדים שנכנסים למסגרת בגיל 14 שבועות! מישהי סיפרה באחת הקבוצות בפייס, שהיא ראתה גננת שמודדת חום, רקטאלית, ולא מחטאת כמו שצריך את המדחום. זוועה. קראתי שאם נדבקים במחלה הזאת בגיל צעיר, ההשלכות מאוד קשות.
 
בקיצור, כן, אין לי ספק. בילד הבא, כשיבוא, אני אחסן ממש להכל, מהתחלה הפעם. זו מחלה ממש קשה, החיסון שלה קליל (אין תופעות לוואי כמעט). ודווקא הרגשתי שהתנהלות משרד הבריאות היתה ממש בסדר.
היה גילוי נאות, היה הסבר על כל מה שקרה (היה אפילו מענה, על "מאמר" שאיזו חוכמולוגית פרסמה, שהיה מלא בהנפצות וחצאי אמיתות).