פיפי דווקא ?

רותי ע

New member
פיפי דווקא ?

הילד שלי החל גמילה לפני יומיים (הוא בן שנתיים+7). בגן אין כמעט פיספוסים וגם המעט שיש זה כי הוא לא מספיק להגיע עד השירותים וקצת מטפטף. כלומר-כנראה שיש מוכנות. בבית כשסבתא או אבא מטפלים בו אין כמעט פיספוסים. אבל כשאני איתו הוא עושה רק בתחתונים. דקה לפני הוא מודיע שיש פיפי ומסרב ללכת לשירותים ואחרי שהוא מתלכלך הוא מסרב שאחליף לו. ה"דווקא" בהתגלמותו. עוד פרט-הוא בגיל שנתיים הנורא ממש לפי כל הספרים כשאת ההתפרצויות הוא מפנה בעיקר אלי. מצד שני, הוא גם הכי מנשק ומחבק אותי. אז כנראה שזה עוד מאבק שליטה. אני לא עושה מזה עניין, משכנעת אותו להחליף ועוברת לסדר היום. אבל אולי יש עוד משהו שאפשר לעשות?
 

לאה_מ

New member
כמה טוב שיש אמא

שאפשר לעשות הכל והיא עדיין תאהב אותי ותקבל אותי ללא תנאים!!!! אפילו אם בורח לי פיפי, אני יודע שהיא עדיין תאהב אותי. אפילו אם היא כועסת עלי. אז לא שווה לפעמים לעשות פיפי (אפילו קצת בכוונה) רק כדי להרגיש שוב את האהבה חסרת הגבולות הזו? רותי, נראה לי טבעי מה שאת מתארת. אני גם לא בטוחה שבגן עושים את מה שאת עושה. בהרבה גנים פשוט לוקחים את הילדים לעשות פיפי מדי כמה זמן, בלי לחכות שהם יבקשו (במילים או בהתנהגות). וכך הם באמת "מפספסים" פחות. חוץ מזה, כמובן, אין מה להשוות בין ההרגשה של לפספס אצל אמא לבין ההרגשה של לפספס בגן... עידן עכשיו בגיל שנתיים הנורא-כיפי, וזה אומר שבצד הקשיים יש לך גם המון כיף, כפי שאת עצמך מתארת.
 

כרמית מ.

New member
גם אצלנו היתה תקופה כזו

בגן כבר (כמעט) לא היו פספוסים, אבל בבית, איתי - חוסר שיתוף פעולה מושלם, והתנגדות כשניסיתי לעזור. מה שאני עשיתי היה לצמצם מעורבות למינימום. לא אמרתי כלום למרות שראיתי שעומד לברוח לו (החלפנו את השטיח בחדר שלהם לשטיח שמישהי עמדה לזרוק, כזה שלא ילחיץ אותי לדעת שהוא עומד להרטב - והוא לא נרטב!). מצד שני, היו מספר פעמים שעמדנו ללכת לכל מיני מקומות (רגילים אבל שהוא אוהב), והוא לא רצה לעשות פיפי, למרות שראיתי שהוא צריך, ואז אמרתי לו שאני לא מוכנה ללכת אם הוא לא הולך לשירותים (תוצאה הגיונית: אם היינו הולכים, רגע אחר כך היינו צריכים לחזור הביתה להחליף, כפי שקרה כבר קודם לכן, בתוצאה טבעית...) - ואז זה עבר, והוא התחיל לשתף פעולה (כמובן שמדי פעם עוד היו פספוסים, אבל חוסר שיתוף הפעולה נפסק).
 

nonana

New member
היי רותי, אצלי אמנם אין תופעה כזו

אבל חברה שלי סיפרה לי כשזה קרה לה עם הילדה שלה, היא לא העירה לה ואפילו לא שיכנעה אותה להחליף (רק ניקתה את המקום כשזה קרה), הילדה ראתה שדרך הפיפי היא לא מושכת את תשומת הלב של אמא שלה אז זה פשוט הפסיק.
 

רותי ע

New member
תודה לכן ועוד שאלת גמילה

האם זה נכון שלהרבה ילדים שנגמלים יש בהתחלה עצירות כי הם מפחדים "להוציא החוצה" את הקקי?
 

shirigutman

New member
רותי היקרה!

שמי הוא שירי ואני בת 18, בעלת ניסיון של יותר מ- 7 שנים בבייביסיטר ומעוניינת ללמוד פסיכולוגיה התפתחותית בנוגע לילדים. הנני ממליצה לך לקנות את הקלטת "בלי חיתולים" עם חני נחמיאס. חני המקסימה שרה שירים ובעזרת סיפור חביב על ילדה חדשה שבאה לגן ובדיוק באותו יום הם התחילו מבצע של גמילה מחיתולים. הקלטת באמת ממומלצת ואין היא חד פעמית- הילדה המקסימה שאני עושה עליה בייביסיטר אוהבת לראות את הקלטת שוב ושוב (לצערי...) למרות שהיא כבר כמה חודשים אחר הגמילה. מקווה שעזרתי... שירי
 

נעה גל

New member
זה לא אמור לקרות אם הילד בשל

לחלוטין לגמילה. הבעיה היא שלא תמיד הגמילה מתרחשת כשהילד בשל - לפעמים בגלל שההורים רוצים, או בטעות חושבים שהילד מוכן, ולפעמים בגלל שמגיע לחץ מהילד שפשוט מוריד את החיתול כי הוא רוצה להיות כמו "גדול", אבל עדין לא בשל. בעיקרון, לילד בשל לא צריכה להיות בעיה להפרד מהקקי שלו.
 

michal@gal

Active member
מנהל
זה דבר שקורה

אבל לדעתי זה קורה לפחות ילדים מאשר נדמה לנו. קורה יותר שילד בגמילה מתאפק עד לטיטול של הצהריים או הלילה בשביל לעשות קקי בהתחלה. רוב הסכויים שאם את תתיחסי אל כן העניין בטבעיות, לא תיווצר בעיה. ממיכל שכבר גמלה 3 ילדים.
 

רותי ע

New member
תודה לכן.

ואחרי יומיים של מעצור הבעיה חלפה. אמנם התוצרת בתחתונים לפעמים אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה
בסך הכל אחרי 6 ימים של גמילה אין מה להתלונן, מתקדם יפה מאוד
 
למעלה