אבל נדמה לי שזה לא כל כך מתאים להקשר, למשל בקטע: "הנער פיתח תלות רבה ברב הזקן, עד כדי כך שהרב הדאיה היה מכנה את הצעיר, בינו לבינו, 'הפִּיסְגַאדו ֹהקטן'"...
קודם כל קירידס אי קירידוס טנגו מונצו גוסטו דה ואר אסטה פורום. יו מפלזה אל ספניול מוי מונצו'!!!!. אומרים פסגאדו או אוור פסגדו. המשמעות של זה זה משהו כבד, לא זז, עוצר, בולם. משהו מעיק. כאילו עד שהוא זז עד שהוא גורם למשהו להיווצר וכדומה. בדרך כלל אומרים את זה בחיוך ומתחילים על :אוף ומסיימים עם אוור פיסגאדו ואז יודעים בדיוק למה הכוונה. שבת שלון חברס בואנוס, אלוורמוס אנ דיאס דה לצ'ה אי מייל. אלית
שחברתנו שריקה כתבה, ומכאן יש מה שנקרא בעברית ניבים, אז יש אוור פסגאדו,(אויר שלא זז) ויש פרסונה פסגאדה,(אדם נודניק) ויש קומידה פסגאדה, (מאכל כבד, כמו חמין, ג'חנון) ועוד ועוד....וברוכה הבאה לפורום המקסים שלנו.
תודה על קבלת הפנים. שמעתי על הפורום הזה מחברה שלי שאנחנו מדברות רק ספניולית בינינו כמו שהסבתות שלנו דיברו. לדבר בשפה זו זה עושה לי את זה. זה מרומם את רוחי. זה מחזיר אותי לילדות וזה מזכיר לי סגנון חיים שמאוד אהבתי בבית סבי וסבתיץ סבתי היתה אישה מצחיקה נורא וסבא שלי חמור סבר. הדיאלוגים ביניהם היו מדהימים. קירידו מיו וקירידה מי, אוור פסטיוזו ו-דשה מה. משמעות המילה אוור - מעבר לאויר זה גם להדגיש את גודל המעמסה והכובד כאילו מאוד מאוד. מתה על השפה הזאת ומקווה להינות מהפורום המקסים הזה.
, נו סאב'יס קואנטו מי ב'ייני די מאנקאר אב'לאר קון אלגונו סולו איספאניול, קומו פודיאה אזיר אנטיס ... הזכרת לי זמנים אחרים בהודעה שלך, אני נזכרת בהם בהרבה ערגה.
אמה תדווס סאבר כקדה דיה כ - ויאנה, וה תרושיר אותרונה קוזה כ - נו סטובו לדיאה אנטס. וואמוס תומר טודו וומוס אזר ל - ברכה. ברוך השם. לה וידה אז אל מס ארמוזה קוזה כיאי אין אסטה וידה. ברוך השם. קדה דיה. סלודוס התודוס אי אלורמוס. אלית