האוקינוס השקט
New member
פינת התרבות השבועית...
כן, הפינה חזרה, ואני חייבת להודות שהסיפור הזה נברא רק בזכות שיר שלפני שבועות רבים נתנה לי את התמונה בראש שמאז לא יצאה ממני והיום הצליחה להיות סיפור. אז הנה: נ.ב הסיפור מדבר על הפרק האחרון הוא לא בדיוק מהווה ספויילר אבל רק שתדעו, ראו הוזהרתם. סקאלי הביטה מעבר לזכוכית, דמותה השתקפה מעט בזכוכית הנקייה אך סקאלי ראתה רק דבר אחד - גופו של מאלדר שוכב על המיטה הלבנה. הוא הביט בתקרה בפנים חסרות הבעה סקאלי נשמה את מה שהרגיש, את הכאב, הכשלון והפחד. ידיה רעדו וגרונה נחנק , עיניה הוצפו דוק של דמעות אך התמונה מולה מעולם לא הייתה כה בהירה וחדה, כה חזקה. היא הרגישה גוף מתקרב אליה, מניח ידו על כתפיה מקלף מעליה את מגעו הרך של מאלדר, הגוף אימץ אותה אל חיקו, ריח הגוף הזה המוכר, של סקינר כמו הגיע ממקום אחר, מנקודה אחרת בזמן, לא הייתה לו חשיבות והוא הפך לחסר ערך כמו הכל מול הרגע הזה בחיים בו היא ניצבה. מאלדר זע קמעה וליבה של סקאלי נרעד, היא ידעה שמאלדר לא יכול לראותה מבעד לזכוכית אבל מבטו הישיר חדר היישר לליבה, פגע בה בעוצמה שלולא סקינר שאחז בה היא הייתה נופלת, היא הרגישה שהיא מתמוטטת, נפשה נעלמה כמו מגדל קלפים בסערה, סקאלי השמיעה אנקה, הכאב שבה לחם לצאת החוצה , לשבור את הזכוכית ולשכב לצידו של מאלדר. להרגיש את גופו, את חומו, לשאוף אל קרביה את ריחו, להקשיב לנשימותיו וליבו הפועם לפחות בפעם האחרונה. גופה נשען קדימה , עוזב לאיטו את אחיזתו של סקינר, ידיה נשענו על הזכוכית מנסות בכח האמונה לגרום לה להעלם. דלת החדר נפתחה ומאלדר הביט בייאוש אל הגבר שהביט בו ובזרועותיו הקשורות, סקאלי הרגישה את הכעס גואה בה את התסכול והביטה אל פניו של מאלדר שולחת לו את כל רגש האהבה שיכלה לגייס, שנפשה נתנה לה. היא החלה להתייפח, ממלמלת את שמו של מאלדר ללא הפסק. כשהמחט חדרה את זרועו היא הרגישה את הרעל זורם בגופה, מתפזר בדמה, בריאותיה, לבה פסק וגופה התכווץ, נשימתה הייתה כבדה עיניה התערפלו ורגע אחד בודד עיניה הצטלבו עם עיניו של מאלדר . מאלדר הביט בה ברוך, מקרין אליה את כל האהבה שידעה בחייה ואז המזרק סיים ומאלדר עצם את עיניו... סקאלי צעקה את שמו.... עיניה נפקחו, גופה היה מכוסה זיעה קרה והיא הביטה בבהלה סביבה, היא הייתה במיטתה, בביתה, גרונה השמיע חרחור כשלקחה שאיפת אוויר לריאותיה, הן כאבו כאילו לא קיבלו חמצן במשך זמן ארוך. סקאלי הביטה בשעו, השעה הייתה חצות סקאלי קמה ממיטתה עדיין מתקשה לנשום , הכל נראה אמיתי וחי, מותו של מאלדר עלה מול עיניה היא לא תיתן לזה לקרות , היא מסרבת לאבד אותו יהיה המחיר אשר יהיה . היא לבשה את בגדיה ויצאה החוצה, האוויר הקריר נעם לה, הרגיע אותה במעט אבל מבטו של מאלדר עדיין חי בתוכה והיא נכנסה למכונית ונסעה אל האדם היחיד שתמיד היה שם.... סקאלי עמדה מול דלתו של סקינר , ידה באוויר מבקשת להקיש על הדלת אך משהו עצר אותה , סקאלי היססה, ידה נפלה בייאוש מפחדת לאבד את חוט התקווה היחיד . היא חשה מבולבלת, חייבת ומתוסכלת לבסוף נקשה בשקט על הדלת כעבור שניות אחדות הדלת נפתחה ודוגט עמד בפתח סקאלי לרגע נאלמה דום, דוגט הביט בה ספק מופתע ספק בהקלה . היא נכנסה פנימה מביטה בשניהם שהביטו בה, מבטיהם מהולים ברחמים . סקינר קרב אליה וסקאלי הרגישה את הרעל פועם בקרבה "אני אציל אותו בשבילך" אמר לה, "אנחנו מבטיחים" המשיך דוגט בשקט. סקאלי הביטה בסקינר מרגישה את האמונה מחלחלת אליה חזרה, מחליפה את הכאב הפנימי ובפעם הראשונה מזה חודשים ארוכים הרגישה שיש על מי לסמוך....
כן, הפינה חזרה, ואני חייבת להודות שהסיפור הזה נברא רק בזכות שיר שלפני שבועות רבים נתנה לי את התמונה בראש שמאז לא יצאה ממני והיום הצליחה להיות סיפור. אז הנה: נ.ב הסיפור מדבר על הפרק האחרון הוא לא בדיוק מהווה ספויילר אבל רק שתדעו, ראו הוזהרתם. סקאלי הביטה מעבר לזכוכית, דמותה השתקפה מעט בזכוכית הנקייה אך סקאלי ראתה רק דבר אחד - גופו של מאלדר שוכב על המיטה הלבנה. הוא הביט בתקרה בפנים חסרות הבעה סקאלי נשמה את מה שהרגיש, את הכאב, הכשלון והפחד. ידיה רעדו וגרונה נחנק , עיניה הוצפו דוק של דמעות אך התמונה מולה מעולם לא הייתה כה בהירה וחדה, כה חזקה. היא הרגישה גוף מתקרב אליה, מניח ידו על כתפיה מקלף מעליה את מגעו הרך של מאלדר, הגוף אימץ אותה אל חיקו, ריח הגוף הזה המוכר, של סקינר כמו הגיע ממקום אחר, מנקודה אחרת בזמן, לא הייתה לו חשיבות והוא הפך לחסר ערך כמו הכל מול הרגע הזה בחיים בו היא ניצבה. מאלדר זע קמעה וליבה של סקאלי נרעד, היא ידעה שמאלדר לא יכול לראותה מבעד לזכוכית אבל מבטו הישיר חדר היישר לליבה, פגע בה בעוצמה שלולא סקינר שאחז בה היא הייתה נופלת, היא הרגישה שהיא מתמוטטת, נפשה נעלמה כמו מגדל קלפים בסערה, סקאלי השמיעה אנקה, הכאב שבה לחם לצאת החוצה , לשבור את הזכוכית ולשכב לצידו של מאלדר. להרגיש את גופו, את חומו, לשאוף אל קרביה את ריחו, להקשיב לנשימותיו וליבו הפועם לפחות בפעם האחרונה. גופה נשען קדימה , עוזב לאיטו את אחיזתו של סקינר, ידיה נשענו על הזכוכית מנסות בכח האמונה לגרום לה להעלם. דלת החדר נפתחה ומאלדר הביט בייאוש אל הגבר שהביט בו ובזרועותיו הקשורות, סקאלי הרגישה את הכעס גואה בה את התסכול והביטה אל פניו של מאלדר שולחת לו את כל רגש האהבה שיכלה לגייס, שנפשה נתנה לה. היא החלה להתייפח, ממלמלת את שמו של מאלדר ללא הפסק. כשהמחט חדרה את זרועו היא הרגישה את הרעל זורם בגופה, מתפזר בדמה, בריאותיה, לבה פסק וגופה התכווץ, נשימתה הייתה כבדה עיניה התערפלו ורגע אחד בודד עיניה הצטלבו עם עיניו של מאלדר . מאלדר הביט בה ברוך, מקרין אליה את כל האהבה שידעה בחייה ואז המזרק סיים ומאלדר עצם את עיניו... סקאלי צעקה את שמו.... עיניה נפקחו, גופה היה מכוסה זיעה קרה והיא הביטה בבהלה סביבה, היא הייתה במיטתה, בביתה, גרונה השמיע חרחור כשלקחה שאיפת אוויר לריאותיה, הן כאבו כאילו לא קיבלו חמצן במשך זמן ארוך. סקאלי הביטה בשעו, השעה הייתה חצות סקאלי קמה ממיטתה עדיין מתקשה לנשום , הכל נראה אמיתי וחי, מותו של מאלדר עלה מול עיניה היא לא תיתן לזה לקרות , היא מסרבת לאבד אותו יהיה המחיר אשר יהיה . היא לבשה את בגדיה ויצאה החוצה, האוויר הקריר נעם לה, הרגיע אותה במעט אבל מבטו של מאלדר עדיין חי בתוכה והיא נכנסה למכונית ונסעה אל האדם היחיד שתמיד היה שם.... סקאלי עמדה מול דלתו של סקינר , ידה באוויר מבקשת להקיש על הדלת אך משהו עצר אותה , סקאלי היססה, ידה נפלה בייאוש מפחדת לאבד את חוט התקווה היחיד . היא חשה מבולבלת, חייבת ומתוסכלת לבסוף נקשה בשקט על הדלת כעבור שניות אחדות הדלת נפתחה ודוגט עמד בפתח סקאלי לרגע נאלמה דום, דוגט הביט בה ספק מופתע ספק בהקלה . היא נכנסה פנימה מביטה בשניהם שהביטו בה, מבטיהם מהולים ברחמים . סקינר קרב אליה וסקאלי הרגישה את הרעל פועם בקרבה "אני אציל אותו בשבילך" אמר לה, "אנחנו מבטיחים" המשיך דוגט בשקט. סקאלי הביטה בסקינר מרגישה את האמונה מחלחלת אליה חזרה, מחליפה את הכאב הפנימי ובפעם הראשונה מזה חודשים ארוכים הרגישה שיש על מי לסמוך....
