מפרגנת!
לפרח פורח (לא פרח נובל!) על זריקת המשלשלים לפח - כל הכבוד!
לשישמים אחרים על התגובות הכל כך רגישות וחומלות כאן בפורום ועל ההתמודדות בכלל.
לקולדון על הצעד האמיץ, הכואב וההכרחי. מאמינה בך.
לגרניום האמיצה - על התהליך שאת עוברת.
לקלסטיק - על האופטימיות והחמלה שאתה מפיץ בפורום.
לרחלי - כי את את, וזה אומר הכול.
לעצמי - שאני לא נשברת גם כשאין לי מאמנת בתכנית, ועל כך שאני לא מוכנה לסבול שוב את ייסורי הגמילה הכל כך קשים מהחומרים הממכרים שלי (=האוכל), ובינתיים מצליחה איכשהו להחזיק מעמד, ועל כך שחזרתי לקבוצות אחרי שהתחלתי לזייף ולוותר לעצמי, ועל כך שאני עדיין ממשיכה לחפש מאמנת ולא מתייאשת מכך שעד כה לא מצאתי. וגם על יותר יכולת לראות ולהרגיש אחרים ולא לראות כל הזמן את עצמי במרכז. וגם על הטיפול בביוב הסתום... כל כך קשים לי דברים כאלה...
יהיה טוב...