אני מפרגנת
ללבשה האמיצה שתמיד נותנת מעצמה כל כך הרבה לכולם גם כשקשה לה כל כך. אני מעריצה אותך.
לקולדון - על ההתמודדות ועל הניהול, על העצות הטובות ועל כך שאת רואה את כולנו.
לרחלי - כנ"ל.
לחלומות - על הנחישות להחלמה.
לנטע - על האומץ להיבדק ולטפל בבעיות כאובות.
לעצמי - על אותו דבר שכתבתי לנטע, כולל הניתוח שעברתי אתמול. ובכלל, על ההתמודדות שלי עם כל העניינים הרפואיים והפרוצדורליים המאוד לא קלים. ועל הנכונות שלי ללמוד להגיד לאנשים מה מפריע לי, ולא רק לשבח ולהלל. ועל הנכונות לסרב לאחותי לאיזה שהוא מאכל שאסור לי לאכול אותו, גם בביה"ח, כשנורא רציתי להתפתות ולאכול אותו.
לא מכאן, אבל לאחותי, לשכנה שלי ולהרבה חברים שמתעניינים בי.
זהו, קשה לי לשבת אז זזה מכאן.
