פינת המתלבט:

yosef 30

New member
פינת המתלבט:

יוסי שלום, אנו הכרנו דרך מודעה בעתון הקהילה לשעבר "מגעים" . מה שחיבר ומחבר ויחבר בינינו הוא ה"אני מאמין " של כל אחד בנפשו המהות הפנימית שלנו ולא הסטטוס,החיצוניות והלבוש מה שחשוב במיוחד הוא המילה הטובה,החברות, אמיתיות ,ההדדיות האמון ההדדי והרצון ליחד אמיתי. קשה מאד למצוא אנשים שדומים לנו כיוון שהמושגים שאנו מדברים עליהם כנראה נעלמו מן העולם. אולי אנו שונים ב"נוף החברתי הישראלי"?? ומה שנשאר : מסכות ,צביעות ,קוסמטיקה ושפיטת אדם לפי חיצוניות וסטטוס וקשר זול וקצר מועד. אין הערכה לטוב אלא לרע ולקרמינליות הגרוע ביותר היא ההמופוביה העצמית הסמויה בקהילה שלנו . לא מספיק שיש כלפי הקהילה שנאה מקהילות אחרות ,חברי הקהילה רומסים זה את זה ,מביעים דעות גזעניות אחד כלפי האחר ומכניסים ל"ארון יותר חשוך ואפל". אם ראית את הסרט "נורמלי" ,אפשר להבין ממנו מה חשוב בקשר בין אנשים הרוצים באמת להיות יחד. האם זה באמת עד כדי קשה למצוא חברים רווקים וגם בזוגות בגלל המראה החיצוני שלנו
האם זה לא רק בשלב של ההכרות הראשונית
יכול להיות שהדברים שנאמרו כאן קשים, אך אני חושב שהם אמיתיים. ולמה זה לא בסדר לא לרצות להכיר מישהו כי המראה שלו או שלהם לא מוצא חן בעייננו? האם בגלל שאנו חברה "דחויה" אנחנו אמורים לאהוב ולקבל את כולם, בגלל ההזדהות הקולקטיבית של "דחוי"? וחבר'ה בעדינות
. יוסף
 
אהמ....

אני מאמין בראיה סלקטיבית. אם רוצים לראות הומופביה רואים, אם לא אז לא. לא אני לא תמים, ברור לגמרי שאדם (ובלי קשר לנטיה המינית שלו) ישפט תמיד על פי החיצוניות. לטוב ולרע. למה? ככה. "חברי הקהילה רומסים את זה את זה, מביעים דעות גזעניות" זה משפט שאפשר לייחס אותו להרבה רבדים בחברה הישראלית. אני חושב שבמקרה של הדברים שנאמרו, יש צורך להכניס קצת פרופורציות ופחות לעשות הכללות. לא רצו אתכם במקום אחד? נסו במקום אחר.
 

yosef 30

New member
איתיוש כשדוחים אותך

אני לא חושב שיש הרבה מקום לראיה סלקטיבית. אנחנו כאן מדברים על מצב ריגשי של בני אדם. גם אותי דוחים וגם אותך ואותו דבר אנחנו עושים לאחר. אני לא חשוב שזו רק ראיה סלקטיבית, עדיין האדם להזכירך בנוי משבע צ'אקרות בסיסיות ולא רק מזוג עיניים. כולנו רוצים להרגיש שייכים, כולנו רוצים להיות בקבוצת השווים (ולא השווים של אטרף). כולנו רוצים להרגיש ולהיות חלק מ...... לא תמיד זה רק בחירה שלי להיות או לא להיות, ולהרגיש דחוי זה לא נעים. תחשוב על הילדים המקובלים ואלה שלא. לרוב תמצא אותם יושבים בצד. למה
אתה יודע מה הסבל שזה גורם
טוב אני יעצור כאן כי אני מרגיש שאני קצת נסער לא עליך נשמה הנושא הזה כרגע הוא חלק מהעבודה שאני אמור להכין ללימודים גיל ההתבגרות וכל העסק מסביב. לוקח נשימה עמוקההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אווווווווווווווווווווםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
 
כן כפרה אני יודע בדיוק על מה מדובר

גם אני דחיתי אנשים וגם אתה, וגם אותנו דחו. לגיטימי. אני לא מתאים לכל אחד מהפן המיני, אישי, חברתי, ווטאבר. זה מקובל עלי לגמרי. כבר פניתי פעם לבחור באטרף (אם בעניני אינטרנט עסקינן) שאמר לי "אני לא רוצה קשר אליך, שמעתי מחברים שיש לך מוניטין גרוע". לגיטימי. הוא לא רוצה, אחר כן ירצה. אני מכיר את הילדים הלא מקובלים. תמיד הייתי אחד מהם. אם זה השתנה היום? לא חושב. אני גם יודע, מכיר וזוכר את הסבל שזה גורם, יש לי זכרון יומולדת אחד שקשה לשכוח. תקרא ואז תבין. מצד שני אני חושב שמכל דבר אפשר להפיק את הטוב, כי זה הכל ענין של נקודת מבט. נכון שהרבה אולי לא אוהבים אותי (כל אחד וסיבותיו הוא) אבל יש את הקומץ הקטן שכן, ובשבילי זה הרוב. נכון שלא תמיד הייתי מהילדים המגניבים אבל היה לי את העולם שלי והוא היה הכי מגניב! נכון שאני רחוק מלהראות כמו דוגמן או משהו שמתקרב לזה, אבל מצד שני אני לא כזה גרוע. זה הכל ענין של נקודת מבט.
 
אני חייב לומר שלמרות שאתם כפי הנראה

בערך חצי מגילי ושאני אמור הייתי לגדול בסביבה עויינת מאד, העובדות הן אחרות. נדמה לי שהפעם היחידה שהופנו אלי חיצי "הומופוביה" בפרהסיה היה בגיל 15. הבחור שעשה זאת היה בן 18, אבל כל הענין ממש עבר כמשב רוח מעל ראשי. כעבור מספר ימים, כשאותו בחור מצא אותי ביחידות ופתח את חנות מכנסיו (הקצרות) בשביל שהמסר יהיה לגמרי ברור, ההתקפה עלי הסתברה כנסיון גולמני משהו שלו להתחיל איתי. מכל מקום היה היום בעיתון "הארץ" תרגום של מאמר על המצב באנגליה עתה. אני מאמין שבנקודתנו ה"פרימיטבית" במזרח התיכון המצב הרבה יותר טוב. מבחינה כללית אינני מאמין שהמשותף שיש בנטיה המינית מבטל את כל שאר המרכיבים החברתיים וכפועל יוצא היחסים הבין-אישיים שלנו אינם שונים מהיחסים הבין-אישיים של בני אדם אחרים עם נטיות מיניות שונות, כלומר, לא מספיק שהבחור בשולחן איתי הוא הומו - אם הוא מגלגל את האפונה לפיו בעזרת סכין, אני אמצע את התרוץ המתאים להסתלק מהמקום (אבל אם הוא ממש יחרמן
אותי, אולי אני קודם אנסה ללמד אותו איך להשתמש בסכין ומזלג
).
 

ItsikH

Member
באופן מפתיע, בחברה הישראלית לפני כמה עשורים לא היתה הומופוביה גלויה כי המושג עצמו היה טאבו וכולם היו בארון. אולי זה גם מה שקורה באנגליה ובמקומות אחרים - ככל שאנחנו יוצאים יותר מהארון ומשתלבים לכאורה בחברה, כך אנחנו נחשפים יותר להומופוביה. ברוב החברות הנאורות כביכול, וישראל בכלל זה, רוב הקהילה מתרכזת ב"אזורי מחיה" - רוצה לומר גיטאות - ושם לכאורה הכל טוב ויפה, אבל מי שלא יכול להגיע לערי המקלט האלו (ובני נוער הם דוגמא מובהקת) סובל מדחיה ואפילו יותר מבעבר.
 

ItsikH

Member
לא בדיוק, אבל אני אישית לא הייתי מסתמך על השמצות חסרות שחר, אפילו אם נאמרו ב"כוונה טובה" (אוי הכוונות הטובות האלו), ולכן אם מישהו היה אומר לי עליך שיש לך "מוניטין גרוע" הייתי - או מתעלם או אפילו מסתקרן לברר בעצמי מה כל כך נורא בך כביכול... כי אני לא מאמין לרכילות, וסומך רק על עצמי בנושאים כאלו. אז אם מישהו דוחה אותך בגלל רכילות - באמת חבל על הזמן שלך להתעמק בזה.
 
אני איתך לגמרי בקטע הזה

מודה שבהתחלה קצת נפגעתי ממנו. סך הכל דיברנו בכמה הודעות כי כן היה לי חשוב להבין מי דיבר ולמה. בעיקר למה. אבל הבנתי שה"למה" לא משנה כאן בעצם כלום. כי מה אני כבר אוכל לעשות? לשכנע אותו שהוא טועה? ובכלל למה לי לנסות ולשכנע אותו? לא רוצה לא צריך. איחלתי לו דרך צלחה וסיימתי את השיחה. אני לא דון קישוט, עייפתי מלהלחם בתחנות רוח.
 

עודד א

New member
מוניטין? יפה שעוד משתמשים במילה הזו...

וזו סיבה כל-כךךךךךךךך מטומטמת.... למרות ש...אה...ממי...המוניטין שלך באמת לא משהו...
 

MAN1966

New member
"מגעים "מזכיר לי נשכחות..

אז הכל היה יותר תמים. היום הכל מהר זבנג וגמרנו. ושנאה עצמית. גם לי היה בן זוג שנסע לחול בכדי לבקר את ההורים .. ושחזר הוא הודיע שהוא לא חוזר לארץ ושזה ספונטני לחלוטין. רק אחרי כמה חודשים טובים של כאב וסבל הבנתי שהכל היה מתוכנן מראש...כל הקשר היה בנוי על שיקוליי תועלת. וממה שעברתי . אני יכול לומר לך שהכי טוב שתתרחק כמה שיותר מהר ממנו. מקוה שתצא מזה גבר.
 

gevertov1

New member
לפני "מגעים" היה פעם "נתיב נוסף"

היינו צנועים בשאיפות שלנו אז
 

עודד א

New member
דחוי ומקובל

מדהים לפעמים לראות כמה מושגים מעולם הילדות שלנו נשארים גם בבגרותנו. האמת היא, שהעולם כולו בוחן אותך תחילה ע"פ קריטריונים פיזיים/חיצוניים. אם תחייך - יחייכו אליך. אם תנעם לצופה ולמאזין שלך -יבקשו להכיר אותך טוב יותר. כל מי שלקח חלק בראיונות עבודה (ואני מניח שכולנו עברנו את זה), יודע שחשוב מה אומרים והניסיון חשוב מאוד, אבל גם חשוב איך מגיעים לבושים לראיון. ובנוגע לקהילתנו, נכון - היא נסובה ברובה סביב המראה החיצוני, הנעורים והחיטוב. זה מרגיז לעיתים, אבל שנייה לפני שנבקר אותה ואת הרגליה, חשוב שנזכור שגם אנחנו חלק ממנה. גם אני, גם אתם פסלנו לעיתים אנשים על בסיס המראה החיצוני שלהם. אלה יכלו להיות בני זוג לתפארת, אבל משהו במשיכה לא היה שלם ומתאים. ככה זה. כזה הוא העולם - ראו פסקה א'. ה-ביקורת הגדולה שלי על הקהילה היא שהיא לא השכילה באמת להיות "קהילה". היחס שלנו לטראנסג'נדרס הוא פשוט מקומם. כאחינו הסטרייטים, אנחנו מעדיפים להתרכז בצהוב ולא בהבנת הרצון לשינוי ולשלמות עצמית. ומה שקורה ביחסים בין חלקים גדולים של הלסביות והגייז שווה שרשור בפני עצמו (אולי בפורום השכן). די עצוב לראות שדווקא בנקודה העצובה הזו אין בכלל הבדל בינינו (על חוויות הדחייה שכל אחד מאיתנו חווה כאדם וכהומו) לבין שאר העולם.
 

yosef 30

New member
עודד אתה צודק, אך הזוג שכתב את המכתב

מדבר על דחייה כזוג גברים שרוצים להכיר זוגות נוספים ומרגישים שדוחים אותם, או שרוצים פתאום סקס, החלפת זוגות ויותר קשה למצוא זוגות עם ערכים של כנות של שיתוף, אני יודע שאלו דברים שניבנים. וכן אנחנו סוחבים עימנו הרבה הגדות מהילדות ומהבגרות כל החיים אפשר לומר
. דיברת על יחס לקהילה ולטרנסג'דרים, האם גם כאן יש דחייה מפני הפחד מה ייאמרו על אדם כזה או אחר שיילך עם טרנסג'דר? אני גם מקווה שהזוג כן ייבחר להיצטרף לדייון ולשתף קצת יותר לגביי החוויות שהם חוו. ו
 
למעלה