פינת המוזה

[צילי לנצח]

פינת המוזה

 

[צילי לנצח]

הטקס האחרון

הטקס האחרון שלנו.
קר, זר, כמוך.
פותחת בקבוק וודקה, Limited Edition שנעמה הביאה לי לכבוד הדירה החדשה. את מוזגת לעצמך ורק אחר כך לי, אני מופתעת מחוסר הנימוס הלא אופייני. אם אביך הרוסי היה רואה את זה...
את לא מחכה, שלוש פעמים ברציפות. אני מציעה לך אוכל, את לא מגיבה, רק בוהה בטלוויזיה הכבויה. והנה, השקט מופר – לא איכפת לי ממך. את משוכנעת.
אני נסדקת. שוט נוסף, הפעם מכיווני. אני נכנסת למקלחת, וכשאצא, לא מעניין אותי אם תהיי במיטתי או לא. את קצת בהלם מהתעוזה, רגילה לכך שאני חלשה, כנועה, אמוציונאלית.
נכנסתי למקלחת, טמפרטורה לא הגיונית למרבית האנשים – יודעת שזה לא יעשה טוב ללחץ הדם שלי ובכל זאת לא יכולה אחרת. אני נשענת על הקיר שאיכשהו מצליח עדיין להישאר קר, בוהה במברשת השיניים הכחולה שלך שפוקדת את חדר האמבטיה שלי מזה שישה חודשים – ואני לא בוכה.
יצאתי החוצה בחליפת יום הולדת – ככה את אוהבת לקרוא לזה כשאני שואלת אותך מה את לובשת מתחת לשמיכות. השותפים לא כאן. הוודקה חזרה למדף ליד הויסקי והכוסות שההורים קנו לי. אני נכנסת לחדר הקר שלי, המזגן כבוי – נושמת את ריח הירוק. פתאום מחווירה העובדה שהקירות שלי עדיין לבנים לחלוטין, אין גם לא תמונה אחת. אני מפחדת לקרוא לזה בית. עדיין לא. אם בכלל.
בדיוק ברגע הזה, בו אני נעמדת עירומה מולך, ואת – כולך לבושה, אני נזכרת איכשהו בארוסתך לשעבר. האם למדת ממנה לרמוס את היקרים לליבך? האם לא הצלחתי לשנות דבר?
אני לא אומרת כלום, את עקשנית מדי, לא תודי שאת טועה. גם לא לשניה. את הרי תמיד צודקת, יש לך פור של שמונה שנים עליי. שמונה שנים הן כלום.
התיישבתי בקצה המיטה שלנו, זאת אומרת – שלי, שאכטה, שיעול, נשענת אחורה. את נעה לאט ומכבה את האור, מניחה את ידך הימנית בין רגליי. אני קפואה לחלוטין, את לבסוף מוציאה מילה מתוכך. היא חותכת את האוויר, את המתח הזר הזה – המתח שהיה בסיגריה הראשונה שהדלקת עבורי במסיבה ההיא בתל אביב. כבר בהתחלה התיישבתי צמוד לגופך, שתינו ידענו לשם מה. תוך חמש דקות כבר נישקת אותי, אבל מי סופרת, עם עיניים עצומות, אבל מי זוכרת, ניסית להתעלם מהגיל שלי. ואת, כולך עדיין ילדה – אישה שלי, טוענת בתקיפות שהשתנית בזכותי, עוברת תהליך מאז שאת איתי. אני ממשיכה לראות נסיגה מתמשכת.
את מתקרבת אליי יותר, אני עדיין קפואה. מבקשת ממני להסיר את הטבעות בידיי, את צריכה אותי, את כולי.
ברגע הזה, בו את רועדת, אני מבינה שהריח שלך יישאר על המצעים הלבנים שלי רק הלילה. מחר אחליפם, מחר כבר אצוף בתוך ניירת פרויקטים, מחר אלך לראיון עבודה נוסף בביג, שגרה, שגרה שאת לא כלולה בתוכה יותר.
אני אומרת לך שאני אוהבת אותך, שתינו מתחילות לבכות בתיאום כמעט מוחלט. זו הפעם הראשונה בה אני רואה אותך בוכה – והאחרונה. אני לא מוותרת עלינו, זה לא נכון. תמיד תהי האהבה החזקה ביותר בחיי.
הטקס האחרון שלנו היה כמו הראשון.
הדלקת לי סיגריה, לחשת לי שאני נוגעת היטב, והלכת.

14/2/12

 

[max sg2]

וואו. מעולה. ממש.

 

[מחפשת את האומץ]

וואו!

 

[ims0me01]

וואוו אווצ'...

 

[תוכון אהבה]

את נהדרת.

 

[צילי לנצח]

תודה לכולן על התגובות

 

[אור מן ההפקר]

יקירך הישן

פרישת השמיכה
על יקירך הישן:
הכעסים נמוגים
אל נשימותיו השקטות.
בית החזה עולה
ויורד
הזעם נמחל.

 

[אור מן ההפקר]

אני חושבת שהוא לא גמור. לא הצלחתי לסיים אותו.

 

[ims0me01]

used

your touch used to be mine
your lips used to kiss me
your hands used to hold me
your heart used to love me
and now it's all just used
so i guess you enjoy the silent
while I'm listening to "enjoy the silent"
feeling so god damn stupid
can somebody stop this train
i wanna to get out
maybe this someone will be
the next person that will be with you
and maybe in the end you leave her too
i hope for her that she will take a day off
cry in bed and then wake up and move on
and when she dose it can i give her my phone number
so she could tell me
how.....?

אם יש לי שגיאות אז אני מתנצלת מראש

 

[tornado0089]

אני בכלל לא אוהבת
גשם
זה רק מים ולכלוך
רק איתך
הסכמתי להיות חשופה
לטיפות.
פעם אהבתי
חורף
כשהלכת
קניתי מטריה