פינת המוזה

[צילי לנצח]

פינת המוזה

 

[צילי לנצח]

בקצרה

אני אוהבת אותך. ספרי לי
איך אפשר להכיל את כל האושר הזה.

 

[אחת מהרחוב]

אני בהתחלה

הייתי נחנקת מזה...לא במובן הרע של המילה...
האושר היה כ"כ גדול שפשוט היה מפריע לי לנשום מרוב אושר...
עד שלמדתי לחלק אותו לחתיכות קטנות יותר ואז ניהיה הרבה יותר קל להכיל

 

[צילי לנצח]

באופן כללי עדיף להיחנק מאושר ולא מכאב

 

[אחת מהרחוב]

יאפ

 

[אוססונה]

חלוקת האושר למנות קטנות.

רעיון אדיר ומועיל.

רובנו "נחנקות" מרוב האושר, הבא עלינו, בפתע ובשפע, עד שאנו מאבדות עשתונות.

אם אלמד, כפי שאת ציינת:,"למדתי לחלק אותו לחתיכות" (מנות), באתי (אבוא) באמת לאושר.

אם תרצי, ספרי לנו, היאך וכיצד הצלחת לחלק את האושר, למנות קטנות?..

דרך אגב, נתת לי נושא לעוד כתיבת שיר אינפנטילי משלי.

 

[אחת מהרחוב]

זה קרה בטיבעיות

לאחר שנחנקתי מס פעמים, נשמע רע, אבל באמת הייתי מוצפת רגשית.. אז פשוט נשמתי עמוק והחלטתי להמשיך לחשוב על זה עוד מעט... וכמה פעמים הייתי מודעת לזה שעצרתי את עצמי מלחשוב ואז זה קרה בטיבעיות...
עכשיו אני מוצפת רק שאני שומעת שירים שלנו או אחרי סקס ממש מרגש (לרוב) ואז אני גם משתדלת לנשום ולהמתין...
וכמובן שביום של החתונה היה מלאאא בכי, מאושר, לפני החופה והכל...

 

[מחפשת את האומץ]

פשוט מושלם!

 

[אוססונה]

שאלות ותשובות.

את שואלת אני עונה.
תשובתי, שאלה אחרת מזמינה.
ואני, איני מוכנה,
שולפת תשובה, שאיננה נכונה.

אני שואלת, את עונה.
תשובתך, כסעודה מזומנה.
סעודה המבקשת חנינה,
למנוחה הנכונה.

שתינו חזרנו בתשובה נאמנה,
אישה אל אישה, מאמינה.
אני שותקת, איני עונה.
את דוממת ומרנינה.

לאף שאלה, אין תשובה אמינה.
מרוב השאלות, אני משמינה.
מחוסר תבונה,
שתינו מגמגמות בהבנה.

שתינו בונות דירה איתנה,
אנה ה' הושיעה נא.
בעת יום ההושענה, שהוא יום ככל השנה,
אנא ה' הושיעה נא.