להבדיל
אני מאוד אוהבת יהדות. מאוד, מאוד, מאוד. לא סתם אוהבת, גם טרחתי ללמוד לימודי אקדמאיים עליה, כדי להבין את מה שאני אוהבת. כל פעם שאני קוראת ידיעות על הכיוונים שהיהדות השלטת במדינת ישראל הולכת אליה אני מזדעזעת.
זה לא אומר שהדתיים הם הזויים, ואין זה מבאיש את ריחם להודות שמנהיגיהם הולכים ומקצינים לכיוונים שאינם תואמים את רוח היהדות. זו שהצליחה להמנע מפילוגים בתוכה למשך דורות, גם כאשר התקיימו בה זרמים סותרים במקביל.
מי שמתעלם מכל הכיוונים ההזויים אליהם היהדות השלטת במדינת ישראל הולכת אליהם לא רק שאינו עוזר לרוב הדתיים השפויים, אלא ממש פוגע באלו המנסים לשמור על שפיות בתוך חיים שומרי מצוות. הם נאלצים לבחור בין השפיות ליהדות, כי לחיות חיים שומרי מצוות ללא קהילה שומרת מצוות זה כמעט בלתי אפשרי, וכל עוד הציבור החילוני "השפוי" נותן להזויים כח שליטה, השפויים מבין הדתיים אינם יכולים לעשות דבר.
סובלנות אינה התעלמות.