פינת האטימות

[אורנגדה1]

פינת האטימות ../images/Emo18.gif

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

 

[אפריל של עמיתי]

מוכר מוכר מוכר

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

מוכר מוכר מוכר
יש לי גיסה כזאת (אחות של בעלי) והיא חסרת טקט לחלוטין,וראו זה פלא מה מוזר היא במקצועה א ח ו ת !!! מיותר לציין כי בכל הזדמנות ובכל פורום שמזדמן לה היא חייבת להזכיר לנו שהשעון הביולוגי לא פועל לטובתינו (אני בת 32 ובעלי בן 35) וכי הילד שלנו (עמית בן ה-7) גודל כמסכן ושאנחנו חושבים רק על עצמינו ועוד כהנה וכהנה. יום אחד (כהרגלה בקודש) היא קיטרה שהיא מאוד עייפה ושהיא לא נחה מספיק ושאין לה זמן לכלום (בקיצור לא משהו חדש...),ואז אני שניסיתי להשתלב בשיחה חטפתי כזאת שטיפה ואני מצטטת:"חוכמה גדולה עם ילד אחד,את ממש כמו בקייטנה,אחת כמוך צריכה לשבת בשקט...". אפילו בעלי לא אהב את זה והוא (שוחר השלום) בפעם הזאת גם ענה לה,ברור שנפגעתי,אפילו שאני מכירה אותה אני נפגעת בכל פעם מחדש,כאילו להיות עם ילד אחד זה כמו איזושהיא נכות,כאילו תמיד צריך להתנצל שאתה עם ילד אחד... חשוב לציין שהיא אפילו לא יודעת על התחלת הטיפולים שלנו,החלטנו לא לשתף אותה,מעניין מה יקרה אם היא תגלה שלא סיפרנו לה...טוב זה לפעם אחרת! אז כבר שיחררתי קיטור (תרתי משמע) וכבר מרגישה יותר טוב. כנראה שרק אנחנו מבינות אותנו

 

[hope13]

היה לי פעם רעיון

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

היה לי פעם רעיון
להעלות פה את כל "משפטי המחץ" ששמענו מכל הסובבים אותנו ואני מודה לך על ההזדמנות להביא כמה פנינים שנאמרו לי: "יש לך כבר שני ילדים, בשביל מה את צריכה עוד אחד" "לא מבין את האובססיה הזאת לעוד ילד.." "מה זה כבר טיפולים, למה עושים מזה כזה עניין..." למה להתגרות בגורל, תגידי תודה על מה שיש לך..." אני חייבת לציין שאת המשפטים האלה שמעתי מאנשים קרובים לי שאולי לא התכוונו לרע אבל לי עשו רע מאוד בלב. סוג נוסף מזכיר לי את חברתך והם המתעלמים. אני נזכרת שכשקיבלתי את הבטא החיובית (ואני מהמספרים) פתאום כולם הצטרפו לחגיגה, אבל כשהחגיגה נגמרה בעצב רב, הייתי די לבד. הרבה מהחוגגים נאלמו ונעלמו. מיותר לציין שלכל החכמים האלה יש לפחות שלושה ילדים ומעולם לא עברו טיפולים. המסקנה שלי מהחוויה המפוקפקת הזו היא לא לשתף חברים לא רגישים בכך שאני בטיפולים ולהנמיך ציפיות מאנשים ואולי כך להיפגע פחות. ושוב מזל שאנחנו כאן ואפשר בכל זאת לפרוק מהלב. תודה על היוזמה וחיבוקים ממני.

 

[סוכריה על מקל]

היא פשוט לא קלטה, מה?

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

היא פשוט לא קלטה, מה?
אולי היא חשבה שזה כמו לבוא איתך לבצע סתם בדיקת דם או משהו

בסיבוב הזה אני הרבה פחות נפגעת מאנשים - אולי כי אני פחות מסתירה ויותר מספרת, אולי כי יש לי יותר בטחון ואני יודעת לסתום לאנשים את הפה, ואולי כי האנשים סביבי הם באמת אמפתים

בטיפולים ליונתן היו הרבה מקרים של חוסר טקט - כמו אחות בביה"ח שלנו שעוברת מולי במסדרון וכשאני מחייכת לה לשלום היא טופחת לי על הבטן ואומרת "נו, כבר יש שם משהו?" (כמובן שלמחרת ביקשתי ממנה שתזריק לי את המנוגון, והיא מיד הפסיקה עם השאלות הנחמדות שלה) או דוד שפנה אלי "נו כבר, יא מפונקת, תביאי כבר ילד" (ופה דוקא עזר לי סבא שלי שידע וענה לו "נראה אותך קודם" בלי להתייחס לעובדה שלדוד הזה היו כבר שלושה ילדים...

).

 

[עמית@]

../images/Emo122.gif אוף.

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

אוף.
והפנינים שלי.. אמא שלי "זה בגלל שאת מניקה/ישנה עם תמר/לוקחת אותה איתך לכל מקום/לא נותנת לה מוצץ (היא לא רוצה, מה אעשה?)/לא נותנת לה דייסה/תמ"ל/שוקו" כן כן.. רופא שעובד איתי (סטאג'ר נלהב) "מה את עצובה, יש נשים שעוברות דברים הרבה יותר קשים ממך בטיפולים" (ויש ילדים רעבים בהודו- מה הקשר? אין שום סוג של ייחודיות ואינדיווידואליות?) בקיצור- אוף.

 

[אמא של רומי]

../images/Emo46.gif

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

והרופא (יותר מנהל היח') בנסיון הIVF הקודם שלי לפני שהוא נותן לי הוראות להמשך ההזרקות מסתכל על תוצאות הבדיקות , מסתכל עלי ואומר "טוב כבר יש לך ילדה בבית נכון?" כאילו תירה בי וזהו יא מגעיל אתה אמור לעודד אותי או לפחות להיות יותר מתחשב זו העבודה שלך וזו אחת התגובות היותר עדינות שקיבלתי ממנו. אחרי הכשלון הזה גם החלפתי בית חולים בגלל היחס הנורא של הרופא הזה, שכל פעם שנפגשנו במהלך הטיפול הצליח לגרום לי לבכות. לפחות בענין חברות משפחה עבודה וכאלו אין לי בעיה מכיוון שכל מי שבסביבה שלי יודע בדיוק מה אני עוברת, כמה זמן ובשביל מה וחסר למשהו לשאול אותי למה אני עוברת את כל הטיפולים האלו, אחרי שנתיים של הזרקת הורמונים אני לא חוסכת מאף אחד מה אני חושבת ומרגישה בעצם גם בסיבוב הראשון לא חסכתי אבל יותר קל להאשים את ההומונים בהתפרצויות שלי.

 

[ע נ ב ל 2]

משפטי המחץ שלי....

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

משפטי המחץ שלי....
באו בטיפול האחרון דווקא מאמא שלי... היא ממש לא מבינה איך אפשר לחזור לטיפולים... 1."החוכמה היא לא לעשות ילדים אלא לגדל אותם ולתת להם את כל מהם זקוקים לו...(חומרית)" 2."זו ממש חוצפה כלפי הילדים במיוחד כלפי אביב (בן 10) להכניס לו לחיים עוד תינוק". 3. "בשביל מה רזית כל כך יפה ?...כדי להשמין שוב?" בקיצור פנינים...כמובן שבזה הרגע הפסקתי לספר לה על הטיפולים.

 

[אורנגדה1]

../images/Emo46.gif

משפטי המחץ שלי....
באו בטיפול האחרון דווקא מאמא שלי... היא ממש לא מבינה איך אפשר לחזור לטיפולים... 1."החוכמה היא לא לעשות ילדים אלא לגדל אותם ולתת להם את כל מהם זקוקים לו...(חומרית)" 2."זו ממש חוצפה כלפי הילדים במיוחד כלפי אביב (בן 10) להכניס לו לחיים עוד תינוק". 3. "בשביל מה רזית כל כך יפה ?...כדי להשמין שוב?" בקיצור פנינים...כמובן שבזה הרגע הפסקתי לספר לה על הטיפולים.

לא יודעת מה הייתי עושה למי שהיה אומר לי את זה! ואני בטוחה שאם, אינשאללה, אכנס להריון מהר, יבואו הערות מרושעות על ההפרש הקטן וכו'. נו, טוב, שאלו יהיו הצרות שלי.

 

[העין ה 3]

ויש לי גם תשובה יפה

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

ויש לי גם תשובה יפה
זה לא מקורי - מישהי כתבה את זה פעם: אם יש לכן "דודות" זקנות שבכל ברית אומרות לכן: "בקרוב אצלכן", בלוויה הבאה שאתן פוגשות אותן - תגידו להן את אותו המשפט...

 

[אפריל של עמיתי]

../images/Emo6.gif ורדה הצחקת אותי...

ויש לי גם תשובה יפה
זה לא מקורי - מישהי כתבה את זה פעם: אם יש לכן "דודות" זקנות שבכל ברית אומרות לכן: "בקרוב אצלכן", בלוויה הבאה שאתן פוגשות אותן - תגידו להן את אותו המשפט...

ורדה הצחקת אותי...

 

[היידי אור]

מצטרפת...

פינת האטימות

היות ואין לי כוח לקטר לבדי- אני מזמינה אתכן לפרוק כאן תסכולים על חברות שלא מבינות כלום, על הורים / רופאים / אחיות וכל מי שמגלה חוסר רגישות משווע. ואני אתחיל!!! אז ככה: אתמול ביקשתי מחברה שתבוא איתי לבית חולים (אחרי שקיבלתי מחזור ובכיתי לבדי כי בעלי היה בישיבה- שזה נושא לקיטור אחר). אמרתי לה- אפשר אחרי זה לשבת שם בארומה. תשובתה: בשביל קפה לנסוע כל כך רחוק? אפשר ליד הבית... היום אותה חברה שואלת אותי שאלות דיומא- ואפילו לא שואלת מה היה בבית חולים, או סתם איך אני מרגישה. אמא שלי- "אבל ידעת שזה לא יצליח..." הבוסית שלי, אתמול בטלפון- "סלחי לי שאני שואלת, אבל בן כמה הילד שלך? אז למה את רצה שוב לעשות ילד? תני לו קצת לגדול לבד"

תורכן

מצטרפת...
עם כל מה שעובר עלינו כרגע, (והמחזור שקיבלתי אתמול...) אמא שלי בחרה דווקא היום לריב איתי- על כך שלא נישקתי לשלום את החבר שלה (שבכלל לא בא להגיד לנו שלום אלא נשאר לשבת בסלון כאילו כלום...), ובמסווה של "ביקורת בונה" עוד המשיכה לקרוא לי "קשה, בוטה וקשוחה". בסיום העניין- עם כל העצבים שנבנו לי בבטן- פשוט אמרתי לה שאם לא נאה לה אז שלא תטלפן ולא תבוא, כי יש לי מספיק סיבות להתעצב ולבכות גם בלי ההתקפות שלה.... לא יודעת אם זה ההורמונים או תגובה אמיתית, אבל עם זה נתקעתי.... שלא לדבר על כך ששכנה שלי, שמתחילה טיפולים שבוע אחריי- ניתקה איתי קשר מאז שסיפרתי לה שגם אנחנו מתחילים. מה זה הקטע המוזר הזה????

 

[עמית@]

אולי היא מפחדת שתגנבי לה את ההצגה

מצטרפת...
עם כל מה שעובר עלינו כרגע, (והמחזור שקיבלתי אתמול...) אמא שלי בחרה דווקא היום לריב איתי- על כך שלא נישקתי לשלום את החבר שלה (שבכלל לא בא להגיד לנו שלום אלא נשאר לשבת בסלון כאילו כלום...), ובמסווה של "ביקורת בונה" עוד המשיכה לקרוא לי "קשה, בוטה וקשוחה". בסיום העניין- עם כל העצבים שנבנו לי בבטן- פשוט אמרתי לה שאם לא נאה לה אז שלא תטלפן ולא תבוא, כי יש לי מספיק סיבות להתעצב ולבכות גם בלי ההתקפות שלה.... לא יודעת אם זה ההורמונים או תגובה אמיתית, אבל עם זה נתקעתי.... שלא לדבר על כך ששכנה שלי, שמתחילה טיפולים שבוע אחריי- ניתקה איתי קשר מאז שסיפרתי לה שגם אנחנו מתחילים. מה זה הקטע המוזר הזה????

אולי היא מפחדת שתגנבי לה את ההצגה