../images/Emo45.gif נטוש, זה בדיוק מה שאני מרגישה
1. זוגיות ואהבה - גם קודם הזוגיות שלנו היתה איתנה ואוהבת. מעבר לטיפולים, גם אובדן ההריונות ושברונות הלב עיגלו פינות מחודדות וגרמו לשנינו להבין באופן הכי מפנים שאנחנו תמיד האחד בשביל השני. אנחנו חברים הכי טובים, משתפים בכל הרגשות והמחשבות, וגם בפחדים. הספקנו גם המון דברים, שאילו היינו נעשים הורים, אולי לא היינו מספיקים לעשותם בכזו אינטנסיביות. למשל, הרבה טיולים בארץ ובחו"ל. 2. התבגרתי (גם בגיל
). אני יודעת היום, שלא כל מה שמתכננים ומתכוונים אכן קורה. השנים האלו גרמו לי להיות הרבה יותר אמפטית לזולתי, למצוקות של אחרים, רגישה יותר, קשובה יותר לסביבה וגם לעצמי. אני מבחינה היום בניואנסים של הבחנתי בהם פעם, אני מכירה קשת רחבה יותר של רגשות, והנסיון והזמן, חורצים את עקבותיהם על בשרי ונפשי. אין יותר שחור ולבן, אלא טווח רחב יותר של הרבה אפור, והכל מורכב ולא פשוט. איבדתי חלק מהתמימות והנאיביות שהיו פעם חלק אינהרנטי בעצמי, שזה גם קצת לטובה... 3. הרחבת אופקים ומקצועיות - נעשיתי "מיני מומחית" בתחום הפוריות. מעבר לכך, הקדשתי את השנים להתמקצעות בתחום העיסוק שלי. למדתי שנתיים הנחיית קבוצות בגישה פסיכודינאמית. הלימודים סייעו לי להיות יועצת טובה יותר, מאבחנת טובה יותר. הם לימדו אותי המון על עצמי, על ההתנהלות שלי מול זולתי, על היכולת שלי לקבל ולתת משוב, ועל ההתמודדות במצבים עמומים ומעורפלים. 4. חברות וחברים - הגדלתי את המעגל בסדרה הנדסית. זנחתי חברויות ישנות שלא התאימו יותר, והרווחתי המון חברים חדשים. החברים החדשים עמדו לצדי גם וירטואלית וגם באמת, ברגעים הכי אפלים וקשים של חיי, וגם בקצת הרגעים שהיו בהם שמחה. זו ההזדמנות להודות לכולם, ולהגיד כמה החברות בינינו משמעותית עבורי. רציתי לתת קצת דוגמאות, אבל אז אחטא למי שלא נתתי דוגמא לגביה. 5. להישתף ולהיפתח - מעבר לטיפול הפסיכולוגי שעברתי, שגרם לי טלטלה עזה, למדתי לשתף גם אחרים באכזבות ובכשלונות. הבנתי שזה לא פוגע במאומה בדימוי העצמי שלי, להיפך. נכון, אני בוחרת בפינצטה, את מי שאני משתפת, אבל אני מקבלת מזה כל כך הרבה, ואני לא מבינה איך הייתי כל כך סגורה פעם. זהו, אני באמת
זוהרה אחרת ממה שהייתי פעם....
במקביל לסקר המכשפים של טיפטיפ, אני מזמינה לסקר חדש: חמישה דברים טובים שעשו לכן טיפולי הפוריות. מה אתן אומרות, יש כאלה? אני הצלחתי לחשוב על: - התקרבתי לאמא שלי ובכלל למדתי יותר להעזר באחרים. - לראשונה בחיי קיבלתי לגיטימציה לבכות, להתבכיין ואפילו להשבר זמנית. ובאים עם זה גם פינוקים: המלתחה שלי גדלה משמעותית מתחילת הטיפולים ועד היום. - למדתי להזריק ולקבל זריקות, כשלפני זה הייתי יכולה לבכות (או לברוח מהארץ) רק מהמחשבה על זריקה או בדיקת דם. ובכלל, עד עכשיו תפסתי מעצמי מפונקת בטירוף, ועכשיו אני יודעת שכשאין ברירה - אין ברירה, וגם אני מתגייסת (מקטרת אבל מתגייסת). - פתאום העבודה קצת פחות חשובה וזה גילוי משמח. ואחרון חביב ואיך אפשר בלעדיו: - אהובי. ידעתי את זה קודם, אבל הוא שוב הדגים לי את תעצומות נפשו, הלארג'יות שלו, האהבה שלו אליי, יכולת הנתינה שלו וגם החוזק שלו, שמספיק לשנינו. עכשיו תורכן!
