טוף. הנה קצת זמן ושקט,
והנה התרומה הצנועה שלי. ראשית אציין שאני ירוקה מקינאה על כל המבשלים עם ילדיהם. כרגע בעידן הקורן זה בלתי אפשרי, ובטח ובטח עם שניהם, אין לי אנרגיות לקטסטרופות שיתרחשו במטבח, מה שגם שקורן, ובעקבותיו איתם, מתעניינים בעיקר בחקר במדעי של התנהגות הקמח בעת מעוף, באמצע שלולית, בעת פיזור נרחב על השייש או סתם בהצפת הכלים בכיור. קטסטרופה. יש לי שני מתכוני ילדים חביבים, אחד הוא עוגיות שנחטפות, לקחתי אותו מאיזה ספר, השד יודע איזה. עשינו אותן בפורים למשלוחי מנות, והן אכן נחטפות. הבצק נוח לעבודה, הילדים יכולים לקרוץ את הצורות- ולהתענג על הטעם: 3 כוסות קמח לבן כוס סוכר דק שקית אבקת אפיה קורט מלח שקית אבקת סוכר 200 גרם מרגרינה קרה חתוכה לקוביות (אצלינו תמיד חמאה. אין מרגרינה) כפית ברנדי ביצה מערבבים ומאחדים קמח ויבשים, את הרטובים מכניסים לתוך גומה, לשים, מרדדים וקורצים. אופים כ-20 דקות בחום בינוני. המתכון השני הוא ללחם, לחם הקרוי "לחם אסתי", ע"ש מי שכמובן מספקת לי מתכונים נפלאים. במקור הוא נקרא "הבצק של הלורד", וזה המתכון הכי קל והכי טעים ללחם שאני מכירה (ואני מכירה). 1/2 ק"ג קמח (אני לרוב מערבבת קמח מלא, קמח שיפון, קמח לבן, קמח כפרי וכו') כף שמרים יבשים (לא שמרית ולא הקוביות. שמרים שלא צריכים קירור) 3 כפות סוכר 1 כפית מלח 3 כפות שמן 1.5 כפות גדושות אבקת חלב (מה שנקרא מלבין קפה) 3 כפות שמן פוס וחצי מיים חמימים. את המיים לא מוסיפים בבת אחת אלא קצת בכל פעם, עד קצה יכולת הספיגה של הקמח. לשים, מתפיחים עד שמכפיל את ניפחו (בחום הזה זה צ'יק צ'ק, ואם עירבבתם בתערובת קמחים מלאים, ההתפחה לוקחת יותר זמן). נותנים בוקס ולשים עוד טיפה, ואז צרים איזה צורות שרוצים- חלות קלועות או לחמניות עגולות, לחמניות שבלול, לחמניות בולבול, לחמניות שמונה- אני נותנת לילדים חתיכות בצק והם לשים לנחשים (או מבקשים שאלוש להם) ויוצרים צורות שונות וחמודות. שוב מתפיחים, אם זה בצק מקמח לבן בלבד אני מורחת בביצה טרופה, אם מעורב בו קמח מלא אני מורחת בשמן זית ולמעלה מפזרת (או נותנת לילדים כמובן) מלח גם, קצח או שומשום. אופים בחום של 180 מעלות כרבע שעה (תלוי בגודל הכיכר/לחמניה). בתיאבון!!
