פיני בחצר - ביקורת
אומרים שהדרך מירושלים לת"א לא עושה טוב למסעדות שמעתיקות את כתובתם לכרך הגדול. לא יודע אם זה נכון לגבי גיליס וגם אצל פיני בירושלים לא יצא לי לאכול אבל משבטוח שפיני בחצר, למרות מיקומה המדהים על שפת ימה של יפו, לא מצליחה להתרומם אפס. לא שלא היה טעים אבל בטח לא היה מדהים או אפילו מתקרב לזה. לעומת זאת כן היו כמה דברים קטנים אך מעצבנים שקצת העיבו על הארוחה. בערב יום שישי ירדנו כמה סלבריטיס (מאמן כדור סל מאד מאד ידוע ובחיר אב. וזה מבלי להחשיב את עצמי כמובן) ליפו. הזמנו אמקום מבעוד מועד על המירפסת בחוץ, אבל הסערה שהגיעה במפתיעה שיבשה לנו את התוכניות וכך נאלצנו לשבת ברוח העזה שנשבה , לחזות בים הזועף ולחכות לשולחן שיתפנה בפנים. את ההמתנה עזרו לנו להעביר כמה מרגריטות קפואות שהקפיאו אותנו עוד יותר. בינתיים בחנו את התפריט: לראשונות הזמנו "פלאטה לרביעיה" במחיר 45 ש"ח מקבלים 4 צלוחיות זערוריות של טחינה, חצילים, לבנה, איקרה וזהוא! ביקשנו לטעום דגימה מהסביצ'ה לוקוס על מנת להחליט אם להזמין או לא אבל נענו במין התנשאות כזו שה"שף לא מסכים" טוב, נגד טיעון של אלק שף קפריזאי לא מצאנו ארגומנט נגדי ןהתנחמנו ב סלט עגבניות ובצל (18 ש"ח ) שהיה חתוך דק, טרי, ומרענן. לטעמי עם הרבה יותר מדי כוסברה אבל זה באמת רק לטעמי. טוב, בינתיים התפנה מקום בפנים. האמת? היה עדיף ההוריקן בחוץ מאשר הסערה בפנים. מקום עם אקוסטיקה כזו גרועה לא יצא לי להיות מאז הייתי מרבה לשרוץ במיסדרונות ביה"ס וגם זה רק בעל כורחי. הרעש היה בלתי ניסבל והזימזום במוח עיצבן כמו עדר זבובים מיוחמים. דגימות הסלטים שהיו מלווים בפיתה עירקית מדהימה בפריכיותה ובטעמה, היו לא יותר מסבירים אבל לולא הפיתות היינו אומרים שזה בטח ובטח לא מספיק. אבל מי אנחנו שניתן לפרטים כה שוליים להעיב על ראש שימחתנו. הזמנו יין אמרלד ריזלינג (77 ש"ח) ומכאן הדרך לעיקריות היתה סלולה ובטוחה: פאייה פירות ים (85 ש"ח ) לעבדכם. לא יודע מה גרם לשף המהולל (זה שלא הסכים מקודם לטעימות...) לכנות את המנה שקיבלתי בשם היומרני פאייה. או שהוא בנה על האיגנורנטיות שלי או שהאורז שעלו היו מונחים פירות הים הזכיר לו במעומעם משהוא שמתקרב לפאייה. אז יש לי חדשות בשבילך... לא כל מול, שרימפס , קאלמרי שמוגש בקערה עם אורז ראוי להקרא פאייה. נכול שפירות הים הוגשו בנדיבות, ונכון שהאורז היה לא רע אבל פאייה? לא הגזמתה? דניס בטחינה (75 ש"ח) ודניס בתנור (72 ש"ח) היו מאד טעימים וניכרה השקעה בחומרי הגלם קריא הדג, שהיה טרי ועשוי כהלכה בתנור. זה עם הטחינה היה מין הסתם טעים יותר. את מיגזר העיקריות השלימה מנה בינונית של קציצות בקר וכבש (65 ש"ח) האמת שמשך את תשומת הלב זה הסקרנות לגבי איך ישתלבו הטעמים של בקר והכבש שניחנו יחד לקציצה אחת. נירשמה אכזבה. סתם קציצות! נאמנים לתורת הקב"א המשכנו ליפה הסמוכה. שילמנו 541 ש"ח לפני תשר. עשינו "וי" והמשכנו כאילו לא קרה כלום! שרותים: סבירים גישה לנכים: דיי בעיתית. מקום מומלץ לחרשים או לבוא עם אטמי אוזניים! טוב גם לזוגות נשואים הרבה זמן, אפשר לעשות כן עם הראש בלי לשמע כלום שזה דיי יפה. תודו!
אומרים שהדרך מירושלים לת"א לא עושה טוב למסעדות שמעתיקות את כתובתם לכרך הגדול. לא יודע אם זה נכון לגבי גיליס וגם אצל פיני בירושלים לא יצא לי לאכול אבל משבטוח שפיני בחצר, למרות מיקומה המדהים על שפת ימה של יפו, לא מצליחה להתרומם אפס. לא שלא היה טעים אבל בטח לא היה מדהים או אפילו מתקרב לזה. לעומת זאת כן היו כמה דברים קטנים אך מעצבנים שקצת העיבו על הארוחה. בערב יום שישי ירדנו כמה סלבריטיס (מאמן כדור סל מאד מאד ידוע ובחיר אב. וזה מבלי להחשיב את עצמי כמובן) ליפו. הזמנו אמקום מבעוד מועד על המירפסת בחוץ, אבל הסערה שהגיעה במפתיעה שיבשה לנו את התוכניות וכך נאלצנו לשבת ברוח העזה שנשבה , לחזות בים הזועף ולחכות לשולחן שיתפנה בפנים. את ההמתנה עזרו לנו להעביר כמה מרגריטות קפואות שהקפיאו אותנו עוד יותר. בינתיים בחנו את התפריט: לראשונות הזמנו "פלאטה לרביעיה" במחיר 45 ש"ח מקבלים 4 צלוחיות זערוריות של טחינה, חצילים, לבנה, איקרה וזהוא! ביקשנו לטעום דגימה מהסביצ'ה לוקוס על מנת להחליט אם להזמין או לא אבל נענו במין התנשאות כזו שה"שף לא מסכים" טוב, נגד טיעון של אלק שף קפריזאי לא מצאנו ארגומנט נגדי ןהתנחמנו ב סלט עגבניות ובצל (18 ש"ח ) שהיה חתוך דק, טרי, ומרענן. לטעמי עם הרבה יותר מדי כוסברה אבל זה באמת רק לטעמי. טוב, בינתיים התפנה מקום בפנים. האמת? היה עדיף ההוריקן בחוץ מאשר הסערה בפנים. מקום עם אקוסטיקה כזו גרועה לא יצא לי להיות מאז הייתי מרבה לשרוץ במיסדרונות ביה"ס וגם זה רק בעל כורחי. הרעש היה בלתי ניסבל והזימזום במוח עיצבן כמו עדר זבובים מיוחמים. דגימות הסלטים שהיו מלווים בפיתה עירקית מדהימה בפריכיותה ובטעמה, היו לא יותר מסבירים אבל לולא הפיתות היינו אומרים שזה בטח ובטח לא מספיק. אבל מי אנחנו שניתן לפרטים כה שוליים להעיב על ראש שימחתנו. הזמנו יין אמרלד ריזלינג (77 ש"ח) ומכאן הדרך לעיקריות היתה סלולה ובטוחה: פאייה פירות ים (85 ש"ח ) לעבדכם. לא יודע מה גרם לשף המהולל (זה שלא הסכים מקודם לטעימות...) לכנות את המנה שקיבלתי בשם היומרני פאייה. או שהוא בנה על האיגנורנטיות שלי או שהאורז שעלו היו מונחים פירות הים הזכיר לו במעומעם משהוא שמתקרב לפאייה. אז יש לי חדשות בשבילך... לא כל מול, שרימפס , קאלמרי שמוגש בקערה עם אורז ראוי להקרא פאייה. נכול שפירות הים הוגשו בנדיבות, ונכון שהאורז היה לא רע אבל פאייה? לא הגזמתה? דניס בטחינה (75 ש"ח) ודניס בתנור (72 ש"ח) היו מאד טעימים וניכרה השקעה בחומרי הגלם קריא הדג, שהיה טרי ועשוי כהלכה בתנור. זה עם הטחינה היה מין הסתם טעים יותר. את מיגזר העיקריות השלימה מנה בינונית של קציצות בקר וכבש (65 ש"ח) האמת שמשך את תשומת הלב זה הסקרנות לגבי איך ישתלבו הטעמים של בקר והכבש שניחנו יחד לקציצה אחת. נירשמה אכזבה. סתם קציצות! נאמנים לתורת הקב"א המשכנו ליפה הסמוכה. שילמנו 541 ש"ח לפני תשר. עשינו "וי" והמשכנו כאילו לא קרה כלום! שרותים: סבירים גישה לנכים: דיי בעיתית. מקום מומלץ לחרשים או לבוא עם אטמי אוזניים! טוב גם לזוגות נשואים הרבה זמן, אפשר לעשות כן עם הראש בלי לשמע כלום שזה דיי יפה. תודו!
