חלק ראשון
למרות שהדמות של ארמאנד בסרט ראיון עם הערפד, מציגה אותו כאדם בוגר, בעל שיער שחור ובסרט מלכת הארורים, הוא מצטייר כגבר צעיר בל שיער בלונדיני, דמותו האמתית של ארמאנד, שנכתבה על ידי אן רייס, היא לא אחרת מאשר נער צעיר, שגילו מוערך ל16-17. שיערו גלי, מעבר לכתפיים וצבעו אדמוני-ערמוני. עיניו חומות ומביעות הרבה רגש וחכמה. הוא נולד במאה ה15 בקייב שברוסיה הקרה, תחת השם "אנדריי" . גדל והתחנך במשפחה נוצרית אדוקה ושימש גם כנער בכנסייה האורתודוקסית, יותר כמו כת, שהאמינה שהחברים בה צריכים לכפר על חטאי העולם על ידי כך שהם קברו עצמם חיים מתחת לכנסייה, ורק בלילה, היה עובר אחד מהנערים (בניהם אנדריי) ונותן למאמינים הקבורים שתייה או אוכל,עד שהמאמינים היו מתים מהצום. אביו, "איוון" שהיה צייד מתפקידו, סירב לתת לבנו לסיים קבור תחת האדמה, כל זאת בגלל כשרונו היוצא דופן של אנדריי בציור שאיוון מאמין ככשרון שנתן לו כמתנת האל. אנדריי התמחה בעיקר בציור אישיות נוצריות חשובות, בעיקר מריה הקדושה וישו כתינוק. עם הזמן, המתח בין האב המגונן והנזירים גבר, במיוחד עקב ההחלטה של הנזירים לקבור את ארמאנד חיי, והוא מכריח את ארמאנד, לצייר את אחד מציוריו לנסיך מיכאל (שהוא השולט בפרובינציה שסביב) על מנת להניח את הציור בין העצים כדי לסמן את דרכו של אחי הנסיך. בדרך אל העצים, קבוצת הנזירים, יחד עם האב וארמאנד מותקפת על ידי אנשים ממדינות ביזנטין, וארמאנד מתפצל מהקבוצה. הוא היחידי שנתפס חיי, ולאחר שהוא נאנס בין העצים, הוא נלקח לסירה בה הוא שבוי. הספינה מגיעה לקונסטינופול, בה אנדריי נמכר בשוק העבדים. בשלב זה אנדריי מאבד את זיכרונותיו בעקבות הטראומה הנפשית והפיזית שהוא חווה בתקופה זו הוא בן 13-14. הוא מגיע לאחר שהוא נמכר שוב ושוב לונציה, בה הוא נמכר לבית בושת. שם הוא מעביר מספר ימים בהם הוא מסרב לתת לאיש לגעת בו ולכן הוא סובל מהתעללות פיזית קשה. כאשר נכנס לחדרו אדם נוסף, הוא מבין שהפעם הוא נקנה בגלל כמות הכסף הרבה שעוברת מיד ליד. כאשר הוא מבחין באדם שקנה אותו, הוא מאמין שהוא לא אחר מאשר ישו עצמו. אך האדון בעל השיער הבלונדיני (פלטינה) אומר שהוא לא ישו, אך אנדריי ממשיך לכנות אותו "מאסטרו" (אדוני) במשך כל זמנם יחד ומתאהב בו באותו הרגע. ההתאהבות היא דו צדדית והמאסטרו, מריוס, ערפד בן 1500 שנה, קונה אותו ולוקח אותו לביתו, שם הוא מגדל נערים מטווח גילאים שונה, להם הוא מעניק חינוך מקיף, מוזיקה, אומנות,שפות,תרבות, ספרות היסטוריה וכו'. לאחר שמריוס מדבר אליו בשפתו (רוסית), אנדריי נותן למריוס להתקרב אליו. אנדריי הופך לחלק מהנערים ומקבל את השם "אמדאו" (amadeo אהוב/אוהב האל). הוא לומד מהר מאוד את השפה, ובתקופה קצרה מאוד, הוא מתעלה על שאר הנערים. הוא מבלה איתם במהלך הימים, בין השיעורים, בטיולים ברחבי העיר מלאת החיים והססגונית. בעיקר בחברתו של ריקרדו, אחד מהנערים בני גילו. בלילות, אמדאו, מבלה את זמנו עם מריוס, איתו הוא מנהל מערכת יחסים של מורה ותלמיד, וגם מערכת יחסים אינטימית של זוג מאהבים. למרות החיבה המורעפת על אמדאו מצידו של מריוס, בקרב שאר הנערים לא מתעוררות שאלות על מערכת היחסים שמתנהלת מאחוריי הדלתות הסגורות של חדריו הפרטיים של מריוס, וכמו כן לא מתעוררת שום קנאה מצידם. אך מצד אמדאו מתחילות לעלות שאלות רבות, מדוע המאסטרו לא בבית במהלך היום? לאן הוא נעלם? מדוע הוא כל כך לבן וקר? והוא מתחיל לעלות את חשדותיו בפניי מריוס. בהתחלה, מריוס מנסה להתחמק מהשאלות ולהעניק לאמדאו עוד ועוד בכל דרך שהוא יכול,על מנת להשכיח ממנו את החשדות, אך הוא נכנע בסופו של דבר ומגלה לו את סודו. ואפילו חולק איתו מדי כמה לילות את הדם שלו (מריוס נושך את צוארו של אמדאו ואת הדם שבפיו הוא מעביר חזרה לפיו של אמדאו). כשאמדאו מפציר בו לתת לו את כולו,ולהפוך אותו לערפד מריוס מתעקש על כך שישנם דברים שאמדאו צריך לחוות לפני שהוא יכול להפוך לערפד. הוא שולח אותו לבתי הבושת הכי יוקרתיים בעיר, בהם אמדאו, מתנסה ביחסים עם נשים וגברים כאחד. אמדאו מכיר את ביאנקה, אישה אצילית ויפה, שמארחת מסיבות פאר בביתה, והיא גם חביבתו של המאסטרו. אמדאו מבלה איתה לילה ומצהיר בפני מריוס על אהבתו אלייה. כך עושה גם מריוס. כשאמדאו מגיע לגיל 16-17 הוא מעביר שלושה ימים במיטתו של אדון בריטי, האדון ארלך, מתוך תחושת נקמה במריוס ששולח אותו לאהוב פיזית אחרים במקום להיות איתו. האדון מתאהב בו בצורה משוגעת, ולאחר שהוא מגלה שזה לא כך מצד אמדאו, הוא משתגע ופורץ לביתו של המאסטרו. לאחר שהוא רוצח 3 מהנערים המתלמדים הצעירים, אמדאו מנהל איתו דו קרב, בו הוא המנצח אך הוא גם נדקר על ידי חרבו של האדון, שרצה לוודא הריגה ולכן טבל את חרבו ברעל. על מנת להציל אותו, לאחר שלושה ימים בהם הוא גוסס וביאנקה מנסה ככל יכולתה להציל אותו, מריוס חוזר אל ביתו (לאחר שהוא ביקר את "אלה שצריכים לשמור") ומוצא אותו על ערש דווי, והוא נאלץ, כנגד רצונו, להעניק לו את "המתנה האפלה". השניים חיים בצורה שלווה. אמדאו הערפד הוא תלמיד שמשתוקק לדעת עוד ועוד, ומריוס כמורה מנסה להעניק לו כמה שיותר מידע. בעזרת כוחותיו של מריוס, הם מגיעים עד לקייב, לאחר שזיכרונו של אמדאו מתחיל לחזור אליו. אך התקופה שלהם יחד כשני ערפדים באה לקיצה מהר. הבית מותקף שוב, אך הפעם על ידי קבוצת ערפדים שסוגדת לשטן, ולאחר שהם חוטפים את הנערים ואת אמדאו, הם שורפים את מריוס על גג הבית. אמדאו, מוחזק בשבי על ידי הקבוצה, והוא נאלץ לראות כיצד הם שורפים אותם חיים. ראש הקבוצה, סאנטינו, מסביר לו מי הם, ומאלץ אותו לחבור אליהם. אמדאו מסרב בתחילה, אך לאחר שהוא מוחזק בכלוב ובשבוע השני בו הוא מורעב, אמדאו תוקף את הקורבן שנזרק לכלוב שלו ורק לאחר שהוא מסיים הוא מבין, שהקורבן היה לא אחר מאשר ריקרדו (אותו הנער שהפך לחבר שלו בבית של מריוס). הקבוצה נותנת לו להישאר בכלוב עם הגופה עד שאמדאו נאלץ לקרוע ממנה את הגפיים בשביל לזרוק אותה מחוץ לכלוב. בשלב זה הוא מאבד כל רצון להתנגד, והופך לחלק מהקבוצה, למרות שהוא מתנגד לדעות שלהם (סגידה לשטן,לבוש שחור, התנגדות לחיים מעל פני האדמה (הם מתגוררים מתחת לבתי קברות) ואיסור על חיים רכושניים כמו שהוא ומריוס חיו)
