פילוסופית ההומור.
קראתי בספרו של אלברט איינשטיין, The World As I See It, השקפה ששופכת אור ומאפשרת להבין את טבעו של ההומור. השלכה חשובה של רעיון היעדר הרצון החופשי במובן הפילוסופי הוא ההיקל החשוב שבתחושת האחריות למעשים ולפעולות שלנו, של היצורים על פני כדור הארץ. רעיון זה לא מאפשר תפיסה רצינית וחשובה של עצמנו, ובכך מפנה מקום מרכזי להומור. במילים יותר פשוטות, התואמות יותר את הרמה הנמוכה של ההומור (לדוגמא ג´ים קארי ), ניתן להגיד שההומור מקורו בהתנהגות אנושית מגוחכת. ברמה אחרת, הומור סיינפלדי, למשל, עוסק באספקטים עמוקים הרבה יותר של ההתנהגות האנושית. לאחר הפנמה יסודית של הרעיונות הללו, צצו במוחי רעיונות הנוגעות יותר ליישום התפיסה של ההומור במובן הפילוסופי בפרקטיקה, משמע יצירת בדיחות. בגלל האופי החמקמק של ההגדרה של ההומור, נוצר בלבול בין מה שקרוי "הומור חה חה" לבין "נקודה קומית", שהאחרונה אינה גורמת לעיוותים של אזור הפה אלא מעוררת מחשבה. לדעתי, וזוהי דעה ראשונית (בניגוד למה שכתבתי עד כה ), ה"נקודה הקומית" איננה אלא זיהוי ראשוני של "מקור הומור". כאמור, מקור הומור הוא תמיד אספקט בהתנהגות האנושית. "הומור חה חה", הוא רעיון מוגמר בו הנקודה הקומית מועברת לאחר חשיבה ופיתוח הנקודה. אני מוצא שההומור היהודי-ניו-יורקי, קרי סיינפלד+לארי דיוויד ווודי אלן, הם החלוצים שבקומיקאים שהחליטו, במודע, שישימו ללעג את החברה ואת ההנהגות האנושית. קומדיה שמודעת היטב למטרותיה, מניעיה, ומקורותיה, היא הקומדיה האיכותית ביותר. לדעתי, וזו דעה אפילו יותר ראשונית מקודמתה, לארי דיוויד מעביר את נקודות ההומור ( לכן כסטנדאפיסט נחל הצלחה רק בקרב קומיקאים אחרים, הרי הוא "האכיל" אותם ברעיונות ) לעומת ג´רי סיינפלד שמעביר את הומור החה-חה, עם הבדיחות המוגמרות. אין ספק שקל יותר להבין הומור מוגמר, הרי הקומיקאים עשו את המלאכה, אבל לדעתי גם נקודות הומור יכול להיות מועבר בצורה מאסיבית להמונים, ואין להתייחס לזה רק כאל חומר גולמי שהקומיקאים מעבדים. אני אמשיך לפתח את פילוספית ההומור שלי, ואכתוב מדי פעם על ההתפתחויות. הייתי מאד מעוניין לשמוע מה אתם יכולים להוסיף לדברים אלו.
קראתי בספרו של אלברט איינשטיין, The World As I See It, השקפה ששופכת אור ומאפשרת להבין את טבעו של ההומור. השלכה חשובה של רעיון היעדר הרצון החופשי במובן הפילוסופי הוא ההיקל החשוב שבתחושת האחריות למעשים ולפעולות שלנו, של היצורים על פני כדור הארץ. רעיון זה לא מאפשר תפיסה רצינית וחשובה של עצמנו, ובכך מפנה מקום מרכזי להומור. במילים יותר פשוטות, התואמות יותר את הרמה הנמוכה של ההומור (לדוגמא ג´ים קארי ), ניתן להגיד שההומור מקורו בהתנהגות אנושית מגוחכת. ברמה אחרת, הומור סיינפלדי, למשל, עוסק באספקטים עמוקים הרבה יותר של ההתנהגות האנושית. לאחר הפנמה יסודית של הרעיונות הללו, צצו במוחי רעיונות הנוגעות יותר ליישום התפיסה של ההומור במובן הפילוסופי בפרקטיקה, משמע יצירת בדיחות. בגלל האופי החמקמק של ההגדרה של ההומור, נוצר בלבול בין מה שקרוי "הומור חה חה" לבין "נקודה קומית", שהאחרונה אינה גורמת לעיוותים של אזור הפה אלא מעוררת מחשבה. לדעתי, וזוהי דעה ראשונית (בניגוד למה שכתבתי עד כה ), ה"נקודה הקומית" איננה אלא זיהוי ראשוני של "מקור הומור". כאמור, מקור הומור הוא תמיד אספקט בהתנהגות האנושית. "הומור חה חה", הוא רעיון מוגמר בו הנקודה הקומית מועברת לאחר חשיבה ופיתוח הנקודה. אני מוצא שההומור היהודי-ניו-יורקי, קרי סיינפלד+לארי דיוויד ווודי אלן, הם החלוצים שבקומיקאים שהחליטו, במודע, שישימו ללעג את החברה ואת ההנהגות האנושית. קומדיה שמודעת היטב למטרותיה, מניעיה, ומקורותיה, היא הקומדיה האיכותית ביותר. לדעתי, וזו דעה אפילו יותר ראשונית מקודמתה, לארי דיוויד מעביר את נקודות ההומור ( לכן כסטנדאפיסט נחל הצלחה רק בקרב קומיקאים אחרים, הרי הוא "האכיל" אותם ברעיונות ) לעומת ג´רי סיינפלד שמעביר את הומור החה-חה, עם הבדיחות המוגמרות. אין ספק שקל יותר להבין הומור מוגמר, הרי הקומיקאים עשו את המלאכה, אבל לדעתי גם נקודות הומור יכול להיות מועבר בצורה מאסיבית להמונים, ואין להתייחס לזה רק כאל חומר גולמי שהקומיקאים מעבדים. אני אמשיך לפתח את פילוספית ההומור שלי, ואכתוב מדי פעם על ההתפתחויות. הייתי מאד מעוניין לשמוע מה אתם יכולים להוסיף לדברים אלו.