"פיי"
של דארן ארונופסקי. אתמול ראיתי. הסרט בהחלט טוב, לא פחות קשה ודחוס מרקוויאם, והשימוש באמצעים טכניים (חיתוכי עריכה, צילום "מושהה", חזרה על פרטים שוב ושוב וכו´) זהה בשני הסרטים. האווירה קלסרופובית על כדי בחילה, מלוות במוסיקה אלקטונית מעולה (Clint Mansell) ובאי-אילו סצינות דוחות במיוחד (הפעם מככב מוח, מרכז הסרט). העלילה סוריאליסטית במקצת, מרתקת מאוד, במיוחד לאור העיסוק בתורת הקבלה בהקשר המתמטיקאי שלה (אני לפחות מצאתי את זה מעניין ומסקרן...). מאוד ממולץ לראות. בתור סרט ביקורים דארן עשה עבודה מדהימה, ממש רואים את הניצוצות של הגיאוניות. מי שעדיין לא ראה את "רקוויאם לחלום" אני ממליץ לו קודם לראות את "פיי", כמעיין פרומו. אגב, אימו האמיתית של דארן משחקת את האישה עם התלתלים השחורים, וגם יושבת לצד שרה גולדפארב (בורסטיין) - על הכסאות בחצר - ב"רקוויאם". עושה לה פרוטקציות. חוץ מזה, אני מתגייס מחר לצה"ל, אז ביי.
של דארן ארונופסקי. אתמול ראיתי. הסרט בהחלט טוב, לא פחות קשה ודחוס מרקוויאם, והשימוש באמצעים טכניים (חיתוכי עריכה, צילום "מושהה", חזרה על פרטים שוב ושוב וכו´) זהה בשני הסרטים. האווירה קלסרופובית על כדי בחילה, מלוות במוסיקה אלקטונית מעולה (Clint Mansell) ובאי-אילו סצינות דוחות במיוחד (הפעם מככב מוח, מרכז הסרט). העלילה סוריאליסטית במקצת, מרתקת מאוד, במיוחד לאור העיסוק בתורת הקבלה בהקשר המתמטיקאי שלה (אני לפחות מצאתי את זה מעניין ומסקרן...). מאוד ממולץ לראות. בתור סרט ביקורים דארן עשה עבודה מדהימה, ממש רואים את הניצוצות של הגיאוניות. מי שעדיין לא ראה את "רקוויאם לחלום" אני ממליץ לו קודם לראות את "פיי", כמעיין פרומו. אגב, אימו האמיתית של דארן משחקת את האישה עם התלתלים השחורים, וגם יושבת לצד שרה גולדפארב (בורסטיין) - על הכסאות בחצר - ב"רקוויאם". עושה לה פרוטקציות. חוץ מזה, אני מתגייס מחר לצה"ל, אז ביי.