פייר וג´יל
הם תמיד דיברו בלשון רבים, על הכל. "היינו", "ראינו", "קנינו". היתה להם דירה קטנה ברובע האמנים שעל גדת הסיין, ותינוק משותף בן שנה. היה להם טוב. ערב אחד, כשג´יל התקלחה ופייר הכין ארוחת-ערב, צרצר הטלפון. זאת היתה אמא של ג´יל, שפלטה קצרות: "תדליקו CNN . מיד". פייר ציית במהירות. בהכירו את אמה של ג´יל ידע, שאין זה ממנהגה לשלח פקודות, ושאם עשתה זאת, כנראה שקרה משהו יוצא-דופן. הוא התיישב בכורסאת-הטלויזיה. כשג´יל יצאה מהאמבטיה היא מצאה אותו יושב מכונס בעצמו, בוהה במרקע בפנים אפורים ובעיניים אדומות. ג´יל הניחה ידיים לחות על ערפו וגיחכה: "עוד סרט-אסונות?" "לא", לחש פייר, "בואי תראי בעצמך". ג´יל התיישבה על קצה הספה בצורה אגבית כאילו תיכף תקום. המגבת עטפה עדיין את גופה המטפטף. היא הלכה והחוירה. כשראתה את העשן והאש קפצה ואמרה: "אני חייבת להתקשר לפרנקי בבוסטון". פרנקי היה אחיה פרנסואה, שהתחתן עם בחורה יהודייה-אמריקאית, וחי בבוסטון מזה שנים. "השבח לאל", אמרה ג´יל כשחזרה לסלון, "כל משפחתו של פרנקי – שלמה ובריאה". היא חזרת לצפות בזוועות שמול עיניה, מנידה מדי-פעם בראשה כמסרבת להאמין, פעמים פורצת בבכי מר ופייר מוחט את אפו ועיניו. הם צפו בטלויזיה עד 2.00 בלילה. המגבת עדיין סביב גופה של ג´יל, שערה הארוך כבר יבש ממזמן וכעת הוא דבוק למצחה קווצות-קווצות. עד 2.00 בלילה זיפזפו בין הערוצים ולא החליפו ביניהם מילה. ב-2.00 פרשו למיטה. שניהם לא נרדמו. המיטה הגדולה, שידעה אנחות-תאווה וקולות-צחוק, וגם ויכוחים חריפים וקול בכיו המתוק של תינוק מתפנק, ידעה בלילה ההוא שתיקה. אוריאנה
הם תמיד דיברו בלשון רבים, על הכל. "היינו", "ראינו", "קנינו". היתה להם דירה קטנה ברובע האמנים שעל גדת הסיין, ותינוק משותף בן שנה. היה להם טוב. ערב אחד, כשג´יל התקלחה ופייר הכין ארוחת-ערב, צרצר הטלפון. זאת היתה אמא של ג´יל, שפלטה קצרות: "תדליקו CNN . מיד". פייר ציית במהירות. בהכירו את אמה של ג´יל ידע, שאין זה ממנהגה לשלח פקודות, ושאם עשתה זאת, כנראה שקרה משהו יוצא-דופן. הוא התיישב בכורסאת-הטלויזיה. כשג´יל יצאה מהאמבטיה היא מצאה אותו יושב מכונס בעצמו, בוהה במרקע בפנים אפורים ובעיניים אדומות. ג´יל הניחה ידיים לחות על ערפו וגיחכה: "עוד סרט-אסונות?" "לא", לחש פייר, "בואי תראי בעצמך". ג´יל התיישבה על קצה הספה בצורה אגבית כאילו תיכף תקום. המגבת עטפה עדיין את גופה המטפטף. היא הלכה והחוירה. כשראתה את העשן והאש קפצה ואמרה: "אני חייבת להתקשר לפרנקי בבוסטון". פרנקי היה אחיה פרנסואה, שהתחתן עם בחורה יהודייה-אמריקאית, וחי בבוסטון מזה שנים. "השבח לאל", אמרה ג´יל כשחזרה לסלון, "כל משפחתו של פרנקי – שלמה ובריאה". היא חזרת לצפות בזוועות שמול עיניה, מנידה מדי-פעם בראשה כמסרבת להאמין, פעמים פורצת בבכי מר ופייר מוחט את אפו ועיניו. הם צפו בטלויזיה עד 2.00 בלילה. המגבת עדיין סביב גופה של ג´יל, שערה הארוך כבר יבש ממזמן וכעת הוא דבוק למצחה קווצות-קווצות. עד 2.00 בלילה זיפזפו בין הערוצים ולא החליפו ביניהם מילה. ב-2.00 פרשו למיטה. שניהם לא נרדמו. המיטה הגדולה, שידעה אנחות-תאווה וקולות-צחוק, וגם ויכוחים חריפים וקול בכיו המתוק של תינוק מתפנק, ידעה בלילה ההוא שתיקה. אוריאנה