פייר או לא פייר?

[orzr]

פייר או לא פייר?

אז ככה: שנינו בני 28, יוצאים ביחד כשנתיים, שנינו סטודנטים, הוא בימים אלה מסיים את התואר, לי נשאר עוד איזה שנה וחצי. אנחנו עדיין לא גרים ביחד, כי אין כסף... דיברנו על זה שכאשר הוא יסיים את הלימודים וימצא עבודה נורמלית, נשכור דירה יחד. וגם היה ביננו מעין הסכם לא סגור, שחלוקת שכר הדירה לא תהיה שווה בשווה, כיוון שאני עדיין בקושי ארוויח. היום, שוב דיברנו על הדירה ואמרתי על עניין התשלום והוא פתאום אמר: זה יהיה חצי חצי. אז אמרתי לו שאם ככה, זה לא יהיה, כי לי אין אפשרות... ודי התעצבנתי. אז הוא אמר שכשנגיע לזה- נסתדר ויהיה בסדר. תמיד הוא סוגר את זה כך, בעוד שאני רוצה לדעת מה יהיה... ולא בא לי "להסתדר" ואז לגלות שהוא עוקב אחרי כל שקל שאני מוציאה... מה דעתכם? זה לא שאני מנסה להיות פרזיטית... אבל אני לא אצליח לשלם שכ"ד, לימודים ומחייה...

 

[דמעה חמה]

אם את שואלת אותי...

אני מסכימה איתו לגמרי. אני חושבת שכאשר משכירים דירה יחדיו צריכים להתחלק שווה בשווה גם בגלל השיוויון וגם בכדי למנוע מחלוקות בעתיד כאלה ואחרות. מותר לו לשנות את דעתו אם רוצה. את יודעת..לפעמים מה שנאמר הוא לא "טאבו". לא ברור לי למה כתבת שהוא עוקב אחרי כל שקל שאת מוציאה...הוא באמת עושה זאת ? ואני באמת ובכנות חושבת שאם לא תצליחי לשלם שכ"ד, לימודים ומחייה ואם אין לכם כוונות עתידיות להתחתן ולהתמסד - וותרי על המעבר איתו. מיותר.

 

[orzr]

התכוונתי במעקב אחרי כל שקל

שבמידה ונחליט שהוא משלם יותר, אז אני לא רוצה להגיע למצב, שאם קניתי משהו קטן לעצמי- אז זה בזבוז ובמקום זה יכולתי לשלם שכ"ד.

 

[דמעה חמה]

את חכמה.

את מקדימה תרופה למכה וזה מה שיקרה. מאוד הגיוני. ולא רק בגלל שמדובר בשניכם, אלא בגלל שזה פשוט ככה. אל תיכנסי לזה מלכתחילה ואל תהיי תלויה בו.

 

[זכוכיות]

זה לא חייב להיות ככה, אבל זה מאוד תלוי

בסוג האנשים שהם, וב"מקום" שבו הקשר שלהם נמצא.

 

[דמעה חמה]

אני חושבת שאת חיה בעולם "וורוד" מידי

זה קורה כמעט לכל זוג אשר חי ביחד והם לא מתחלקים שווה בשווה. כשנושאים זה אחרת, כן גם בגלל ההסכם. הסכם נישואים משמע = אחד שלם. כרגע - אין כאן במצב שלהם אחד שלם ולכן מן הראוי שיתחלקו שווה בשווה כדי למנוע חיכוכים בעתיד סטייל..."אני שילמתי יותר.. ואת שילמת פחות..." "אתה שילמת פחות..אני שילמתי יותר". אין כאן שום קשר ל"אהבה". שום קשר. לא משנה כמה הם מאוהבים, חולים, גוססים האחד על השני- יום יבוא וזה יעלה. והכל יצוף למעלה. ולא, אסור לנו לצפות מהבן זוג שלנו (שאינו בעלנו ושאינו חייב לנו דבר) לשלם עלינו שכר דירה כי "אין לנו כסף". אם אין כסף - לא עושים את הצעד הזה. זה שהוא בן זוג שלנו, לא עושה אותו לממן הפרטי בבנק למשכנטאות. תתעוררי חמודה. אלא החיים האמיתיים. בעולם האמיתי..לא רק האהבה היא שקובעת את אורח החיים.

 

[זכוכיות]

אני לא חיה בעולם ורוד בכלל,

אני חיה אצלי בבית, ואם אני אשב לחשב את ההכנסות שלנו אז בלי ספק- הוא מכניס יותר. היום הוא גם המכניס היחידי, וזה ישאר ככה תקופה מסויימת, לי יש "טיפטופים" מההורים ומעבודות קטנות שאני עושה מהבית. הכסף שלנו משותף, ולפעמים כשיש תקופות כשנופל עלינו פתאום איזה בונוס, אנחנו בכיף גם מתפנקים ומפנקים. שוב, זה תלוי איזה מן זוג הם. בעבר, במשל חצי שנה, אני חייתי אצלו בבית- של ההורים, ולא רק שלא עבדתי אלה גם הייתי מאוד חולה ונזקקתי לטיפול מסור כל הזמן, ולאף אחד לא היתה בעיה עם זה, זה גם לא "עלה" מעולם.

 

[דמעה חמה]

את עיוורת

תסלחי לי. את פשוט עיוורת. את עד כדי כך סומכת עליו ? ומה יקרה אם יפסיק לאהוב אותך? מה יקרה אם בוקר אחד תקומי ותגלי שהוא נעלם לך עם כל הכסף ? הוא לא חייב לך כלום את יודעת (במידה ולא עשיתם הסכם) תתעוררי חמודה.

 

[זכוכיות]

עם איזה כסף בדיוק הוא יעלם לי?

לא קראת שאין לי כזה? ובלי קשר, עובדה שאני לא זוממת "להעלם לו עם הכסף", והוא סומך עלי בעיניים עצומות (אפילו את כרטיס האשראי שלו והסיסמה לכספומט יש לי כאן במגירה..).

 

[דמעה חמה]

ואם היה לך?

ואם כן היה לך כסף ואז הוא היה נעלם ? היית אומר לו.."לבריאות"?

 

[nate2000]

פרנויה....

 

[זכוכיות]

לגמרי...

 

[voguemaster]

יש יותר סיכוי שיגנבו את כספך

בתחנת דלק, בבית קפה, מסעדה ובעצם בכל בית עסק שבו את משלמת בעזרת כרטיס אשראי או צ'ק. אז מה, לא נחזיק כרטיסי אשראי וצ'קים כי אפשר לגנוב מאיתנו ? אללה איסטר אנשים. לא צריך לעשות הסכם ממון כשעוברים לגור ביחד, זה פשוט אידיוטי.

 

[מלאכית84רחלי]

טוב מאוד

אז פורצים יפרצו לי לבית בכל מקרה, אז למה לי לסגור את הדלת?... די, נו, אף אחד כאן לא ישתכנע. רדו מהנושא...

 

[voguemaster]

שניה דברים שונים לגמרי

בד"כ מה שכואב יותר כשפורצים לך לבית זה שחיללו את המקום האישי שלך. אולי אף פעם לא פרצו לך לבית אבל זו הרגשה די מסריחה לדעת שמישהו חדר לפרטיות שלך בצורה כזו. ובכלל, לזוג סטודנטים שחיים ביחד אין הרבה כסף כך שאין צורך בהסכם ממון, זו סתם שטות.

 

[מלאכית84רחלי]

אויש, מאמי, פרצו פעמיים לצערי

ועוד הייתי בבית ישנה באותו הזמן

טראומה גדולה בשבילי, עד היום אני לא מסוגלת לישון כשאין מישהו אחר בבית...

 

[קרן אור של החיים]

../images/Emo45.gifמסכימה בהחלט.

זה מתכון לצרות. אצלנו היו תקופות בהן בגלל נסיבות שונות אחד\ת השקיעו יותר מהשני\ה, אך ככלל-שווה בשווה! זה לא הסכם עסקי, עדיין מדובר בשניים שחיים חיים דינמיים, אבל בהחלט חשוב ששנינו נתרום לבית. אם שנינו לא יכולים לקנות משהו לבית או לעשות צעד כלכלי של שנינו ביחד-לא עושים עד שלשנינו יתאפשר לתרום.

 

[זכוכיות]

ועכשיו אתם חיים יחד, נכון?

נניח ואחד מכם מאבד את עבודתו,או יותר מזה- את היכולת לעבוד נניח- חצי שנה, אז הוא עף מהבית? חוזר אל ההורים שידאגו לו?

 

[קרן אור של החיים]

למה "נניח"?

זה קרה. וגם ככה, בלי שאחד מאיתנו יאבד את עבודתו, בדרך קבע אחת מאיתנו מרוויחה יותר. נו אז? החישוב הכלכלי הוא כזה שמאפשר נוחות בהוצאות למשך כמה חודשים ללא עבודה. וכשלD לא היתה עבודה, הוא המשיך לתת חצי מההוצאות של הבית (שכמובן חושבו בהתאם ליכולת של שנינו) והוא חיפש עבודה במרץ. ואם תקראי שוב את מה שכתבתי, אז כתבתי שהיו תקופות בהן החלוקה לא היתה שווה. בהתחלה בהתחלה, אני לרוב מימנתי אותנו, בגלל הנסיבות. אבל זה היה כך לזמן מועט ביותר. ברור שאם נדרש לזה, אז זה יחזור, אך החוכמה היא להתנהל עם מה שיש ולחשוב גם קצת קדימה-למקרה שיהיה פחות. אני מאמינה שזה גם מה שנכון לעשות בזוגיות שהיא "נישואין". מבחינתי אין הבדל. כל עוד שנינו באותו סטטוס ("עובדים לומדים") אין סיבה שיהיה אחרת.

 

[זכוכיות]

כתבתי תגובה ארוכה והיא לא נשלחה

דווקא השקעתי הפעם בפירוט (ביחס לשאר ההודעות החופרות שלי

) בכל אופן, עברתי לדבר על "זוג היפוטתי" כי ממש לא נעים לי לכתוב דוגמאות של "מה אם" זוועות כאלה ואחרות ולקשר אותן אליכם. אז מה אם זוג היפוטתי גר לו יחד כמוכם, חולק בהוצאות ואפילו חוסך לעיתות משבר ואז קורה מקרה, לדוגמא (דוגמא ממקורב שלי, היחידה שהצלחתי לחשוב עליה) הוא מואשם במעשה פלילי, בת הזוג ההיפותטית משוכנעת מעל לכל צל של ספק בנוגע לחפותו, אבל הוא נאלץ לכלות את כל חסכונותיו על הוצאות משפט ובנוסף לשבת במעצר בית כך שהוא לא מסוגל לעבוד, האם בת הזוג ההיפוטתית והלא נשואה/ חתומה צריכה להגיד לו- סליחה, שלום, שההורים שלך ישמרו עליך- נחזור לגור יחד כשהעניין יפתר? האם היית עושה כזה דבר? כי אני לא. ודוגמא שונה-דומה מהחיים שלי. לפני כך וכך שנים, אהובי היה חייל ושנינו היינו צעירים וטיפשים מאוד מאוד מאוד. אהובי הסתבך באיזשהו עניין פלילי, באזרחות אותו עניין פלילי הוא דיי זניח אבל בגלל שהוא היה חייל צפויה היתה לו חצי שנת מעצר. ברגע שהבנתי מה קרה לקחתי רגלי אל תחנת המשטרה ולקחתי את האשמה על עצמי. אני סיימתי עם רישום פלילי שימחק בעוד כך וכך שנים, הוא יצא מזה נקי לחלוטין... יש שיגידו ש"הגזמתי", אבל אני לא מרגישה שהגזמתי, להיפך, אני אפילו לא הרגשתי שעשיתי לו טובה, אם נסתכל על זה בצורה הכי שטחית שאפשר להסתכל על זה- פשוט לא רציתי לבקר אותו בכלא צבאי במשך מעל לחצי שנה, והרישום הפלילי הזמני הזה נתפס אצלי (גם עכשיו) כעונש הרבה יותר קטן, מאשר לא לראות את אהובי חצי שנה ועוד לדעת שהוא סובל. באותה המידה, לבן זוגי חשוב כרגע לגור איתי, ולהתעורר לצידי בבקרים- הרבה יותר משחשובה לו החלוקה "שווה בשווה", וזה לגמרי נתפס מבחינתי, הייתי פועלת בדיוק אותו הדבר. אני לא מדברת על הזוג הספציפי הזה (לה נתתי את התגובה שלי שם למטה), אבל אני באמת מאמינה שהקרבות כאלה ניתן לעשות גם אם אף אחד לא חותם לך על כלום, גם אם לא תהיו ביחד בעוד שנה, כי- עכשיו- זה מה שעושה טוב לכם ולזוגיות.