פיירוז - מאחורייך!
עם קשר עריף לנושא הפורום רציתי לעדכן, ניסיתי שוב (ניסיון מני רבים) לעשות חומוס ביתי, ובמלים אחרות - להביא את יפו הביתה. אנשים ואנשות - מה יש לי להגיד - הוא יצא, לראשונה בחיי, גדול מהחיים. מה אומר ומה אספר, בתור חולה חומוס (בבית אמא קוראת לי אבו חומוס) אין לכם מושג איזה תענוג אמיתי זה ליהנות לא רק מעצם החומוס הטעים באופן מדהים, [וגם כאן זה עניין של טעם אישי], אלא מהעצמאות הזו, לא להיות תלוי במסעדות החומוס הגזלניות לא אחת. לא פעם ולא פעמיים ניסיתי לעשות חומוס כזה, אך הוא יצא לי ברמה של לא יותר מיצירה (או ניסיון ליצירה) מקורית של חדר אוכל צבאי ממוצע של אמצע השבוע. והפעם - גם בן זוגי, שלא ממש מבין איך אפשר ליפול שדוד לנוכח צלחת, שכולה מבוססת על דברים צמחוניים... הוא בקטע הצרפתי עלק) - גם הוא נתן לי תמאנייה מפרגנת... ותודה ללידיאמי, שנתנה לי פוש וקישור תומכים בנושא. ואם כבר - אז גם לפיפי נס, על המתכון המנצח לפול מודאמאס (פול כמו שאוכלים ברחובות קהיר). לכל זה הוספתי משלי במרכז הצלחת טחינת "קראוואן" (שקונים בשוק, תוצרת שכם) - טחינה שהיא עילוי, מלטפת את החיך הרך שבפה ומתמזגת עם בלוטות הטעם בהרמוניה מושלמת (ואני לא חסיד גדול של טחינה), פטריות מאודות עם בצל מטוגן והמון המון מיץ לימון, שום כתוש, פטרוזיליה קצוצה וכמון טרי (רק טרי) טחון. היה צריך רק כמה קציצות בקר עם שומן כבש וצ'יפסים בשביל הדיגום, והחיים מעולם לא היו טעימים כל כך. למה פיירוז? כי חומוס, אם לא ידענו, הוא צפון ערבי (לבנון, ישראל, ירדן, סוריה). בתימן ובמצרים רק חיפוש בנרות (עם שמעדאן או בלי...) חומוסיות כדי להבין את זה. ובה לחומוס גואל. סביוני (נ"ב - וזאת בלי לציין את המטבוחה, שכבר מזמן עברה את מבחן הסבתות המרוקאיות).
עם קשר עריף לנושא הפורום רציתי לעדכן, ניסיתי שוב (ניסיון מני רבים) לעשות חומוס ביתי, ובמלים אחרות - להביא את יפו הביתה. אנשים ואנשות - מה יש לי להגיד - הוא יצא, לראשונה בחיי, גדול מהחיים. מה אומר ומה אספר, בתור חולה חומוס (בבית אמא קוראת לי אבו חומוס) אין לכם מושג איזה תענוג אמיתי זה ליהנות לא רק מעצם החומוס הטעים באופן מדהים, [וגם כאן זה עניין של טעם אישי], אלא מהעצמאות הזו, לא להיות תלוי במסעדות החומוס הגזלניות לא אחת. לא פעם ולא פעמיים ניסיתי לעשות חומוס כזה, אך הוא יצא לי ברמה של לא יותר מיצירה (או ניסיון ליצירה) מקורית של חדר אוכל צבאי ממוצע של אמצע השבוע. והפעם - גם בן זוגי, שלא ממש מבין איך אפשר ליפול שדוד לנוכח צלחת, שכולה מבוססת על דברים צמחוניים... הוא בקטע הצרפתי עלק) - גם הוא נתן לי תמאנייה מפרגנת... ותודה ללידיאמי, שנתנה לי פוש וקישור תומכים בנושא. ואם כבר - אז גם לפיפי נס, על המתכון המנצח לפול מודאמאס (פול כמו שאוכלים ברחובות קהיר). לכל זה הוספתי משלי במרכז הצלחת טחינת "קראוואן" (שקונים בשוק, תוצרת שכם) - טחינה שהיא עילוי, מלטפת את החיך הרך שבפה ומתמזגת עם בלוטות הטעם בהרמוניה מושלמת (ואני לא חסיד גדול של טחינה), פטריות מאודות עם בצל מטוגן והמון המון מיץ לימון, שום כתוש, פטרוזיליה קצוצה וכמון טרי (רק טרי) טחון. היה צריך רק כמה קציצות בקר עם שומן כבש וצ'יפסים בשביל הדיגום, והחיים מעולם לא היו טעימים כל כך. למה פיירוז? כי חומוס, אם לא ידענו, הוא צפון ערבי (לבנון, ישראל, ירדן, סוריה). בתימן ובמצרים רק חיפוש בנרות (עם שמעדאן או בלי...) חומוסיות כדי להבין את זה. ובה לחומוס גואל. סביוני (נ"ב - וזאת בלי לציין את המטבוחה, שכבר מזמן עברה את מבחן הסבתות המרוקאיות).
