אבל הטענה הזו לא נכונה לא לסטף ולא לקליי.
סטף הוא קלע השלשות הכי טוב שהליגה ראתה אי פעם. אבל הוא גם וירטואוז בכדרור, הוא חודר מצויין וגם מוסר מעולה כשמנסים את הדאבל טים עליו.
קליי היה אחד השומרים הטובים בליגה לפני הפציעה, והוא גם ידע לחדור לסל ברמה גבוהה מאוד.
אם מישהו רוצה להיות קליי או סטף, כדאי מאוד שיתמקד בעוד יכולות.
למרות זאת אני מסכים איתך שהגמול על זריקה משלוש מוגזם, ולא בטוח שזה עושה טוב לליגה. אני. בפירוש לא חושב שדרגת הקושי של הזריקות האלה, לפחות מבחינת השחקנים בדור הנוכחי, מצדיקה תוספת של 50% בנקודות. אבל אני לא חושב שאפשר להאשים את סטף וקליי שגילו לנו את זה (לכולנו, גם לג׳יימס הארדן ולטייטום ולקיירי ולדוראנט), זה לא הוגן.
גם לחשוב שמשהו ישתנה מהבחינה הזו אם הם יפסידו זה נאיבי, יש נשק יעיל ומסוכן שנקרא שלשות, מישהו באמת חושב שזה לא יהיה הנשק העיקרי בעתיד, אלא אם יהיה שינוי בחוקים?
לא יודע מתי בפעם הבאה תיכנס לפורום ותראה את זה, אבל בכל זאת נגיב
סטף וירטואוז אדיר אבל וואלה אני חושב שהיכולת שלו להגיע לסל ולסיים ביעילות נשנעת על האיום מבחוץ יותר ממה שנדמה.
פשוט לא מסכים שקליי חודר או מכדרר ברמה גבוהה. אחד מסימני ההיכר שלו הם משחקים של המון נקודות על מינימום כדרורים. אם מה שאמרתי על סטף נשמע גבולי אז הוא תקף לגביו שבעתיים. למעשה הקושי היחסי שלו להגיע לסל בהינתן הטווח מדבר בעד עצמו, לפחות לדעתי. את ההגנה המצוינת אני זוקף לזכותו, פשוט עושה רושם שהירידה ברמה לא משפיעה דרמטית, אפילו לא הירידה באחוזים, כל עוד איום הקליעה הוא כזה ממשי.
אני לא חושב שאשמה היא מילה נכונה פה. הם לא עושים משהו לא בסדר, פשוט התוצאה לא רצויה בעיניי. והם ממש לא האחראים היחידים, דיברתי בעבר על מורי וזרם האנליטיקה ברוקטס שהתיימר לשנות את המשחק בצורה אף יותר קיצונית.
גם לא חסר תופעות שליליות בהסתכלות רחבה, קח לדוגמא את האייסו של הארדן וסחיטת העבירות. תאר לעצמך שמישהו נכנס לליגה ומוצא דרך (כשרה לחלוטין) להגיע 20 פעם לקו בממוצע. עכשיו תאר לעצמך שיהיה לו טימייט שמגיע 12 פעמים לקו. רמת הסקיל תהיה בהכרח גבוהה, השאלה היא האם מדובר בשינוי מבורך?
על השלכות של הפסד (לצורך הדיון הפסד 'משכנע') אפשר לדבר חודשיים, דיון סופר מעניין. אני חושב שהמגמה מסוגלת להאט אם מוצגת אלטרנטיבה (אלטרנטיבה יחסית, כולם זורקים המון שלשות כפי שציינת). בוסטון לדוגמא היא קבוצה שמושתת על שחקני two-way מגוונים, הם מחפשים לתקוף את הסל, לטפטף קצת חצי מרחק/פוסט אפ, וכמובן לייצר מבטים איכותיים מחוץ לקשת. לתחושתי דווקא שמשאירים אותם לזרוק הרבה שלשות מוציאים אותם מהגרוב, אפילו אם הם קולעים. ניצחון של קבוצה כזו על יריבה כמו גולדן לא יהווה בשורה היסטרית, אבל כן עשוי להוביל בשיפט קל בפוקוס אחר סקיל מסוים. בתור מי שהתחיל לעקוב אחרי הדראפט אפשר לראות איך השלבים המאוחרים של הפלייאוף משפיעים על מקבלי ההחלטות.
|
הצלחה בדרך כלל מביאה חקיינים. פיניקס היו מרחק 2 ניצחונות מטבעת, קרעו את הליגה העונה (והתפרצות קורונה כנראה מנעה ביקור נוסף בגמר אזורי) למרות שהיו מקום 19 ובוטום 4 בשלשות לממוצע בהתאמה.
פילי הובילו את המזרח אשתקד (גם הם פסע מגמר אזורי) מהבוטום 4. הלייקרס זכו באליפות ממקום 20. מילווקי זכו באליפות בטופ 10, אבל עם הרכבים מרעננים וכקבוצה שמחפשת לתקוף פנימה-החוצה ולא להיפך.
יצא לי לחשוב קצת על הקטע של שינוי חוק אפשרי, כמו שעשו בעבר כדי להעביר את כובד המשקל אל הפרימטר בהדרגה. אני תוהה (שווה דיון נפרד) אם הדרך הכי יעילה תהיה בעצם הגבלה של כמות השלשות שניתן לקחת (עם מגוון סטיפולציות). אם נניח הגבול יהיה 40, אולי קבוצות אינטואטיבית יחפשו אפיקים אחרים כדי לא להסתבך מראש בחישובים. הרעיון נשמע סופר חריג אך קחו בחשבון שהמשחק כבר שוחק ככה, ההגבלה פשוט לא הייתה מוצהרת. מה גם שקבוצה אחת בלבד חצתה את הרף בעונה החולפת (מיני).
אם ירחיקו את הקשת, ולצורך העניין רמת הסקיל תדביק את המרחק תוך 5 שנים, הגיאומטריה של המשחק תתעוות משמעותית. לך תשמור פיקאנדרול ותחזור לקלעים. לך תסביר למה שלשה מהפינה שווה את אותו סך נקודות.