אחד הניצחונות הגדולים ביותר של הווריורס בעידן סטיב קר. נתחיל מההתחלה-
גולדן פתחה עם אוטו פורטר בחמישייה במקום לוני. המחשבה ברורה- גולדן נחנקת בהתקפה עם גרין ולוני במקביל, בעוד שפורטר מספק להם יותר ריווח. ההימור הזה נכשל כשבוסטון שלטה בלוחות בדקות הללו, טיימלורד אסף ריב' התקפה מעל הראש של הווריורס וגם שחקני הפרימטר שנהנים מיתרון פיזי על המצ'אפ שלהם (סמארט, ג'יילן, טייטום) השיגו נקודות הזדמנות שנייה. טייטום גם פתח היטב מבחינה התקפית וזה אפשר לסלטיקס להוביל במחצית אפילו שמשחק ההתקפה שלהם היה מפוזר עם הרבה איבודים, זו הייתה לדעתי המחצית היחידה בפלייאוף שבה איבדו הרבה ועדיין הובילו. בנוסף לכך גולדן קלעה מבחוץ באחוזים נמוכים ולא הייתי מייחס את זה לסלאמפ אלא לפרופיל זריקות קשה. אחוז גבוה מאוד מהשלשות של גולדן מגיע בפול אפ, קרי היחיד שפגע במחצית הראשונה.
סטיב קר עדיין לא החליט מי ההרכבים הכי טובים שלו וראינו המון וריאציות, חלקן הופיעו לראשונה. לאודוקה יש פריבילגיה רצינית שכמעט כל הסגל שלו שחקני two way. במחצית השנייה קר פנה להרכבים באוריינטציה התקפית יותר שעזרו לקליי להיכנס למשחק. לוני שחקן התקפה יותר טוב מדריימונד בסדרה הזאת כי גם הוא screener טוב ובניגוד לדריי מסוגל לסיים בצבע. במיעוט הדקות הם רצו עם גארי פייטון בפרימטר במקום אחד הסקוררים לאיזון של התקפה-הגנה.
לבוסטון יש יכולות מדהימות בהגנה וראינו אותם כופים מבטים קשים רוב המשחק. בכל זאת היו לביג מן שלהם יותר מדי פספוסים, בעיקר להורפורד שלא עולה מספיק גבוה כשומר פיק אנד רול. קרי עם שוט מייקינג אדיר הוביל דקות טובות של גולדן ברבע השלישי (כרגיל) והמשחק נכנס לרבע האחרון בהפרש נקודה.
גולדן לרוב חוטפת בסדרה בדקות שסטף נח, הפעם ג'ורדן פול החזיק אותם מבחינת סקורינג. מהלכים שהתחילו אצל קליי או וויגינס נכשלו כמעט תמיד, הם כן הופיעו בתור פינישרים בעיקר במחצית השנייה. סטף חזר מוקדם מהרגיל אבל ריבוי איבודים של הווריורס ומהלכי אחד על אחד של בראון החזירו את היתרון לסלטיקס שנכנסו לקלאץ' ביתרון קטן.
אז הגיעה הריצה המשמעותית ביותר במשחק באותן דקות של ההרכב ההתקפי המקסימלי של גולדן (קרי, פול, קליי, וויגינס, לוני). משחק דרייב אנד קיק מסוכן יותר מצדם, יחד עם שני ריב' התקפה ופוטבאק של וויגינס, הובילו ריצת 11-3 בקלאץ'. במקביל בוסטון עם התקפות של 0-1 מסירות בפוזשן, הם בעיקרון הגיעו למבטים סבירים אבל לא היה שם פלואו והזריקות הלכו החוצה. כשההתקפה עומדת זה עזר לווריורס להבטיח את הריבאונדים, צריך לתת קרדיט לכל הסגל על בוקס אאוט מוצלח בדקות הללו.
במצב של 3 הפרש עם 3 דקות לסיום המאמנים החזירו את השחקנים שהם הכי סומכים עליהם. גולדן סגרה עם החמישייה המקורית שלה (גרין ולוני במקביל), בוסטון עם הורפורד בעמדה 5 (וויט במקום טיימלורד). אני מבין את הנטייה ללכת עם הניסיון אבל לא בטוח שאלה היו ההרכבים הכי טובים באותה נקודת זמן. גולדן נתקלה מיד בשני פוזשנים התקפיים רעים ופוזשן נוסף בו גרין מסר ללוני בצבע שהצליח לסיים מעל הורפורד, עם טיימלורד ב5 זה היה נראה אחרת. בוסטון כביכול הלכה על ההרכב הכי התקפי אבל הגיעה לזריקות מבחוץ כשגולדן נותנת contest לא רע. בסוף ווינר שוט של סטף הכריע את המשחק-
בסיום 107-97 לווריורס. נגמר בדו ספרתי אבל היה משחק של פוזשן אחד-שניים כל הרבע האחרון (למעשה כל המשחק). גולדן ממשיכה לשבור את שיא הNBA של סדרות רצופות עם ניצחון בחוץ (27), אני חושב שזה היה אחד הכי קשים שלה. אם השוויתי הסדרה מול בוסטון לזו מול OKC ב2016, אז הם התעלו בחוץ בזכות הklay game, הפעם זה היה הcurry game. לטעמי משחק הפיינלס הכי טוב שלו בקריירה, גם יותר מה47 שקלע מול הראפטורס וגולדן לא באמת התקרבה שם לניצחון. סטף תפר 43 עם פרופיל זריקות מטורף. הוא לא משיג כמעט שום דבר בצבע, השלשות קשות גם בקנה מידה שלו והזריקות מטווח 2 הן בעיקר סטפ באק מלונג 2 או פלואטרים מאיזור קו העונשין.
עוד תרמו למאמץ- קליי, פול ווויגינס עם סקור דו ספרתי באחוזים לא משהו. בדינמיקה הבסיסית של הסדרה גולדן נאלצת לשחק עם כוכב אחד מול שניים, אלא שהקורלציה הכי טובה אצל בוסטון היא יחד האסיסטים/איבודים של צמד הכוכבים שלה. הפעם מסרו 8 ואיבדו 8, זה גם היה יכול להספיק אבל הנחיתות שלהם בריבאונד הייתה אלמנט אחד יותר מדי.
לוני היה ענק עם +21 בדקות שלו מהספסל, אני כבר חשבתי שלראשונה בעידן סטיב קר גולדן תסגור משחק פלייאוף מכריע עם גרין על הספסל.
לקראת ההמשך
אז הסדרה ב2-2 בדרך למשחק חמישי שכרגיל מסמן את המנצחת ב75-80% מהמקרים. בהערכה שלי- בוסטון מעט עדיפה, היא צריכה לעבוד פחות קשה עבור הנקודות שלה ולא יפתיע אותי בכלל אם תנצח את הסדרה ב6 משחקים. בכל זאת יש מספר משתנים שסודקים את ההערכה הזאת.
הראשון- הסדרה עדיין לא בדיוק הגיעה לנקודת שיווי המשקל שלה. ההרכבים של גולדן ממשיכים להשתנות ויש סיכוי שימצאו נוסחה שתשנה את יחסי הכוחות.
השני- בוסטון עוד לא נתקלה ביום חלש מחוץ לקשת. במשחק הראשון הם התפוצצו, במשחקים 2-4 הם ממשיכים להיות סביב 40% מלמטה. זה במקביל לתהליך שדרק וויט משתלט על רוב הדקות שלהם מהספסל, הוא הקלעי הכי פחות יציב וראינו אותו לא מסתכל על הסל מוקדם יותר בפלייאוף. הסלטיקס צריכים למסור ד"ש למילווקי שממש הכניסו אותם בכוח לרית'ם מעבר לקשת, גם טייטום בסדרה מאוד מדויקת עם לא מעט שלשות פול אפ.
השלישי- זה כמובן במידה וגולדן תצליח לחלץ אחד משני הקרובים, גיים 7 בבית זה בהחלט יתרון.
אני חושב שיש עוד יותר דברים שעובדים לרעת הווריורס ולכן הם אנדרדוג קל בעיני. הם בנחיתות מסוימת מבחינת הכדורסל אבל המגרש הביתי והאופי יכולים להטות משחק.
גולדן פתחה עם אוטו פורטר בחמישייה במקום לוני. המחשבה ברורה- גולדן נחנקת בהתקפה עם גרין ולוני במקביל, בעוד שפורטר מספק להם יותר ריווח. ההימור הזה נכשל כשבוסטון שלטה בלוחות בדקות הללו, טיימלורד אסף ריב' התקפה מעל הראש של הווריורס וגם שחקני הפרימטר שנהנים מיתרון פיזי על המצ'אפ שלהם (סמארט, ג'יילן, טייטום) השיגו נקודות הזדמנות שנייה. טייטום גם פתח היטב מבחינה התקפית וזה אפשר לסלטיקס להוביל במחצית אפילו שמשחק ההתקפה שלהם היה מפוזר עם הרבה איבודים, זו הייתה לדעתי המחצית היחידה בפלייאוף שבה איבדו הרבה ועדיין הובילו. בנוסף לכך גולדן קלעה מבחוץ באחוזים נמוכים ולא הייתי מייחס את זה לסלאמפ אלא לפרופיל זריקות קשה. אחוז גבוה מאוד מהשלשות של גולדן מגיע בפול אפ, קרי היחיד שפגע במחצית הראשונה.
סטיב קר עדיין לא החליט מי ההרכבים הכי טובים שלו וראינו המון וריאציות, חלקן הופיעו לראשונה. לאודוקה יש פריבילגיה רצינית שכמעט כל הסגל שלו שחקני two way. במחצית השנייה קר פנה להרכבים באוריינטציה התקפית יותר שעזרו לקליי להיכנס למשחק. לוני שחקן התקפה יותר טוב מדריימונד בסדרה הזאת כי גם הוא screener טוב ובניגוד לדריי מסוגל לסיים בצבע. במיעוט הדקות הם רצו עם גארי פייטון בפרימטר במקום אחד הסקוררים לאיזון של התקפה-הגנה.
לבוסטון יש יכולות מדהימות בהגנה וראינו אותם כופים מבטים קשים רוב המשחק. בכל זאת היו לביג מן שלהם יותר מדי פספוסים, בעיקר להורפורד שלא עולה מספיק גבוה כשומר פיק אנד רול. קרי עם שוט מייקינג אדיר הוביל דקות טובות של גולדן ברבע השלישי (כרגיל) והמשחק נכנס לרבע האחרון בהפרש נקודה.
גולדן לרוב חוטפת בסדרה בדקות שסטף נח, הפעם ג'ורדן פול החזיק אותם מבחינת סקורינג. מהלכים שהתחילו אצל קליי או וויגינס נכשלו כמעט תמיד, הם כן הופיעו בתור פינישרים בעיקר במחצית השנייה. סטף חזר מוקדם מהרגיל אבל ריבוי איבודים של הווריורס ומהלכי אחד על אחד של בראון החזירו את היתרון לסלטיקס שנכנסו לקלאץ' ביתרון קטן.
אז הגיעה הריצה המשמעותית ביותר במשחק באותן דקות של ההרכב ההתקפי המקסימלי של גולדן (קרי, פול, קליי, וויגינס, לוני). משחק דרייב אנד קיק מסוכן יותר מצדם, יחד עם שני ריב' התקפה ופוטבאק של וויגינס, הובילו ריצת 11-3 בקלאץ'. במקביל בוסטון עם התקפות של 0-1 מסירות בפוזשן, הם בעיקרון הגיעו למבטים סבירים אבל לא היה שם פלואו והזריקות הלכו החוצה. כשההתקפה עומדת זה עזר לווריורס להבטיח את הריבאונדים, צריך לתת קרדיט לכל הסגל על בוקס אאוט מוצלח בדקות הללו.
במצב של 3 הפרש עם 3 דקות לסיום המאמנים החזירו את השחקנים שהם הכי סומכים עליהם. גולדן סגרה עם החמישייה המקורית שלה (גרין ולוני במקביל), בוסטון עם הורפורד בעמדה 5 (וויט במקום טיימלורד). אני מבין את הנטייה ללכת עם הניסיון אבל לא בטוח שאלה היו ההרכבים הכי טובים באותה נקודת זמן. גולדן נתקלה מיד בשני פוזשנים התקפיים רעים ופוזשן נוסף בו גרין מסר ללוני בצבע שהצליח לסיים מעל הורפורד, עם טיימלורד ב5 זה היה נראה אחרת. בוסטון כביכול הלכה על ההרכב הכי התקפי אבל הגיעה לזריקות מבחוץ כשגולדן נותנת contest לא רע. בסוף ווינר שוט של סטף הכריע את המשחק-
עוד תרמו למאמץ- קליי, פול ווויגינס עם סקור דו ספרתי באחוזים לא משהו. בדינמיקה הבסיסית של הסדרה גולדן נאלצת לשחק עם כוכב אחד מול שניים, אלא שהקורלציה הכי טובה אצל בוסטון היא יחד האסיסטים/איבודים של צמד הכוכבים שלה. הפעם מסרו 8 ואיבדו 8, זה גם היה יכול להספיק אבל הנחיתות שלהם בריבאונד הייתה אלמנט אחד יותר מדי.
לוני היה ענק עם +21 בדקות שלו מהספסל, אני כבר חשבתי שלראשונה בעידן סטיב קר גולדן תסגור משחק פלייאוף מכריע עם גרין על הספסל.
לקראת ההמשך
אז הסדרה ב2-2 בדרך למשחק חמישי שכרגיל מסמן את המנצחת ב75-80% מהמקרים. בהערכה שלי- בוסטון מעט עדיפה, היא צריכה לעבוד פחות קשה עבור הנקודות שלה ולא יפתיע אותי בכלל אם תנצח את הסדרה ב6 משחקים. בכל זאת יש מספר משתנים שסודקים את ההערכה הזאת.
הראשון- הסדרה עדיין לא בדיוק הגיעה לנקודת שיווי המשקל שלה. ההרכבים של גולדן ממשיכים להשתנות ויש סיכוי שימצאו נוסחה שתשנה את יחסי הכוחות.
השני- בוסטון עוד לא נתקלה ביום חלש מחוץ לקשת. במשחק הראשון הם התפוצצו, במשחקים 2-4 הם ממשיכים להיות סביב 40% מלמטה. זה במקביל לתהליך שדרק וויט משתלט על רוב הדקות שלהם מהספסל, הוא הקלעי הכי פחות יציב וראינו אותו לא מסתכל על הסל מוקדם יותר בפלייאוף. הסלטיקס צריכים למסור ד"ש למילווקי שממש הכניסו אותם בכוח לרית'ם מעבר לקשת, גם טייטום בסדרה מאוד מדויקת עם לא מעט שלשות פול אפ.
השלישי- זה כמובן במידה וגולדן תצליח לחלץ אחד משני הקרובים, גיים 7 בבית זה בהחלט יתרון.
אני חושב שיש עוד יותר דברים שעובדים לרעת הווריורס ולכן הם אנדרדוג קל בעיני. הם בנחיתות מסוימת מבחינת הכדורסל אבל המגרש הביתי והאופי יכולים להטות משחק.