פיטורין של ידיד שלי

[deep ocean]

פיטורין של ידיד שלי

ידיד שלי טילפן אלי עכשיו וסיפר לי שפיטרו אותו מהעבודה. הוא נשמע מאד מרוצה, והוסיף שהוא מנצל את זה בכך שהוא יטוס לאח שלו בניו יורק לכמה שבועות (הוא לא ראה אותו כבר שלוש שנים!), ובעקבות זה הוא גם יגביר את כמות הטיפולים שהוא נותן (הוא מטפל אלטרנטיבי ממש בתחילת דרכו). שמחתי בשבילו, ואמרתי לו איזה יופי, ושפיטורין יכול להיות ממש מנוף לצמיחה ולשינוי, וכיף לראות שהוא אכן לוקח את זה ככה. היה לו כיף לשמוע את מה שאמרתי. הוא אמר שמאז שפיטרו אותו (לפני שבוע), כל אחד שהוא פוגש מרחם עליו, אחרי שהוא שומע שפיטרו אותו. חה חה חה. הוא אמר שכמובן יש חששות, ופחדים וכו´ וכו´, אבל בסך הכל הוא ממש שמח שפיטרו אותו!

סתם רציתי לשתף אותכם, בחוויה של שינוי אחרי פיטורין

 

[deep ocean]

פתאום נזכרתי במשהו!

בתקופה, עוד לפני שהתחלתי את עבודת המודעות שלי (עבודה פנימית וכו´), עבדתי בבית מלון (מוכר מאד) באילת בתור צ´קרית (אחראית על כספים). זו היתה עבודה מועדפת אחרי הצבא. בכל אופן, אני זוכרת שבשלב כלשהו החליטו לצמצם את צוות הצ´קריות שמנה 6 בנות, ל-3 בנות. המנהלת שלנו היתה אישה בת 70, מרירה, עצבנית וכדומה. אני זוכרת שאני היחידה ש-"עניתי לה", והיא לא ממש אהבה את עזות המצח שלי. (ואני לא ממש סימפטתי אותה). אני נבחרתי בין אלו שפיטרו אותן. למרות שזה די היה לי ברור שזה יקרה, בעבר לא היו לי את הכלים שיש לי היום, והיתה מלווה לזה תחושת עלבון חזקה. ואז חיפשתי עבודה חדשה באילת, בלי שום נסיון במשהו....(חוץ מעבודת הצ´קריות). אני לא זוכרת מה בדיוק היה, אבל איכשהו הגעתי למלון מסוים, ומנהל הקבלה חיפש פקיד/ת קבלה. לא היה לי שום נסיון בזה, אבל הייתי כאמור עזת מצח וחוצפנית, והצעתי את עצמי למשרה. מנהל הקבלה שראה לעתיד (?) קיבל אותי לעבודה ללא נסיון בתחום. התחלתי בתור פקידת קבלה, וסיימתי שם אחרי 8 חודשים, בתור פקידת הקבלה הכי טובה במלון. התחננו שלא אעזוב (אני עזבתי ללימודים באוניברסיטה). במלון הזה היה לי בהרבה יותר כיף מכל הבחינות (יחס הבוסים, אווירה עם שאר העובדים, ועוד). אז זה סיפור נחמד שנזכרתי בו, איך פיטורין שלי, הפך לעבודה הרבה יותר כיפית

 

[נטע....]

אני מאוד מזדהה איתו ../images/Emo13.gif

כן, גם אני הגבתי פחות או יותר ככה, כשפוטרתי ממקום העבודה הקודם שלי, למרות שאהבתי לעבוד שם. מצד אחד זה היה מפחיד מאוד אבל מצד שני באמת ראיתי בזה הזדמנות לצמיחה ולשינוי. לפני יומיים היתה לי שיחה על כך עם מישהו שהכרתי. בעוד שהוא רואה פיטורים אחרי 30 שנות עבודה משהו נורא וטרגי, אני רואה טרגדיה בלהיות במקום עבודה מסויים במשך 30 שנה... יש אולי כאלה שייחסו את זה לגילי הצעיר, אבל אני בכל זאת לא מבינה איך אפשר להתקע במקום עבודה שנים על גבי שנים ואני מאלה שצריכים לשנות מקום עבודה אחת לתקופה... כי באמת כל סוף זה הזדמנות להתחלה חדשה.

 

[אמירדרור]

מהי הצמיחה שלך ?

את לא מבינה אנשים שרוצים ביטחון ויציבות של מקום עבודה ל - 30 שנה ? האם את יודעת מה מניע אותך לשנות מקומות עבודה אחת לתקופה ? מתי את יודעת שאת מתפתחת וצומחת בעבודה ? שבת שלום, אמיר דרור

 

[נטע....]

שלום אמיר

ובכן, אני חושבת שהמניעים שלי עד עכשיו לשנות מקומות עבודה שהייתי בהם זה הפחד מלהתקע. יש לי רצון להתקדם ולהגיע למקום שאני אוהב להיות בו ולא רק כדי להשתעבד לכסף. אני חושבת שהעובדה שאני מחליפה מקומות עבודה היא שעדיין לא מצאתי את המקום ואת התחום שבאמת עושים לי טוב ושבהם אממש את עצמי. בהתחלה עבדתי ממש כפועלת במפעל וזה גרם לי להרבה תסכולים ובמשך הרבה זמן שאלתי את עצמי: מה אני עושה כאן??? אני הרי יכולה להיות הרבה יותר מסתם פועלת. אחר כך עבדתי כמה חודשים כפקידה. שם אהבתי יותר לעבוד, אני זוכרת את זה כתקופה טובה אבל גם אז היתה לי כל הזמן ההרגשה של חוסר מימוש עצמי ושאני יכולה להגיע ליותר מזה. מאותה עבודה פוטרתי בגלל צמצומים של החברה ולמרות שאהבתי לעבוד שם, ראיתי בפיטורים הזדמנות. היום אני עובדת בתור קלדנית, שאני ממש לא בטוחה שזה יותר טוב ממקום העבודה הקודם שלי למרות שאכן יש שם בטחון ויציבות. גם היום אני מפחדת להתקע ומנסה למצוא את הדרך למצוא את המקום שבו אני באמת אוכל לממש את עצמי ולהיות אני באמת. אז אפשר לומר שאני בעצם די אמביוולנטית בנושא הזה. להיות 30 שנה במקום עבודה מסויים זה מבחינתי להתקע והתקיעות מפחידה אותי (אלא אם כן מדובר במקום עבודה שאפשר להתקדם בו, וזה לא המקרה באף אחד מהמקומות עבודה שהייתי בהם עד היום). מצד שני להתחיל לחפש עבודה בתחומים שבאמת מעניינים אותי זה נראה לי מפחיד כי אז אני צריכה לוותר על הבטחון של העבודה הנוכחית שלי.

 

[אמירדרור]

גם פה מותר

לכתוב על חלומות. מוכנה לשתף ? ואולי ישר לתת את הפרשנות של עצמך ? שבוע טוב. אמיר דרור

 

[נטע....]

גם פה מותר?

תקן אותי אם אני טועה,אבל מהמשפט הזה "גם פה מותר", אני מבינה שקצת עקבת אחריי וקראת את מה שכתבתי בפורום אחר, על החלום שחלמתי הלילה. לכן, לא אטרח לכתוב אותו שוב רק שאני חושבת שהחלום הזה הוא ביטוי לפחד שלי מהשינוי ההכרחי שעומד להגיע. אמרתי פעם, או שכתבתי באיזה מקום, ביחס לשינוי שעומד להיות במקום העבודה שלי, שאני עומדת להיות מובטלת. נכון שרשמית זה לא יהיה נכון, אבל ככה אני קוראת לקיצוץ בשעות. אני לא יכולה לדעת בוודאות איך זה יסתדר כל עוד זה עדיין לא קרה, השינוי המיוחל ואי הוודאות הזאת, אולי היא שמביאה אותי לפחדים ולחלומות על פיטורים. התעוררתי מהחלום הזה האמת עם תחושת הקלה, על זה שזה היה רק חלום ושלא באמת מפטרים אותי. ועם זאת זה קצת מוזר בעיני שאני מרגישה הקלה, כי מצד שני, אני גם פוחדת להתקע. כן, אני יודעת, זה בהחלט מסובך, האמביוולנטיות הזאת. שבוע טוב, נטע

 

[האח הגדול צופה]

וזה מזכיר לי...

נזכרתי היום בקרוב שלי שעבד ב SUNRRIDER והיתה לו התלהבות, חלומות ותקוות, הוא היה בטוח שזה המקום עבודה עליו חלם, כמובן שהערכתי אותו על האמונה והוא גם נראה כמי שעובד נכון. הוא סיפר לי על הגיפ שהוא יקנה, מהכסף שירויח... היום דיברתי איתו, הוא גרוש בן 45, שיש לו לדאוג לילדים שלו, והיום הוא עובד בעבודה ( אחרי שהיה מובטל תקופה ) שהוא לא סובל - גם מבחינת יחס וגם שהוא עובד פיזית וסובל מכאבי גב ( אחרי תאונת דרכים ) וכל זה למשכורת מינימום. שסיפרתי לו שאני לא עובד הוא היתפלא ואמר לי שוב?? הוא אמר לי - מה אתה חצי שנה עובד וחצי שנה בחופש... אם הוא היה במקומי היה מתחיל לעבוד במקום עבודה כדי להתקדם בו, וכן הלואי שגם לעוד 30 שנה. שהיום המצב מבדינה זה זמן לשרוד לא לחפש את הסיפוק במקום העבודה. אז שאני חושב על זה, המצב במשק יהיה יותר גרוע, אז למי יהיה כסף לטיפולי שיאצו, אם אין לו כסף לאוכל??? שמע ישראל ה´ אלוהינו ה´ אחד.

 

[נטשה אוהבת]

צודק- עכשיו זה באמת מצב של השרדות

יש לשים את החלומות On hold ולהסתפק לעת עתה במה שיש (לומר תודה לאלוהים שיש גם את זה)

 

[אמירדרור]

ברקסים בדרך להצלחה

ההיגיון אומר ש"קר שם בחוץ . . .!" אני זוכר את זה מנוסח באינסוף דרכים "כסף לא צומח על עצים" "יום סגריר" כל אמירה כזאת מחפשת תימוכין במציאות. בעיקר בכותרות העתונים, בטלויזיה, בשיחות הסלון . . זה תמיד עובד. לא אמרתי לקום ולחכות בחיבוק ידיים שיפול עליך רעיון ומליון דולר לממן אותו. רק אמרתי שצריך היום לעשות את הצעדים האפשריים להתקדם בדרך. הדרך להשתחרר מאמונות כובלות, מדפוסים, ממקלות עצמיים בגלגלים. לא צריך לחכות לדברים ענקיים - לחפש שיעורים אישיים, דברים קטנים, בסיסיים, תכליתיים, הם מהווים עבורנו את כיוון הדרך. מגדלור עכשיו ! יום טוב, אמיר דרור

 

[avivaht]

וזה מזכיר לי

שפעם...לפני מליון שנה, כשעבדתי בחברת קוסמטיקה כמנהלת שטח במכירות, ישבנו שם בישיבה כל הבנות וכל אחת אמרה את ה"למה לא ...או...למה אי אפשר" שלה. גם אז היו אנשים שלא היתה להם עבודה, והיו פיגועים, והיה גשם וחורף קר, ועכשיו זה לא זמן לזה, וצריך להוריד את הציפיות ועוד...." ואז, קם לפתע המנכ"ל מכיסאו, אחרי ששמע את כולנו בסבלנות ואמר: "גבירותי, ממה שאתן אומרות אני מבין שאני צריך לסגור את החברה שלי שקיימת 50 שנה. אז ...לא בא בחשבון, מי שחושבת ש"המצב" לא מאפשר לה לעבוד שתקום עכשיו ותודיע. אין "מצב", ואין תירוצים, מה אתן חושבות שלפני 50 שנה היה כסף לאנשים? מה לא ירד גשם? לא היו מלחמות? ... הוא רתח. אני הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי: וואללה, יש משהו במה שהוא אומר, אם כל פעם אני אגיד לעצמי "למה זה לא" .... אני יכולה לסגור את הבסטה. אני מעדיפה לחשוב למה כן. כל הזמן. כי אם יש לא אז יש את הכן אין אחד בלי השני, השאלה היא על מה אנחנו רוצים להסתכל.... יום נהדר אביבה

 

[האח הגדול צופה]

יומני היקר...

בכל אופן היום המצב יותר גרוע, וזה לא הסוף. אני לא אומר שאי אפשר להצליח אבל צריך להתחשב גם במציאות. שתופסים גל כולם צפים, אבל שהגל מתנפץ רק החזקים שורדים, והשאלה עם כמה כוחות יוצאים לדרך, ולא בא לי כל הזמן לדעת שתמיד יש לי את המשפחה מאחור. שגם אם יהיה קשה שאני לא יזדקק לעזרתם. ובכן זה היה אמור להיות מסר פרטי, אבל אשתף אתכם ואולי אחכים. וליומני היקר: למה לנדוד... לרגע ראיתי למה לברוח. ובכן, מכיוון שאני מודע למצב היום במשק, ורק יהיה יותר... והמקסימום שאני יוכל לעבוד זה עבודות שלא רציתי לעשות בתור בחור צעיר, אז היום שאעשה זאת, זה יהיה עם תסכול גדול. בשביל מה ? בשביל לשלם את המינוס בלי לחסוך כלום? מה גם שלפני חצי שנה התכוונתי לנסוע, אולם התחלתי לעבוד, ומה זה נתן לי? תסכול, מרירות, מקום עם אנשים תת רמה,,, היום אפילו אני לא זכאי לאבטלה. אז או שזו בריחה, או שפשוט מאד דבר נכון לעשות. במקום לשלם מינימום 10,000 שח לשנת לימוד אני יוכל ללמוד חודשים איזה קורס, להנות, לחוות חויות ולהיות מאושר, לשפר את הסינית ומי יודע אולי זה יעזור לי עם עבודה. כמובן שאני מתכוון לעבוד בחול, דבר שעשיתי בעבר , נהנתי וגם הרווחתי. אני אראה אם השיאצו... מתאים לי ואני רוצה להתמיד בו, ואני יודע שאני טוב בו! כל הזמן היתי לומד ותוך כדי קופץ לנושא אחר שלא קשור לקודם, וסתם מבזבז אנרגיות לכל מני כיוונים. כולי תקווה שהפעם זו לא בריחה, אלא משאלת לב, למרות שהמצב הוא זה שיוצר זאת. בכל אופן זה יקח לפחות חודשיים עד שאתפוס ענן. אז אני מקווה שלא אמצא עבודה שיהיה לי טוב בה וגם לא אהבה, כדי שאהיה חופשי לעוף מפה. שמע ישראל ה´ אלוהינו ה´ אחד.

 

[אמירדרור]

על מה אתה מוכן לוותר ?

שלום - תמשיך לשתף, אמנם לא תמיד קל לעכל, אני חש שהדברים מזמינים יותר עיבוד, יותר בהירות, ולא תמיד הפורום מאפשר לרדת עוד ועוד. אבל בכל מקרה טוב שמתאפשר מה שמתאפשר. לא כל כך הבנתי - או בעצם הבנתי ונצבט הלב "מקווה שלא אמצע עבודה שיהיה לי טוב בה וגם לא אהבה, כדי שאהיה חופשי לעוף מפה" חבר - תתבונן טוב טוב, שמעת מה אתה אומר לעצמך ? אתה חייב לנקות את הפלונטר הזה. בהצלחה ויום מלא הפתעות, אמיר דרור

 

[האח הגדול צופה]

הכוונה...

עבודה ואהבה הם דברים חולפים, אתה ועצמך זה דבר שהולך יחד, אין סיכוי להפרד או להחליף עצמי. אז כדי לבצע שינויים אתה צריך להיות חופשי, השורשים מחזיקים אותך במקום. ותמיד באהבה , לפחות בהתחלה זה טוב ואז אתה משקיע בביחד ולא בעצמך. ועבודה היא נותנת לך בסיס ויציבות ואז שוב אתה מתלבט אם לעשות את הצעד. ושוב אתה שם עצמך ב HOLD. אני מסכים שזה נשמע משפע מוזר ( גם לי ) ואני מקווה שעכשיו זה יותר ברור. לפני שהכרתי את חברתי האחרונה, היתי מאד רוחני וחיובי, והיתי אמור ליסוע להודו, אבל ברגע שהכרנו למרות שרציתי לממש את חלומותי, היה גם צד שני והתפשרתי וטסתי לשלושה שבועות. בפונה התלבטתי אם לחזור לחברה או להשאר שם, ואז שכנעתי את עצמי, שרוחני זה מבפנים, ולא המקום וחזרתי למען האהבה. את הרוחניות השארתי בהודו. והיום גם בלי אהבה. ואני מקווה שעכשיו זה הרבה יותר ברור. שמע ישראל ה´ אלוהינו ה´ אחד.

 

[נטשה אוהבת]

מצטערת שצחקתי....

כן צחקתי כשקראתי את סוף ההודעה שלך...איך אתה מרגיש ש´אכלת אותה´ אבל הרי לא יכולת לדעת מראש שתיפרדו...אם היית נשאר בפונה לא היית נהנה מהמקום כי באותו הזמן היית מאוהב עד מעל הראש... נכון? יש לנו נטיה תמיד להסתכל על הדברים מהמצב בו אנו נמצאים היום ...יותר זקנים ויותר חכמים...אבל אתה צריך לזכור איך היה שם כשהתגעגעת....אני חזרתי לארץ לאחר שחייתי בח"ול ואחרי זה הצטערתי והצטערתי אבל...למעשה לא יכולתי להשאר שם יותר לבדי- עשיתי את מה שהיה נראה לי נכון לאותו זמן. פונה עדיין קיימת והרוחניות לא נמצאת רק בהודו. את מה שחיפשת שם אני בטוחה שאתה יכול למצוא גם פה...אם רק תהיה קצת יותר מעודד...

 

[נטשה אוהבת]

בקיצור- אין לנו בטחון בכלום בחיים

ותמיד אפשר לחשוב שאם היינו בוחרים אחרת הכל היה נראה יותר טוב....

 

[אמירדרור]

במה את רוצה לבטוח אם לא בעצמך ?

יש לנו ביטחון ביכולת שלנו ללמוד ביכולת שלנו להתפתח בכוח להגיב מחר ממקום קצת יותר בשל באהבה - לקבל את עצמנו באופן קצת יותר מלא, סולח - פחות שיפוטי יש לנו יכולת לשנות את נתיב החיים שלנו

 

[נטשה אוהבת]

נכון- אבל אני כבר הגעתי להבנה

הזאת... כתבתי זאת ל´האח הגדול צופה´ מאחר והוא נשמע כזה מיואש מהחיים...

 

[האח הגדול צופה]

המ...

באמת מענין אותי לדעת איך אני נשמע? זה הרושם אני משדר? זה אולי יתקשר לי לעוד משהוא... או שזה מקור לדיון אחר ומוכר - מי שרואה משהוא, הוא רואה זאת מתוך תוכו ואני רק משטח הקרנה??? שמע ישראל ה´ אלוהינו ה´ אחד.

 

[avivaht]

אם היינו בוחרים אחרת...

זה היה נראה אחרת... יותר טוב או לא - זה פרוש של מה שקורה יום נהדר אביבה