ארבל מהכרמל
New member
פיגמאליון וגאלאתיאה
פיגמליון הקפריסאי היה אחד הציירים הצעירים ומבורכי הכשרון על האי אך היה מוכר כשונא נשים-די היה לו באומנותו.מוזר כי אעפ``כ השקיע כל מירצו בפיסול דמות אישה מושלמת ואולי היה המניע להוכיח לכל בני האדם עד כמה רחוקה דמות נשותיהם מהדמות המושלמת.אכו היתה יצירתו יצירת מופת אשר השתכללה ככל שעיצב אותה בידיו, עד שלא היתה עלי אדמות אשה אמיתית או פסל אישה אשר דמו ליצירתו. באותו רגע שסיים יצירתו ולא יכול היה יותר להוסיף לקיסמה אירע דבר מוזר לפסל והוא התאהב אהבה עמוקה ולוהטת בפסל ,יציר כפיו, אשר לא דמה לפסל אלא ליצור חי שקפא.נתברכה היצירה האמנותית המושלמת ביותר בתכונתה הגדולה ביותר של האמנות- הכישרון להסתיר את האמנות. אך מאותה שעה ואילך החל לנקום המין הנשי בפיגמאליון ולא היה אומלל ממנו- -השפתיים שנישק לא השיבו לו נשיקה. -לטיפותיו את ידיה ופניה לא הושבו בלטיפות. -כאשר נטלה בזרועותיו נותרה קרה ואדישה. היה מעמיד פנים ,כדרכם של ילדים, והיה מלביש את הפסל בבגדים מרהיבים ואף היה משכיבו במיטתו ומכסה אותו בשמיכות כמשחק הילדות בבובות.גםפ כל אלה לא סייעו לו והוא נותר אומלל באהבתו יצור נטול חיים. אהבה מוזרה ומיוחדת זו לא נעלמה מעיניה של ונוס,אלת האהבהוהיא החליטה לסייע לפיגמליון המאוהב עם אהבתו המקורית. חגה של ונוס הוחג בקפריסין כי שם נתגלתה לראשונה לאחר שעלתה מתוך קצף הגלים.קורבנות הטעלו לה לקורבן וכל האי היה ספון בריח הקורבנות שנזבחו. כל האוהבים הצטופפו במקדשיהם ,הביאו מתנות לאלה והתפללו אליה שתחדיר אהבה בליבות אהובותיהם.בין הבאים היה גם פיגמאליון אך הוא לא הרהיב עוז לבקש מהאלה שתזמן לו אי פעם מישהי שתידמה לפסל יציר כפיו.אך ונוס ידעה מה מבוקשו שבלב וכאות שנתקבלה תפילתו ,נתלקחה האש במזבח לידו כרע, 3 פעמים. בלב מלא הרהורים חזר לביתו ואל יציר כפיו.הדמות עמדה על כנה,עוטה מיקסם. הוא ליפה והרגיש בחום גופה,הוא נישקה והרגיש בלהט שיפתותיה שהתרככו לפתע.הוא תפס בידה והרגיש את הדופק הפועם ואז ניזכר בונוס,כרע על ברכיו ונשא לה ברכה בעודו מחבק את אהובתו ורואה את האדמומיות המתפזרת על פניה. ונוס עצמה נוכחה בחתונתם ולאחר החתונה הזוג נעלם ולא נשמע דבר עליהם למעט העובדה שפיגמליון קרא לאהובתו גאלאתיאה ובנם פאפוס קרא את אימו על שם העיר האהובה על ונוס.
פיגמליון הקפריסאי היה אחד הציירים הצעירים ומבורכי הכשרון על האי אך היה מוכר כשונא נשים-די היה לו באומנותו.מוזר כי אעפ``כ השקיע כל מירצו בפיסול דמות אישה מושלמת ואולי היה המניע להוכיח לכל בני האדם עד כמה רחוקה דמות נשותיהם מהדמות המושלמת.אכו היתה יצירתו יצירת מופת אשר השתכללה ככל שעיצב אותה בידיו, עד שלא היתה עלי אדמות אשה אמיתית או פסל אישה אשר דמו ליצירתו. באותו רגע שסיים יצירתו ולא יכול היה יותר להוסיף לקיסמה אירע דבר מוזר לפסל והוא התאהב אהבה עמוקה ולוהטת בפסל ,יציר כפיו, אשר לא דמה לפסל אלא ליצור חי שקפא.נתברכה היצירה האמנותית המושלמת ביותר בתכונתה הגדולה ביותר של האמנות- הכישרון להסתיר את האמנות. אך מאותה שעה ואילך החל לנקום המין הנשי בפיגמאליון ולא היה אומלל ממנו- -השפתיים שנישק לא השיבו לו נשיקה. -לטיפותיו את ידיה ופניה לא הושבו בלטיפות. -כאשר נטלה בזרועותיו נותרה קרה ואדישה. היה מעמיד פנים ,כדרכם של ילדים, והיה מלביש את הפסל בבגדים מרהיבים ואף היה משכיבו במיטתו ומכסה אותו בשמיכות כמשחק הילדות בבובות.גםפ כל אלה לא סייעו לו והוא נותר אומלל באהבתו יצור נטול חיים. אהבה מוזרה ומיוחדת זו לא נעלמה מעיניה של ונוס,אלת האהבהוהיא החליטה לסייע לפיגמליון המאוהב עם אהבתו המקורית. חגה של ונוס הוחג בקפריסין כי שם נתגלתה לראשונה לאחר שעלתה מתוך קצף הגלים.קורבנות הטעלו לה לקורבן וכל האי היה ספון בריח הקורבנות שנזבחו. כל האוהבים הצטופפו במקדשיהם ,הביאו מתנות לאלה והתפללו אליה שתחדיר אהבה בליבות אהובותיהם.בין הבאים היה גם פיגמאליון אך הוא לא הרהיב עוז לבקש מהאלה שתזמן לו אי פעם מישהי שתידמה לפסל יציר כפיו.אך ונוס ידעה מה מבוקשו שבלב וכאות שנתקבלה תפילתו ,נתלקחה האש במזבח לידו כרע, 3 פעמים. בלב מלא הרהורים חזר לביתו ואל יציר כפיו.הדמות עמדה על כנה,עוטה מיקסם. הוא ליפה והרגיש בחום גופה,הוא נישקה והרגיש בלהט שיפתותיה שהתרככו לפתע.הוא תפס בידה והרגיש את הדופק הפועם ואז ניזכר בונוס,כרע על ברכיו ונשא לה ברכה בעודו מחבק את אהובתו ורואה את האדמומיות המתפזרת על פניה. ונוס עצמה נוכחה בחתונתם ולאחר החתונה הזוג נעלם ולא נשמע דבר עליהם למעט העובדה שפיגמליון קרא לאהובתו גאלאתיאה ובנם פאפוס קרא את אימו על שם העיר האהובה על ונוס.
) נשמע מצחיק , אבל...זו עובדה - גם בו האהבה הפיחה חיים... ארבלון - המשך לרענן, להראות לנו עד כמה מרחיקה לכת היא האהבה...עד כמה - לו רק נרצה - אפילו מטאטא יורה